יותר משנתיים שעסקים בצפון מתמודדים עם מציאות קשה ומטלטלת. החשש של הלקוחות להגיע לחנויות והאילוץ לייצר תחת איום הטילים הובילו לירידה חדה בהכנסות, או במקרה הגרוע להשבתת העסק. למרות האתגרים, יש מי שממשיכים ליצור ולתת שירות מכל הלב. שוחחנו עם שלושה בעלי עסקים מתחום הקוסמטיקה והם סיפרו לנו על המוצרים המיוחדים שלהם, על ההתמודדות היומיומית ועל הבחירה להמשיך קדימה, למרות הכול. תכירו אותם:
"ניסינו להחזיק את העסק בחיים"
שדה ארומטיק פארם | מיקום: קיבוץ עין זיוון ברמת הגולן
בצפון רמת הגולן, הקימה רות שדה את "שדה ארומטיק פארם" - חווה שנולדה מתוך אהבה לצמחים ארומטיים, לריפוי טבעי וליצירת מרחבים של רוגע ורווחה. על אדמת הבזלת של האזור היא מגדלת מגוון צמחים שמהם מופקים שמנים אתריים, מוצרי קוסמטיקה טבעית ופריטי לייף־סטייל. "אנחנו מתמחים בגידול של צמחים ארומטיים להפקת ריחות ושמנים אתריים", היא מספרת. "חלק מהצמחים אנחנו מזקקים לשמנים, חלק מייבשים, ומהם מפתחים מוצרי קוסמטיקה, מוצרים לבית וליומיום".
החווה, שפועלת כבר ארבע שנים, היא לדבריה "עסק צעיר מאוד", כשמתוך ארבע השנים, שנתיים וחצי התנהלו בצל המלחמה. למרות זאת שדה ממשיכה לפתח את המקום ואת הקו הייחודי שלו. בחווה גדלים כמה זני לבנדר, ורד דמשקאי והליכריזיום - צמח מוכר פחות שממנו מופק שמן בעל איכויות טיפוליות. לצד הגידול החקלאי, מייצרים במקום קו מוצרי Well Being שמיועד "ליצור מרחבים מיטביים, בריאים וטבעיים בבית".
קו הקוסמטיקה של שדה ארומטיק פארם מבוסס כיום בעיקר על לבנדר וכולל סבונים טבעיים, סבון נוזלי, קרם ידיים, קרם גוף וקרם רגליים. "אחד המוצרים הכי אהובים שלנו הוא קרם הידיים", אומרת שדה. מוצר בולט נוסף הוא תרסיס לילה לכרית - Pillow Mist – שנועד לסייע לשינה רגועה יותר. "לבנדר הוא אחד הצמחים המובילים בכל מה שקשור להרגעה ולשינה, והפורמולה שלנו לא רק עוזרת להירדם, אלא תומכת בכל מעגל השינה".
בימים רגילים החווה מציעה גם סיורים בין הערוגות, סדנאות ריח, חנות משק ואירוח עונתי עם פיקניקים וגלידות מתוצרת מקומית. "אנחנו רוצים לקרב אנשים לעולם הזה", אומרת שדה, "שיבינו מאיפה הריח מגיע, איך בונים אותו ואיך טיפה אחת של צמח יכולה ממש לשנות את היומיום".
איך המלחמה השפיעה על העסק?
"אנחנו כבר שנתיים בתוך מתכונת של מלחמה. אחרי 7 באוקטובר החווה הייתה סגורה תקופה ארוכה, ולמעשה הכול נעצר בבת אחת. מאחר שאנחנו עסק שמבוסס גם על חקלאות וגם על תיירות, היינו חייבים לשנות מהר מאוד כיוון: הקמנו אתר אינטרנט, יצאנו לירידים, חיפשנו שיתופי פעולה וניסינו להמשיך להחזיק את העסק בחיים. לאורך כל התקופה המשכנו לגדל, לקצור וליצור מתוך אמונה בעתיד, אבל הפעם זה מרגיש מורכב יותר. יש ירידה חדה, ממש כמו לחיצה על הברקס, וגם הייצור עצמו נפגע כי לחלק מהפעילות יש צוואר בקבוק, ובחווה עצמה אין מיגון. עד שהודיעו שאפשר לחזור לאזור, רק בני המשפחה היו מגיעים לטפל במה שחייבים, ועכשיו אנחנו מנסים להניע מחדש את העבודה החקלאית רגע לפני העונה.
"הקושי הוא לא רק בהכנסות אלא גם בחוסר הוודאות. עסק צריך תוכנית כדי לדעת איך להתנהל, וכשאין מתווה ברור, אי אפשר באמת להיערך. אי אפשר לדעת מה עושים עם העובדים, לכמה זמן ואיך ממשיכים. במלחמה הקודמת עוד הצלחנו לא להוציא עובדים לחל"ת, אבל הפעם הבנו שהמצב קיצוני מדי והוצאנו את כולם. זה עסק קטן עם ארבעה עובדים קבועים ועוד עובדי חקלאות עונתיים, כך שכל החלטה כזאת מורגשת מיד. ובכל זאת, אנחנו ממשיכים להאמין בשדה, בצפון ובכך שאנשים עוד יחזרו. עוד מעט הוורדים יפרחו, אחריהם הלבנדר, ואני רק מקווה שנוכל לארח כאן שוב אנשים, שיראו כמה יפה וכמה חי המקום הזה ושלא תיפול הרוח שלנו".
"גם כשהאזור הפך לשטח צבאי סגור, לא הייתה לנו אפשרות לעצור"
סילריה (Sealaria) | מיקום: חוף ראש הנקרה
ממש על גבול לבנון, פועלת החווה לגידול אצות של חברת "סילריה", שבה מגדלים אצה אדומה בשם גרסילריה. האצה גדלה בבריכות מי ים, ובחברה פיתחו על בסיסה קו מוצרי טיפול וטיפוח. "התחלנו לפתח את המוצרים כדי לטפל בעור", מספר ארנון פלדמן, שייסד את החברה יחד עם נועם זייכנר. "מוצר הדגל שלנו הוא ג'ל אצה שמסייע במקרים של שפשופים, שריטות, כוויות קלות, כוויות שמש, עקיצות ונגעים שונים בעור".
סילריה, שהחלה לפעול מאז 2017, מתמקדת בגידול האצה המקומית ובפיתוח מוצרים המבוססים על תכונותיה. "את האצה הוצאתי לפני הרבה מאוד שנים מתעלות הגידול באזור ראש הנקרה, ומאז היא גדלה בבריכות. המקור שלה הוא בחוף הים שלנו", אומר פלדמן.
מלבד ג'ל האצה, מציעה החברה גם כמה מוצרים משלימים, ובהם ספריי עדין שמיועד להרגעה ולניקוי, תחליב יום קליל, קרם לחות, סבון לעור שומני ומסכת חמר ירוק. חלק מהמוצרים נועדו לשימוש יומיומי ואחרים מתמקדים בטיפול ממוקד יותר, למשל בעור שמן או באקנה. עם זאת, בחברה מדגישים שהלב של הפעילות נשאר סביב החומר הפעיל שמופק מהאצה עצמה.
כיום מוצרי סילריה נמכרים בכמאה נקודות מכירה ברחבי הארץ, ובהן בתי מרקחת וחנויות טבע וגם דרך האינטרנט: "מחווה קטנה בצפון צמחנו למותג שמבקש לחבר בין משאב ימי מקומי ובין פתרונות טבעיים לטיפוח ולהרגעת העור".
איך המלחמה השפיעה על העסק?
"מאז אוקטובר 2023, גם כשהאזור כולו הפך לשטח צבאי סגור, לא באמת הייתה לנו אפשרות לעצור. אמנם אסור היה להסתובב כאן חופשי, אבל אני הייתי חייב להגיע כמעט כל יום כדי לוודא שהחווה עובדת, שאין תקלות ושהאצות ממשיכות לגדול. כשצריך היה לטפל במערכת השאיבה, זה כבר דרש תיאומים מיוחדים עם חיל הים, כי אנחנו יושבים בערך 300 מטר מקו הגבול. גם בתקופות של טילים וכטב"מים שעפים מעל הראש, אין ברירה, צריך להמשיך לעבוד ולהחזיק את החווה. זאת חקלאות לכל דבר, וכמו כל חקלאי, גם אנחנו ממשיכים לעבוד תחת אש. כשיש התרעה או פיצוצים, מה שאפשר לעשות זה פשוט לשכב על הקרקע או למצוא מחסה מאולתר, ולקוות שזה ייגמר מהר. ברור שהמצב הזה פגע בנו מאוד: הוא עיכב את הייצור, כי לא היה אפשר לעבוד באופן שוטף, וגם במכירות הייתה ירידה כי אנשים קנו פחות. בתקופה האחרונה הייתה לנו קצת עזרה בזכות חשיפה תקשורתית, וזה נתן דחיפה מסוימת למכירות, אבל בסוף האתגר הוא כל הזמן לחשוף את המוצרים לאנשים ולגרום להם לחזור. מבחינתי המסר פשוט: חקלאי לא מוותר על האדמה שלו. לא משנה מה המצב, הוא ממשיך לדאוג למה שהוא מגדל, ואנחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו יודעים, גם כדי לשמור על החווה וגם כדי לעזור לאנשים דרך המוצרים שפיתחנו".
"ראיתי את הטבע סביבנו נשרף ואז חוזר לצמוח"
יערת הדבש, ארומתרפיה גלילית | מיקום: קיבוץ הגושרים, הגליל העליון
מאז שהיא זוכרת את עצמה, יערה הר שגיא הייתה מחוברת לטבע. היא נולדה בקיבוץ הגושרים, וזיכרונות הילדות שלה שזורים בנחל דן שזרם סמוך לבית, בשיחי הפטל ובכלניות שקישטו את חורשת טל. "טיולים היו חלק בלתי נפרד מהחינוך שלי", היא מספרת, "ובמשך השנים התחברתי לטבע במגוון דרכים: לימודי אקולוגיה, קורס צמחי מרפא, סיורי ליקוט, סדנת 'שומרי הגן', סדנת טבע־תרפיה ולימודי ארומתרפיה".
החיבור העמוק הזה הוביל אותה בהמשך גם לעולם הרוקחות הטבעית. אחרי שהתנסתה בתחום, היה לה ברור שהיא רוצה ליצור מוצרים המבוססים על רכיבים טבעיים וטהורים. כך, בשנת 2018, הקימה את "יערת הדבש, ארומתרפיה גלילית" בקיבוץ הגושרים.
העסק פועל תחת המטרייה הרחבה של ארומתרפיה, תחום המבוסס על ריפוי באמצעות שמנים אתריים. אחד המוצרים הראשונים שנהיו מזוהים עם המותג הוא "קרם פלא" מיוחד שנועד להרגיע את העור לאחר עקיצות, כוויות, פצעים וגירויים שונים. הקרם מבוסס על אלוורה ושמן אובליפיחה, וכמו יתר מוצרי המותג, גם הוא מכיל שמנים אתריים.
לצד קרם הפלא מציעה "יערת הדבש" קו רחב של מוצרי קוסמטיקה ובריאות, ובהם קרם פנים, סרום, מסכות פנים, קרם גוף, קרם ידיים, סבונים ודאודורנטים. נוסף על כך, הר שגיא מציעה גם הכנה אישית של מוצרים המותאמים לצרכים ספציפיים של הלקוחות, בין אם מדובר בריח מסוים, במרקם מועדף או במענה לבעיה נקודתית.
אבל העסק לא מסתכם רק במוצרים. לצד הפיתוח והייצור, הר שגיא גם מנחה סדנאות וקורסים בארומתרפיה וברוקחות טבעית ומטפלת בקליניקה בגישה המחברת בין גוף לנפש. הטיפולים שלה משלבים שיחה, התאמה אישית של שמנים אתריים ועיסוי המתייחס לצרכים שהמטופלת מביאה איתה. "גם כשאני עובדת עם קוסמטיקה", היא אומרת, "זה לא רק החוץ, אלא גם התייחסות עמוקה למה שקורה בפנים. זה חיבור בין הבנה של חומרים, צמחים ושמנים אתריים, ובין הקשבה אמיתית למקום שבו האדם נמצא בחייו".
איך המלחמה השפיעה על העסק?
"אנחנו נמצאים במרחק של פחות משלושה קילומטרים מהגבול, אז שומעים ומרגישים כאן הכול. ברור שהמצב הזה פוגע בעסק, גם בטיפולים וגם במכירה של המוצרים. הקליניקה שלי לא נמצאת מספיק קרוב למרחב מוגן, אז הייתי צריכה כל הזמן להתגמש ולמצוא פתרונות. בגלל המצב פינו אותנו, קודם לקיבוץ קליה ליד ים המלח ואחר כך להרצליה, אבל גם אז לא הפסקתי לעבוד לרגע. הבאתי איתי את מיטת הטיפולים, טיפלתי בכל מיני מקומות, וגם את המוצרים המשכנו לייצר בתנאים לא פשוטים. בהתחלה הייתה תחושה חזקה מאוד של התגייסות ותמיכה, ואנשים ממש באו לפרגן ולקנות. בהמשך כבר הרגשנו ירידה בפניות, כנראה כי אנשים היו עסוקים בהישרדות ובמציאות היומיומית שלהם. לקראת פסח הייתה קצת התעוררות, ואז יצרתי את 'ערכת החוסן הגלילית', שכללה מוצרים שממש התאימו לתקופה הזאת. בסוף, כל מצב של חוסר יציבות פוגע בעסק, אין בזה שאלה, אבל אנחנו כאן כדי להמשיך לתת מענה ולעשות כל מה שאפשר כדי להחזיק מעמד ולהמשיך. המסר שלי כבעלת עסק בגליל הוא ללמוד מהאדמה את תבונת החוסן. ראיתי את הטבע סביבנו נשרף ואז חוזר לצמוח, וזה מה שאני בוחרת לעשות בכל יום מחדש: להמשיך לזרוע, להאמין בפריחה ולדעת שגם מתוך הכאב, הכוח שלנו הוא ביכולת להמשיך ליצור ולהזין את מה שצומח כאן. הלוואי שנזכה לשנים ארוכות ויפות של שקט שבהן נוכל לא רק לצמוח, אלא גם לזרוע ולקצור את פירות עמלנו".
