"אני חולה על מצות. אני באה מבית דתי ואצלנו התחילו לאכול מצות רק בליל הסדר אחרי הברכה, ואני ממש זוכרת את עצמי מחכה לזה. למחרת היה טקס כזה של קפה עם מצות: עושים נס על חלב ושוברים בתוכו מצה, וזה היה הכי טעים בעולם", מספרת המסעדנית רותי ברודו, "היום אני מתה על מצה עם מיונז וגבינה צהובה. המצה־בריי המשפחתי שלנו הוא לא קלאסי, אלא שתי מצות כמו סנדוויץ', עם גבינה מתוקה וגרידת לימון. מטגנים בחמאה ומפזרים מעל אבקת סוכר. טעים טעים. הזוי לי שיש אנשים שלא אוהבים מצה. זה קרקר מושלם".
מהו מאכל הפסח האהוב עלייך? "רגל קרושה. פעמיים בשנה אני אוכלת רגל קרושה, בראש השנה ובפסח, ואני מתה על זה. זה מאכל ילדוּת, וכולנו מתגעגעים אליהם. גם ב'דלי' ('דליקטסן', רשת המעדניות של ברודו, מ"ז) זה הולך: רגל קרושה, גפילטע פיש, כבד קצוץ ומרק עוף עם קניידלך הם הלהיטים של החג. בכל פעם שאנחנו מנסים לחדש, אנחנו מבינים שזו טעות: צריך להישאר עם המסורת ולא להתחכם, כי בחג אנשים רוצים זיכרונות מהבית".
תמליצי לנו על יין לא נורא יקר שיתאים לארבע הכוסות של ליל הסדר. "אנחנו אוהבים מאוד את 'יקב פלטר' מרמת הגולן. הלבן שלהם, הסוביניון בלאן, הוא ממש 'וליו פור מאני' ואני אוהבת להגיש אותו בארוחות מהסוג הזה. בכלל, יין לבן מרענן את כל הסיפור".
"גפילטע פיש זה הדבר הכי מסובך בעולם, כי כל אחד אוהב את הספציפי שאמא שלו הכינה"
איזו מתנה קולינרית היית שמחה לקבל? "אני מאוד קשה עם מתנות, והבית שלי מלא כלים יפים, אז אני מעדיפה מתנות שימושיות, כאלה שאני יכולה מיד לפתוח: בקבוק אלכוהול טוב, שוקולדים איכותיים או נר שווה. אני משתמשת מלא בנרות עם ריח. גם ספרים אני אוהבת מאוד".
איזו מתנה קולינרית את נוהגת לתת? "את תצחקי, אבל אני קונה לאנשים 'נינג'ה', בגלל שהאוכל של ה'דלי' מתחמם בזה הכי טוב. כמתנה קטנה יותר, אני אביא מפיות בד. אנשים נוטים לא להשתמש בהן, אבל בעיניי זה אלגנטי ומקסים. אני יכולה גם לקנות כפות הגשה יפות או כוסות יין שתמיד חסר".
לאיזו אשת קולינריה ישראלית את רוצה לפרגן? "השוקולטיירית איקה. כל מה שהיא עושה איכותי במיוחד ואני קונה אצלה שוקולד למתנות. אישית, אני מתה על הטראפלס שלה".
אם נצא לטייל בחול המועד, איפה את ממליצה שנעצור לאכול? "אנחנו נוסעים הרבה לצפון, כי אבא של גיא (בן זוגה, מ"ז) גר במושב אניעם. בדרך אנחנו עוצרים קבוע ב'חומוס עימאד' בנצרת. יש לו חומוס טרי וחמים וקרמי, ומאוד טעים לי שם. אני לא אדם של עגלות קפה ולא נוהגת לעצור בדרך אלא נוסעת דוך. אבל אם אני עוצרת – אז בשביל חומוס".
ואם נעז לחלום על חו"ל? "החו"ל שלנו בשנים האחרונות זה בעיקר לונדון, ושם אנחנו תמיד חוזרים ל'סנט ג'ון', מסעדה של אוכל בריטי בגישה של 'נוז טו טייל' (ניצול כל חלקי חומרי הגלם, מ"ז). יש להם שלושה סניפים ואוכל שאני ממש אוהבת. עוד מקום שאני חוזרת אליו הוא 'סמוקינג גואט', יש שם אוכל תאילנדי מעולה. אבל אם מחפשים יעד קולינרי, מבחינתי ההמלצה היא יפן. לשם אני לא צריכה לצייד בכתובות, בכל מקום שתיכנסי אליו יש אוכל טוב".
ההגדה של פסח מסתיימת בהכרזה "לשנה הבא בירושלים הבנויה". מה את מאחלת לנו? "קודם כול שירושלים באמת תישאר בנויה, כי כרגע יש סיכון אמיתי לכך. אני חושבת שאנשים נוטים לא להאמין בעצמם, אז אני מאחלת לכל אחד מאיתנו להאמין בעצמו, להישאר חזק ולא לפחד. בעיניי זו הדרך לחיים טובים".
2 צפייה בגלריה
רותי ברודו עם בן זוגה גיא פולקרותי ברודו עם בן זוגה גיא פולק
"יש יותר פולנים מהונגרים בישראל, אז הם ניצחו". עם בן זוגה, גיא פולק
(צילום: דנה קופל)

10 קושיות ועוד אחת

1. ניקיונות פסח, קרצוף של החיים או רק בשביל האורחים? "אצלי פשוט נקי כל הזמן. אני חולת סדר וניקיון. האורחים שלי כבר יודעים איפה שמים את התיקים, כדי שימשיך להיות מסודר גם בזמן שהם שם".
2. כלים חד־פעמיים, אוסרת או זורמת? "מה פתאום? מבחינתי ליל הסדר זו הארוחה עם הכלים הכי יפים והפרחים הכי יפים. אני מארחת את הסדר אצלי כל שנה מאז שאמא שלי הפסיקה. אנחנו אשכנזים ומשפחה של ניצולי שואה, אז זה לא סדר גדול, 12 איש, כולל נספחים".
3. פרחים, לבן חגיגי או זר צבעוני? "תלוי במצב ובמצב הרוח שלי, אבל זה לא יהיה לבן. כנראה אביבי בצבעים בהירים".
4. הגדה, עד הסוף או עד האוכל? "היום, כשאבי כבר לא בחיים, אנחנו לא מקפידים על כל ההגדה. מסתפקים בחלק שעד האוכל".
5. בליל הסדר, עקבים כל הזמן או יחפה מתחת לשולחן? "בחיים לא יחפה מתחת לשולחן. אנחנו מתלבשים יפה לארוחה, זו חובה. אני באמת מתייחסת לזה כאל ארוחה חשובה. יש אלכוהול לפני שמתיישבים וטקס חלוקת מתנות. כל אחד מקבל מתנה קטנה, מותאמת לו אישית. זו התרומה של אחותי הקטנה לליל הסדר, כיוון שהיא לא מארחת".
6. חרוסת, מסורתית או מודרנית? "של אמא שלי, שהיא רק תפוחים חמוצים מגוררים, יין אדום מתוק, אגוזים וקינמון. כשהייתי ילדה יכולתי לגמור קערה כזו".
7. גפילטע פיש, עם סוכר או עם פלפל? "גפילטע פיש זה הדבר הכי מסובך בעולם, כי כל אחד אוהב את הספציפי שאמא שלו הכינה. אצלי בבית, בגרסה ההונגרית, לא היה סוכר. בגפילטע של ה'דלי' שלנו יש סוכר כי זה המתכון של פולה, אמא של גיא, שהיא פולנייה. יש יותר פולנים מהונגרים בישראל, אז הם ניצחו".
8. קניידלך, אווריריים או דחוסים? "אצלנו בבית הם היו די דחוסים. כיום אני מכינה אווריריים יותר, אבל עדיין עם גוף".
9. חזרת, בוכה מחריפות או שומרת על מידתיות? "מאוד מאוד חריפה. לא חריף - לא שווה. יש לי בבית צנצנות מיוחדות עם מכסה טוב, כדי שחלילה לא תתאדה החריפות".
10. מרק, צלול או עמוס? "אני אוהבת צלחת עמוסה, בעיקר בגזר ובראש סלרי".
11. בונוס: איזו מנה חייבת לצאת מהתפריט של פסח לנצח? "צימעס. וואי, אני לא סובלת את זה. הונגרים לא אוכלים מתוק, אז אני לא מתחברת למנה הזו ומבחינתי היא יכולה ללכת. אבל אנחנו עושים מלא צימעס לקראת החג, זה מאוד פופולרי".