בתקופת סגרי הקורונה נאלצה עדייה שפירא, יועצת רוחנית, מתקשרת, מורה להתפתחות רוחנית ולתקשור, להפסיק את המפגשים האישיים והסדנאות שערכה. באחד הימים תרגלה מדיטציה בביתה ונזכרה בגלגול קודם שלה; היא הייתה אסף, צעיר שהצטרף לכת האיסיים אשר פעלה במדבר יהודה בימי בית שני. בשלב מסוים פגש את ישו (ישוע) שפעל באותה תקופה וכתב את קורותיו. את כתביו קבר באדמה.
הזיכרון של אסף הוביל את שפירא למחקר על כת האיסיים ועל התקופה שבה פעלה ולכתיבת הספר "אור בקצה קומראן" (ספרי צמרת), המפיח חיים בתקופה חשובה בהיסטוריה של העם היהודי. מדובר ברומן רוחני־היסטורי, רווי מתח ומסתורין ונושא מסר על יכולתם של אנשים להתעלות ולהתגבר על פצעים, טראומות ואתגרים בנתיב חייהם, בדרך למימוש עצמי.
"ניצלתי את תקופת הקורונה כדי לכתוב ספר שיאחד בין חלקים בתוכי. ידעתי שהוא יעניק כלים וערכים רוחניים ויעזור לאנשים לעבור ריפוי - כל אחד בקשיים שמלווים את חייו", אומרת שפירא (58), תושבת מושב מי עמי, נשואה ואם לבת.
ממד אחר
שפירא היא בכורה בין שלוש בנות. ילדותה המוקדמת עברה עליה בנתניה ובהמשך במושב חופית. "כבר מגיל צעיר היו לי חזיונות. אני זוכרת את עצמי בגיל 14 בערך, יושבת מול מחברת ופתאום גולשת לממד אחר, רוחני, שלא זכרתי מה קרה בו. אחרי שעה־שעתיים חזרתי מהמסע הזה אל המחברות שלי, כאילו כלום לא קרה. באחד המסעות ראיתי את עצמי יושבת ליד אנשים, עוזרת להם, מעודדת אותם ומדריכה אותם. זה גרם לי לחשוב שאני אמורה להיות פסיכולוגית".
אבל מסע חייה הוביל אותה לדרכים אחרות. בגיל 21, אחרי השירות הצבאי, נרשמה ללימודי ספרות ופילוסופיה. "במקביל ללימודים באקדמיה למדתי נושאים רוחניים מגוונים, ובהם תקשור. לא היה בזה חיפוש דרך חדשה, כי מאז נעוריי קראתי כל הזמן חומרים הקשורים לרוחניות. לאחר שסיימתי תואר שני בפילוסופיה הבנתי שאני אכן אמורה לסייע לאנשים, אבל לא כפסיכולוגית אלא באופן אלטרנטיבי. סללתי לי דרך בלימוד עצמי ובקורסים וסדנאות בארץ ובאנגליה ובסביבות גיל 24 הפכתי למתקשרת ויועצת רוחנית".
איך התחלת לתקשר?
"בזמן מדיטציה הגיעו אליי ישויות, הציגו את עצמן ואמרו: 'אנחנו המדריכים שמלווים אותך בעולם הרוח'. לאורך השנים המדריכים התפתחו, השתנו והצטרפו מדריכים נוספים. הקשר איתם נוצר כשאני נמצאת במצב מדיטטיבי. אני מתכוונת אליהם בתודעה ומזמינה אותם. זה קורה בעיקר כשאנשים מגיעים אליי לקבל ייעוץ. אני קוראת למדריכים, שכל אחד מהם מומחה לתחום אחר. יש מדריכה שקשורה לריפוי נפשי־רגשי ומדריך שנותן הכוונה רוחנית, מדריך אחר קשור לאמנויות וכתיבה ומתחבר אליי כשאני כותבת. במשך הזמן הצטרפו מלאכים שתפקידם להגן, להנהיג דרך, להביא ידע וכלים, לכוון את האדם לאמת הפנימית שלו וליצור אחדות ואיזון בין חלקיו. המדריכים נותנים המלצות איך לעבור את שיעורי החיים, בדרך מאירה וקלה ומתוך הרחבת המודעות. הם מציגים לאדם בחירה בין כמה אפשרויות לפעולה.
"המדריכים שלי ואני מאמינים שתמיד יש פוטנציאל ודרכים רבות ללכת בחיים והעתיד הוא מטרה נעה. אנחנו יוצרים את מציאות חיינו ואת העתיד. בתקשור ניתנת המלצה למציאות מיטבית, אבל עם אמירה: האחריות ליצירת מציאות נמצאת בידי כל אחד מאיתנו".
"תוך כדי מדיטציה נזכרתי בהדרגה בחיים שחייתי בכת האיסיים. נסעתי לים המלח, לקומראן ולעוד מקומות רלוונטיים, כדי לתרגל בהם מדיטציה ולחוות את החיים מהגלגול הקודם"
את עצמך יכולה לומר שיצרת את מציאות חייך?
"בהחלט. לפני שאני יוצרת את המציאות שלי, אני מתייעצת עם מדריכיי ונעזרת בחוכמתם איך להציב מטרות בחיים. כך, לדוגמה, נעזרתי בהנחייתם לגבי מי יהיה בעלי. זה היה כשהייתי סטודנטית באוניברסיטת חיפה. הם אמרו לי שאפגוש אותו במסיבת פורים, שהוא גר בתל אביב, סטודנט לפסיכולוגיה, ותיארו לי את המשפחה הגרעינית שלו. בפורים הגעתי למסיבה ובשלב מסוים ניגש אליי צעיר והזמין אותי לרקוד. הוא סיפר לי שהוא סטודנט לפסיכולוגיה, גר בתל אביב ותיאר את משפחתו הגרעינית כפי שעשו המדריכים. כעבור שנה נישאנו.
"עוד לפני שנכנסתי להיריון, ההדרכה שלי תיארה שתיוולד לי בת יפהפייה, שתהיה לי משימה לתמוך בה. באמת נולדה לי תינוקת יפהפייה, שגדלה להיות ילדה עם ליקויי למידה וקשיים והתמודדנו עם זה במשך השנים. היא למדה בבית ספר לחינוך מיוחד ולאורך כל השנים ליוויתי אותה. היום היא עצמאית, מתגוררת בדירה משלה, אבל אני והמדריכים שלי עדיין מלווים את נפשה הרגישה".
מי האנשים שמגיעים אלייך לתקשור ולייעוץ רוחני?
"הם באים מכל שכבות האוכלוסייה. שמי עובר מפה לאוזן ונוצרה רשת חברתית של אנשים שמגיעים אליי לייעוץ בכל סוגי הבעיות ותחומי החיים: זוגיות, יחסים, פרנסה, בשאלות איך לסלול דרך, להתגבר על קשיים. מגיעים כדי לקבל הכוונה, כלים ומסרים איך להתמודד עם בעיה בדרך מיטבית. בדרך כלל הייעוץ פרטני, פנים אל פנים או בזום, ובמשך השנים העברתי גם סדנאות לתקשור ולהתפתחות רוחנית, העצמה בכלל והעצמת האנרגיה הנשית בפרט".
מספר הפונים אלייך עלה לאחר 7 באוקטובר?
"בהחלט. הטלטלה שנוצרה והטראומה הלאומית והאישית מביאות לקשיים שאנשים לא הכירו והעמיקו קשיים קיימים. אנשים חשים אכזבה מהמערכות הממסדיות, אובדן דרך ומשברי זהות, מערכות היחסים מתערערות ולא פעם זה מוביל לפרידות ולמצוקה כלכלית ומקצועית. הרבה פעמים עולות שאלות קיומיות ורצון לערוך שינויים גדולים".
המדריכים שלך מביאים איתם תקווה לימים טובים יותר?
"כן. דווקא במצב של חוסר תקווה כל אחד מאיתנו יכול להפוך להיות נושא של לפיד התקווה לאחרים. הדרך המומלצת היא בהתנדבות למען הכלל ובהצטרפות לקבוצות ולארגונים שנוצרים כדי לשקם את פני המדינה. דרך העזרה לאחר נמצא בעצמנו תקווה".
בני אור?
ספרה, "אור בקצה קומראן", שתורגם גם לאנגלית ונמכר בהצלחה באמזון, מתרחש כאמור בכת האיסיים. "מדובר בקבוצה של נזירים יהודים סגפנים שכונו 'כת היחד', בגלל הכללים שהיו מצווים להם", היא אומרת. "בין השאר הם דגלו בחיי טהרה, אסרו על קשרי אהבה, האמינו שיש בעולם בני אור ובני חושך והתכוננו למלחמת שמד של העולם, שבסופה יישארו בני האור - קבוצת עילית טהורה, שתגלם עולם טוב יותר. בדרך לאותו עולם טוב וטהור, הם עשו דברים קשים למי שחרג מהדרך שהתוו. כך קרה לאסף, גיבור הספר, שחווה אובדן קשה וטראומתי של נפש קרובה ואהובה, שחרגה מהכללים ונענשה בעונש החמור ביותר עלי אדמות. אסף הוא אני. הוא מייצג את זיכרונותיי מהכת, אבל לא רק הוא. בספר יש דמויות כמו מרים, הנשמה התאומה של אסף, שגם בהן יש חלקים שלי. דרכן אני מקבלת ידע".
כתבת את כל הספר בתקשור?
"תוך כדי מדיטציה נזכרתי בהדרגה בחיים שחייתי בכת האיסיים. נסעתי לים המלח, לקומראן ולעוד מקומות רלוונטיים, כדי לתרגל בהם מדיטציה ולחוות את החיים מהגלגול הקודם. בכל מקום הגיעו אליי עוד חלקים של הזיכרון. לאחר מכן הייתי בין מובילי מסע של קבוצת אנשים לקומראן, ושם חלקנו ידע וכלים להתפתחות ולצמיחה רוחנית בעקבות הספר".
