זוהר דמסה בלאו (40), מחנכת מינית ואקטיביסטית, מקימת מרכז זוהר לחינוך מיני ושינוי חברתי, סטודנטית לתואר שני במגדר באוניברסיטת בר אילן, זוכת פרס ניצן לאקטיביזם פמיניסטי. נשואה + 4, גרה ברמלה.
היי זוהר, לאחרונה השתתפת ביום העיון של האגודה לחינוך מיני בישראל בשיתוף עם הפקולטה לחינוך של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט, וסיפרת איך הפכת מנערה שהתביישה לדבר על מין למחנכת מינית. בקהילה האתיופית אין שיח על מיניות?
"לא, אין שיח פתוח כזה. הקהילה האתיופית היא שמרנית, וחינוך מיני נחשב לטאבו. נושאים שקשורים למיניות אינם מדוברים כמעט, והם מוסתרים מהעין. לדוגמה, באתיופיה נהוג שכאשר אישה נמצאת בנידה או לאחר לידה, היא נדרשת לשהות בבקתה נפרדת מהבית. בתקופה הזו היא נחשבת טמאה, אסור לבעלה להתקרב אליה, ואם מישהו אחר נכנס לבקתה, עליו להיטהר ברחצה בנהר. דוגמה נוספת: אישה שרוצה לסמן לבעלה שהיא מוכנה לקיום יחסים משתמשת בקופסת תכשיטים מחמר: כשהקופסה פתוחה – זה סימן להסכמה. כשהיא סגורה – סימן שהיא לא מעוניינת או לא יכולה. המיניות נתפסת כעניין מביך, כזה שאסור לדבר עליו בגלוי".
איך זה השפיע עלייך בתור ילדה ונערה?
"עליתי לארץ בגיל חמש, וכאן כבר לא הייתה בקתה שנשים הלכו אליה. אף אחד לא דיבר איתי על מחזור, על הדרך שבה ילדים באים לעולם או על מהות היחסים בהסכמה. לא היה לי למי לפנות או עם מי להתייעץ בנושאי מיניות, וזה הוביל להרבה טעויות. גדלתי בלי אבא, ואמא שלי גידלה אותי ואת שלושת אחיי לבדה. כשהייתי מבקשת ללכת לבית של חברה, היא הייתה שואלת אם יש לה אחים בנים. אם כן, היא לא הרשתה לי ללכת. השיח בבית היה מבוסס בעיקר על פחד והימנעות.
"למרות ההתנגדות שלה, כן נפגשתי עם בנים בלי שתדע, ולמרות שלא היה בינינו מגע מיני שילמתי על זה מחיר כבד – אנשים בשכונה קראו לי 'שרמוטה' ו'זונה' ודחו אותי חברתית. לא הבנתי מה הגבולות שלי, והרגשתי ניתוק ביני ובין הגוף שלי".
"אף אחד לא דיבר איתי על מחזור, על הדרך שבה ילדים באים לעולם או על מהות היחסים בהסכמה. לא היה לי למי לפנות, וזה הוביל להרבה טעויות"
איך הגעת מכל זה להיות מחנכת מינית?
"זה התחיל מהחלום שלי כמי שהוגדרה כנערה בסיכון – רציתי להיות עבור אחרים מה שלי לא היה: אחות שתשמע, תכוון ותדריך. בגיל 24 התחלתי לעבוד ב'מעון צופיה' לנערות בסיכון, שם נחשפתי לשיח רגשי שלא הכרתי מהבית. בעקבות העבודה שם, סוף־סוף למדתי איך לבטא את מה שאני מרגישה. אחרי חמש שנים, כשכבר הייתי נשואה ואמא לילדים, עברתי לעמותת 'עלם' לנוער בסיכון. שם יצאתי לשטח, בניידת רחוב ברמלה. יצרתי קשרי אמון עם בני נוער, והתחלתי, כמעט בלי לשים לב, לעסוק בחינוך מיני מתוך הניסיון האישי שלי. ב־2016 הצטרפתי לפורום מקצועי של העמותה, והמפגשים האלה היו משמעותיים מאוד עבורי".
מה קרה בהם?
"נושא המיניות והבושה עלה שוב ושוב. אני זוכרת במיוחד מפגש אחד, כשנאלצתי להביא את הבת שלי יחד איתי, כי לא היה לי סידור אחר. היא הייתה אז רק בת שנה, אבל כשהמנחה התחילה לדבר על מין, מצאתי את עצמי סותמת לה את האוזניים. לרגע הרגשתי שאסור לה לשמוע את זה, ורק אחר כך הבנתי שזה נובע מהחוויה שלי כילדה. באותו הרגע גם קלטתי שאני לא לבד – סביבי ישבו נשים ממגזרים שונים, ולכולן היה מכנה משותף: אף אחת מאיתנו לא קיבלה חינוך מיני בבית.
"בעבודה שלי בניידת של 'עלם' פגשתי נערות צעירות שחוו מצבים קשים – הפלות, למשל. ראיתי מקרוב את ההשלכות של חוסר השיח סביב מיניות. החוויה הזאת דחפה אותי ללמוד חינוך מיני מקצועי. בהמשך הקמתי ברמלה את המרחב הראשון לנערות – מקום בטוח שבו הן יכלו לדבר על רגשות, גבולות, אהבה ולחצים חברתיים.
"בשלב מסוים החלטתי לשתף את הסיפור האישי שלי בפייסבוק. לא ציפיתי לתגובות, אבל נשים רבות פנו אליי וסיפרו שהמילים שלי נתנו להן לגיטימציה להרגיש, לשאול, לדבר. חלק אף חשפו בפניי פגיעות מיניות שעברו, ואני הייתי שם להקשיב ולתמוך. מהחוויה הזאת צמחה יוזמה נוספת: הקמתי קבוצת ווטסאפ של הורים שבה אני מעניקה כלים מעשיים לשיח פתוח עם הילדים על מיניות".
איך לדעתך אפשר ליצור את השינוי סביב השיח על מיניות בקהילה האתיופית?
"כשמדברים על חינוך מיני, רבים נבהלים וחושבים שמדובר בעידוד ילדים לאקטים מיניים. בפועל, זה קודם כול חינוך לרגשות, לכבוד עצמי, לדימוי גוף בריא, ליכולת לומר מה נעים לי ומה לא. זה חינוך להקשבה פנימית, להצבת גבולות ברורים ולידיעה שיש למי לפנות כשמשהו לא בסדר.
"אני מיישמת את זה גם בבית שלי, דרך שיחות יומיומיות עם הילדים. הם יודעים להגיד פין ופות, מבינים את הכללים של מותר ואסור, ומשתפים אותי בדברים שהם נחשפים אליהם. חשוב שנלמד, בקהילה האתיופית ובכלל בחברה הישראלית, לדבר על הדברים, לא להשתיק אותם - שיהיו לילדים שפה, לגיטימציה וביטחון לדבר על הגוף שלהם ועל החוויות שלהם".
סקס טיפ: "ככל שהחינוך המיני מתחיל בגיל מוקדם יותר, גיל התחלת קיום יחסי המין עולה".
