לפני שנה, בנובמבר 2024, כאשר הגיע המייל ההוא לתיבת האינבוקס, אריאלה באום הייתה בטוחה שמנסים לעבוד עליה. אחרי עשר שנים שבהן "סודות חבויים", ספרה הראשון, היה ידוע בעיקר לחובבות הז'אנר הארוטי, פתאום מישהו מבקש רשות להכניס אותו לסדרת טלוויזיה. “כשהבנתי שזה אמיתי, כמעט התעלפתי”, היא צוחקת. "זה ספר שיצא ב־2014, והנה פתאום דווקא הוא נבחר להופיע בסדרה. כשצפיתי בה, הבנתי בדיוק למה הוא נבחר".
הסדרה היא "מקום שמח" (שודרה בכאן 11 וזמינה לצפייה בכאן BOX) של נועה קולר. ורד, הגיבורה, קוראת את הספר עם נערה מטופלת שלה, תהל. כשהוריה מגלים את זה, הם זועמים.
אמא עייפה בטרנינג
באום (45) מתגוררת בקריית גת, נשואה, אמא לשלושה ועובדת לפרנסתה כמלקטת בסופרמרקט. את ספרה הראשון כתבה כשהייתה בת 33, אמא לבן ארבע וחצי ולתאומים שנולדו פגים. “הייתי מותשת מהחיים”, היא אומרת. "אמא בטרנינג, עייפה. יצאתי לעבודה עוד איכשהו מסודרת, אבל בבית הייתי רואה במראה מישהי שלא הכרתי, אישה מבוגרת. לא הרגשתי נשית או סקסית, הרגשתי סמרטוט. גם הגיבורה של 'סודות חבויים' מרגישה ככה".
"הגעתי למצב שביום ההולדת שלי בעלי אמר: 'תבחרי לך מתנה ותשלמי עליה'. פתאום, כשהגבר ההוא הגיע ופרחתי, גם הזוגיות עם בעלי פרחה"
ואז הופיע גבר בחייה של באום. "גם בסיפורים האלה תמיד מופיע גבר, הוא הטריגר", היא אומרת. “הוא התחיל לפלרטט, לפזר מחמאות, וזה עורר משהו שחשבתי שכבר נרדם אצלי. פתאום שאלתי את עצמי מה הוא רואה שם, התחלתי להשקיע יותר בעצמי, במראה שלי, היה פלירט עם עצמי”.
כיום היא מבינה שהתאהבויות מהסוג הזה הן במקרים רבים פנטזיה. “הן מגיעות, מטלטלות ונעלמות. אבל משהו אצל האישה מתעורר. היא מתאהבת בעצמה מחדש. חוזרת לחיות שוב”.
הפלרטוט עם אותו גבר נמשך זמן מה, עבר להתכתבות בעלת אופי מיני אבל לא הגיע לכדי מימוש. “הוא רצה”, היא מודה. “אמרתי לו שבחיים זה לא יקרה. אני אדם מצפוני".
בעלך ידע מזה?
"כן. אמרתי לו שקורה לי משהו, שנדלקתי על מישהו ושאני מרגישה רע עם זה. הוא ענה לי: ‘זה בסדר, יש לך עיניים’. הוא ראה שאני חוזרת לפרוח”.
הפלרטוט הזה, היא מודה, החזיר לחייהם ניצוץ. “היינו עייפים", היא אומרת. "הגעתי למצב שביום ההולדת שלי הוא אמר: 'תבחרי לך מתנה ותשלמי עליה'. פתאום, כשהגבר ההוא הגיע ואני פרחתי, גם הזוגיות פרחה. הסקס נהיה טוב יותר. כמה טוב לחטוף כאפות כדי לעורר את הרגש ואת הזוגיות". בהתחלה ניסתה להציע לו לפתוח את הנישואים, אך הוא לא היה מוכן לשמוע, "ואני אמרתי: 'בחיים לא אבגוד בך. אנחנו חברים טובים, זה הבסיס לנישואים שלנו'”.
לכתוב אל תוך הלילה
מתוך הסערה ההיא כתבה את "סודות חבויים". הוא הראשון בטרילוגיה, ואחריו הגיעו "סודות נחשפים" ו"ללא סודות". מאז הוציאה 12 ספרים, כולם מהז'אנר הרומנטי־ארוטי. “נתתי שם פורקן לדבר שלא היה לו מימוש", "כתבתי גם על מה שקרה וגם על מה שלא קרה”.
באותה תקופה עבדה כמלווה בהסעות בחינוך המיוחד, ועם שלושה ילדים בבית בקושי היה לה זמן לכתוב. "הספר כולו נכתב באפליקציית פתקים בטלפון", היא אומרת. "כתבתי במהלך ההסעות או בלילה לפני השינה. היו ימים שהייתי נשארת ערה כל הלילה לכתוב. נשאבתי לזה, ואז הייתי קמה לתפקד כרגיל, לכביסות, לבישולים, לילדים, לעבודה. זה היה מטורף, אבל הכתיבה בערה בי".
"אמרתי לבעלי שקורה לי משהו, שנדלקתי על מישהו ושאני מרגישה רע עם זה. הוא ענה לי: ‘זה בסדר, יש לך עיניים’"
את שני הספרים הראשונים כתבה בשצף, מתוך הפנטזיות האישיות שלה וגם מתוך חוויות ששמעה מגברים ומנשים. "רק חקרתי", היא אומרת, "לא חוויתי בעצמי מסיבות סקס שאליהם הולך בעלה של הגיבורה בספר. לקראת הספר השלישי חברות לקחו אותי למועדון הדאנג'ן, וראיתי בעיניים מה זה. היה לי שוק תרבותי, הבנתי שזה לא בשבילי. עד היום אני יכולה להסמיק מסצנות שאני עצמי כתבתי".
בניגוד לגיבורות רבות בספרות הארוטית - נשים "מושלמות", רזות, דוגמניות - באום בחרה לכתוב גיבורה אחרת. “תיארתי אותה קצת כמוני: אישה עם מודעות עצמית, עם חוסר ביטחון, עם בטן קטנה, אישה שמרגישה פגומה כי היא לא מגיעה לאורגזמה. קראתי בספרים אחרים איך גבר רק נוגע באישה והיא ‘מתפוצצת’, והוא אומר לה 'תגמרי בשבילי' והיא מיד גומרת, ואני אומרת: אני לא מצליחה לגמור בעצמי בכלל”.
איך בעלך קיבל את העובדה שאת כותבת על סקס?
"הוא הובך בהתחלה מזה שאשתו כותבת ספרים ארוטיים. הוא אמר לי: 'לא יכולת לכתוב ספר מתח?'. כיום הוא מקבל את זה. הוא עוזר בשבוע הספר מאחורי הקלעים אבל לא עומד בדוכן. בנוסף, אני חותמת על הספרים בשם המשפחה מלפני הנישואים, זו הבקשה שלו”.
את ספריה הוציאה בהוצאה עצמית. "למדתי הכול לבד: למצוא עורכת לשון, מתרגמות, ליצור קשר עם בתי דפוס. עשיתי הרבה טעויות בדרך".
על פרק היד שלה קעקעה את סמל ההוצאה, שנקראת "דיווה". המשמעות של המילה, כמו שאנחנו מכירות אותה, היא של מישהי תובענית, קצת מפונקת. באום לא כזו בשום אופן. "דיווה בעיניי זה כוח, עוצמה וחוזק", היא מסבירה את בחירת השם. "זה לבנות את עצמך מחדש, לקום אחרי שאת נופלת, ואני עברתי כל כך הרבה בחיים שלי, שהשם מתאים".
לשנות את העלילה
באום נולדה וגדלה בקריית גת להורים יוצאי לטביה. "אמא שלי הייתה תולעת ספרים", היא אומרת. "אני קיבלתי ממנה את אהבת הקריאה. מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת, אבל לא האמנתי בעצמי. הייתי כותבת 50 עמודים, עוצרת, וזה היה נכנס למגירה ולא יוצא".
את בעלה, סלאבה, הכירה בפגישה עיוורת. “חבר משותף שידך בינינו", היא מספרת. "כשהוא התקשר הייתי בבית, חולה. דיברנו בטלפון, והוא שאל אם אפשר לפגוש אותי עכשיו. אמרתי לו כן בלי להבין למה. הרגשתי גרוע. אמרתי לאמא שלי שאני עוד מעט חוזרת, אבל זה לקח זמן כי כשראיתי אותו, חתיך ולוהט, מיד היה קליק. פרפרים באוויר".
"בעלי הובך בהתחלה מזה שאשתו כותבת ספרים ארוטיים. הוא אמר לי: 'לא יכולת לכתוב ספר מתח?'. כיום הוא עוזר בשבוע הספר מאחורי הקלעים"
היום, כאמור, הם הורים לשלושה. הבכור בן 20 והתאומים, בן ובת, בני 15, ואין לה בעיה שהם יקראו את הספרים שכתבה. "רק לא את סדרת 'הסודות'", היא מחדדת. "יש שם תכנים שלא ידברו אליהם ושהם לא יבינו, כמו קשיים של בני 30 פלוס, משברים בנישואים. אם הם ירצו לקרוא משהו שלי, אציע להם ספרים אחרים".
שנת 2017 הייתה אמורה להיות שנת השיא מבחינתה. כבר היו מאחוריה שישה ספרים ורעיונות לספרים נוספים. ואז התגלה גוש גדול בצווארה. “הזנחתי את הבריאות שלי", היא מודה. "הייתי בעומס מטורף ולא שמתי לב למה שקורה איתי. כשהלכתי לרופא, הוא הסתכל ואמר מיד: ‘לימפומה הודג'קינס, ביופסיה דחוף’. אחרי כל הבדיקות ישבתי מול הרופאה, ואני שומעת אותה מקריאה רשימת מכולת: 'גידולים מעל הכליות, מעל הכבד, מתחת לסרעפת, במפשעות, בבתי השחי'. ידעתי שסוג הסרטן שחליתי בו הוא לא אגרסיבי, אבל עם כל הרשימה הזו הייתי חייבת לברר מה הסיכויים שלי. הרופאה אמרה: את בשלב ארבע, זה אומר 70%".
איך הרגשת?
"התקשרתי לחברה שלי, שיש לנו את אותו הומור שחור. אמרתי לה: 'אני חייבת לצחוק לפני שאני מספרת לסלאבה'. כשסיפרתי לו, הרגשתי שהוא מחזיק בכי. אמרתי לו: 'אתה מכיר אותי, יהיה בסדר. יש לי מלא ספרים לכתוב, אני רוצה לחקור את העולם. זה עוד לא הזמן שלי'".
היא התחילה טיפולי כימותרפיה אינטנסיביים בבית החולים שיבא. את הקוראות שלה גייסה כדי להשיג תרומות: הציעה 100 עותקים מספר השירים שלה וביקשה שירכשו אותו בכל סכום שנראה להן. "גייסתי 14 אלף שקל ותרמתי למחלקה האונקולוגית", היא מספרת.
היא חשבה שהמחלה מאחוריה, אבל חודש אחרי שסיימה את הטיפולים התברר שלא כך. “במקום להיות בשבוע הספר ולמכור את הספרים שלי, אושפזתי שוב". השתלת מח עצם עצמית הוגדרה עבורה כטיפול מציל חיים. "לפני ההשתלה מקבלים כימותרפיה במינון גבוה שהוא כמו פצצת מימן כדי להשמיד את התאים הסרטניים. אחר כך משתילים מח עצם שמספק תאי גזע חדשים ובריאים, המסוגלים לייצר תאי דם תקינים”.
כשקיבלה את הטלפון שמזמין אותה להגיע להשתלה, התיק כבר היה מוכן. "כמו בלידה", היא מחייכת. "עמדתי בפתח הבית. כל אחד מהילדים נתן לי צעצוע שאקח איתי. יצאתי ולא ידעתי אם אני חוזרת. חיבקתי אותם חיבוק של החיים. אחרי שסגרתי את הדלת שמעתי את הבת שלי מתפרקת בבכי. נכנסתי חזרה וחיבקתי אותה שוב. אמרתי לה: 'אני חוזרת'".
“הכרתי נשים שעברו את אותו התהליך שלי ונפטרו. הרגשתי את אשמת הניצוֹל. למה הן נפטרו ואני נשארתי בחיים?"
בבית החולים כתבה את החלק השלישי בסדרה, "סוויט ליידי". "את החלק השני כתבתי כשהמחלה קיננה בגוף שלי ועוד לא ידעתי את זה", היא מספרת. "נתתי לגיבורה את הגיל שלי ואת תאריך הלידה שלי, כתבתי שמה שהיא עוברת הוא כמו 'סרטן שאוכל אותה מבפנים', ואז בסוף הספר יורים בה והקוראים מסיקים שהיא מתה. חששתי שאם לא אשנה את זה, גם אני עלולה למות. לכן בספר השלישי כתבתי שהיא חיה ורק איבדה את הזיכרון. כשהחייתי אותה זה הרגיש סימבולי, הרגשתי שאני חוזרת לחיים, שאני הסופרת כותבת את הסיפור של החיים שלי”.
אחרי ההשתלה הייתה אמורה לקבל תרומת טסיות דם, "ואז אמרו לי שאין טסיות שמתאימות לי בבנק הדם ושאני צריכה לבקש מכל מי שיכול להגיע לתרום".
באום פרסמה פוסט בפייסבוק ובו ביקשה תרומת טסיות דם. "התחננתי", היא מדייקת. "אמרתי שאני בסכנת חיים". אחת הקוראות ראתה את הפוסט ופנתה לקולגות שלה בעבודה. אחד מהם הציע שיקפיץ אותה מהמשרד בירושלים לבית החולים שיבא לתרום. "אחרי ששניהם תרמו טסיות הם ביקשו לראות אותי", אומרת באום. "הייתי בבידוד, כי מערכת החיסון שלי הייתה מושבתת. נתנו להם לראות אותי רק מעבר לדלת, וזה היה סוריאליסטי ומרגש".
אחרי שהחלימה, חשה שהיא זקוקה לשיקום רגשי. “הכרתי נשים שעברו את אותו התהליך שלי ונפטרו. הרגשתי את אשמת הניצוֹל. למה הן נפטרו ואני נשארתי בחיים? הלכתי לפסיכיאטר ולטיפולים רגשיים וזה עזר לי".
להקפיץ את המכירות
כאשר נודע לה שהספר יופיע בסדרה "מקום שמח" של נועה קולר, משהו בה נפתח. “פתאום אנשים מחפשים את 'סודות חבויים'. אין לי עותקים מודפסים, בשנים האחרונות הוצאנו רק מהדורות דיגיטליות. המכירות של הספר דשדשו בשנים האחרונות כי לא השקעתי בשיווק, ופתאום עלו בצורה משמעותית והגיעו למספרים שכבר הרבה זמן לא ראיתי".
ההוצאה, לדבריה, נפגעה קשה מהמלחמה. "ספרים לא נמכרו, אולי כי בהתחלה לאנשים נעלם הליבידו. גם אצלי, לא הרגשתי שאני מסוגלת ליהנות שוב מסקס".
שבוע הספר, שנותן אוויר להוצאות ספרים קטנות, בוטל בעקבות המערכה עם איראן. "לקחתי הלוואות", היא אומרת. "כל המשכורת שלי הייתה הולכת להחזיר אותן. אחרי שראיתי את הספר שלי ב'מקום שמח', התשוקה שלי לכתוב חזרה", היא אומרת. "זה המקום השמח שלי".
למה נבחר דווקא הספר הזה לסדרה?
"חיפשנו המלצות לספרים רומנטיים באינטרנט ומצאנו המלצה על 'סודות חבויים'", מגלה במאי הסדרה, רם נהרי. "קראנו כמה ספרים לפני כן, אבל כשהתחלנו לקרוא את הספר הזה הוא הצחיק אותנו והקסים אותנו ומצאנו בו נקודות השקה למתרחש בסדרה".
נהרי מספר על ההשראה לסדרה: "בספר 'מדאם בובארי' הדמות נשואה לרופא גס רוח שלא מספק לה משמעות, והיא קוראת רומנים רומנטיים של התקופה שמשגעים אותה וגורמים לה להתאהב בקצין נאה אך חדל אישים. המודל התאים לנו. בסדרה, הדמות של ורד נשואה לגבר יומיומי, משעמם ובלי רוח והיא מחפשת גבר שייתן לה משמעות, פנטזיה, אהבה ורומנטיקה.
"בחיים המשמימים והקשים שלנו, במלאכות היומיום השגרתיות, יש לא מעט נשים שבוחרות לקרוא ספרים ארוטיים שמספקים את אלמנט הפנטזיה".
