רגע לפני 7 באוקטובר 2023 טס ארז דה דרזנר עם ידידה לטיול בסקוטלנד. "נחתנו בלונדון", הוא מספר, "ויום לפני הטיסה לגלזגו קיבלתי הודעות על מתקפת חמאס בישראל. הייתי בהלם. בדיוק אז, לאחר שנים של נתק, קיבלתי הודעה מאולקסנדרה. היא שאלה אם אני בסדר".
עם אולקסנדרה טימצ׳וק, אמנית מאוקראינה הצעירה ממנו ב־17 שנה, החל דה דרזנר להתכתב באינסטגרם כשבע שנים קודם לכן. שניהם היו אז בזוגיות – הוא עם צעירה סינית משנגחאי והיא עם בחור אוקראיני. השניים שמרו על קשר קליל ולא מחייב ברשת. השנים עברו, השיחות דעכו וההתכתבות הלכה ונשכחה. כשפרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, מספר דה דרזנר, "נחרדתי לראות את התמונות מההפצצות הרוסיות. שלחתי לה הודעה, אבל לא קיבלתי תשובה".
מה קרה אחרי שהיא סימסה לך ב־7 באוקטובר?
"סיפרתי לה איפה אני ומה קורה בישראל, ומאותו רגע משהו נפתח בינינו. היו שיחות וידיאו והתכתבויות יומיומיות".
קאט לדצמבר 2025: דה דרזנר (47) וטימצ'וק (30), נשואים והורים ללוקה בן השבעה חודשים, נחתו לאחרונה לביקור בישראל מביתם שבאוקראינה. הוא מאמן כושר, דוגמן, יוצא "האח הגדול" ולקוי שמיעה מלידה. היא צלמת, ציירת וחירשת מלידה. סיפור האהבה שלהם, לפי דה דרזנר, "חצה מלחמות, יבשות ושפות״. הידיעה שהוא הפך לאבא התפרסמה בכמה מדורי רכילות, ומי שזכר את הבחור הביישן ההוא מתוכנית הריאליטי, לא נותר אדיש. אבל עכשיו מספרים בני הזוג לראשונה איך נוצרה הזוגיות ביניהם, כנגד כל הסיכויים.
ארז סיקרן אותי
דה דרזנר, שנולד וגדל בחיפה, הוא בנם האמצעי מבין שלושה של בעל חברת תכשיטים (שנפטר מסרטן ב־2004) ואם שמנהלת מאז מות אביו את העסק המשפחתי. לאחר שסיים את לימודיו בוויצ״ו חיפה, התגייס עם פרופיל 45 (״ועם מוטיבציה אדירה לשבור את הסטיגמות נגד חירשים״) ושובץ כאפסנאי בחיל הרפואה.
בתחילת שנות ה־2000 החל לעבוד בדוגמנות. הוא היה מיוצג בסוכנות ״עלית מודלס״, עבד במילאנו ובפריז והתגורר באירופה תשעה חודשים. לאחר שחזר עבד כסייע של בני נוער חירשים וכבדי שמיעה.
ארז: "חייל עלה לאוטובוס ושאל ׳מה אתה עושה כאן? למה אתה מגיע לאוקראינה בזמן מלחמה?'. הסברתי שאני נוסע בעקבות האהבה"
בנובמבר 2009 נכנס לבית ״האח הגדול״ והיה חלק מהעונה השנייה והמאוד מדוברת, שבה השתתפו בין היתר אלירז שדה, סער שיינפיין, איילה רשף, אלינה לוי וגואל פינטו. גם דה דרזנר זכה להיות כוכב לרגע: כולם שמעו על האתגרים של לקויי השמיעה בישראל והוא הצליח, בזכות קסמו האישי, להביא אל המסך מוגבלות שלא התקיים סביבה שיח. הוא קיבל קצת יותר מ־15 דקות תהילה ואפילו חיקוי ב"ארץ נהדרת".
השלב הבא בחייו היה לימודי אימון גופני בשלוחה של וינגייט. ״תמיד רציתי לפרוץ תקרות זכוכית. התקבלתי לעבודה כמאמן כושר ב'הולמס פלייס', עבדתי עם לקוחות שומעים ובמקביל אימנתי גם חירשים. זה היה החזון שלי".
ב־2013 קיבל הצעה להשתתף בתחרות מיס/מיסטר עולם לחירשים וכבדי שמיעה שהתקיימה בשווייץ. הוא זכה בתואר ״מיסטר פוטוגני״ והחליט לעבור לגור בשווייץ. ב־2017 שב לישראל ולעבודה כמאמן כושר, והתגורר בחיפה בבית אמו. "אני עדיין מדגמן לעתים רחוקות כשיש קמפיין שמדבר אליי״, הוא אומר. ״אני מיוצג בסוכנות מיוחדת לדוגמנים עם מגבלות".
אולקסנדרה טימצ׳וק, ילידת העיר קורטז באוקראינה, היא בת יחידה לאמא מעצבת אופנה ולאבא מורה, לשעבר איש צבא. היא נולדה חירשת בגלל אדמת שבה חלתה אמה בזמן ההיריון. כשסיימה תיכון עברה לעיר ריבנה במערב המדינה, והחלה ללמוד אמנות ולעבוד במפעל לתיקים כתופרת.
ב־2016, כאמור, החלו השניים להתכתב באינסטגרם. ״ארז סיקרן אותי מאוד", היא מספרת. "ידעתי עליו שהוא ישראלי ושהיה דוגמן. לא ידעתי שהוא היה מוכר בישראל או על תוכנית הריאליטי שהשתתף בה. הוא דיבר על המשפחה שלו ועל הטיולים שלו בעולם. ראיתי גבר מאוד מיוחד, אורח החיים שלו היה מעניין".
ארז: "עזבתי את הארץ כי התאהבתי בתרבות ובמנטליות האוקראינית, ולאשתי יש גם משפחה גדולה ותמיכה. סבתא שלה בת 80 באה פעם או פעמיים בשבוע להביא לנו מרק בורשט ולעזור לנו"
מה השתנה שבע שנים לאחר מכן, כשחידשתם את הקשר?
"אהבתי את השיחות שלי איתו. הוא כל כך מבין אותי. הרגשתי שהוא גבר עמוק שיכול לקרוא אותי כמו פסיכולוג. עם הזמן התאהבתי בו".
ארז: "היא כבשה אותי, ואני בדרך כלל לא מתאהב מהר. התאהבתי באישיות שלה, בתמימות שלה, וגם היופי שלה הפנט אותי".
עם איזה ניסיון זוגי הגעת לקשר הזה?
"בתקופה שעבדתי כדוגמן היו לי מערכות יחסים עם נשים שומעות, אבל הן היו קצרות. לא הייתי מחובר לעצמי, תמיד הייתי בהכחשה לעובדה שאני כבד שמיעה וזה יצר קונפליקטים. בהמשך הייתי בזוגיות בשלט רחוק עם בחורה סינית שנמשכה שנתיים, ומאז שהיא הסתיימה הייתי רווק".
היא אהבת חיי
ינואר 2024, אחרי שלושה חודשים של קשר טלפוני אינטנסיבי, החליטו השניים להיפגש. העובדה שאוקראינה היא מדינה במלחמה ממש לא עצרה את דה דרזנר הנחוש. בהיעדר טיסות ישירות למדינה עלה על טיסה לוורשה, והמשיך משם באוטובוס לריבנה, נסיעה שנמשכה 14 שעות.
איך צלחת את המסע הזה?
"הייתי עם דרכון זר, אז היה קל יותר. יצאתי מוורשה והמשכתי באוטובוס לאוקראינה. בשלוש בבוקר האוטובוס עצר במחסום, הייתה המתנה של שעתיים ואז עלה חייל במדים ובדק דרכונים. הסברתי לו שאני חירש שקורא שפתיים. הוא שאל ׳מה אתה עושה כאן? למה אתה מגיע לאוקראינה בזמן מלחמה?'. הוא חשד בכוונות שלי. הסברתי שאני נוסע בעקבות האהבה. הוא ביקש ממני מסמכים והביט בי במבט קשוח. אמרתי לעצמי שאני חייב לשבור את הקרח, אז צעקתי ׳סלאבה אוקראינה׳. כולם צחקו. החייל חייך, אמר לי You are crazy והחתים את הדרכון שלי. בהמשך היה עוד מחסום והפעם עלה קצין עם כלב. איכשהו עברתי גם אותו. בדיוק בזריחה הגעתי לגבול אוקראינה".
ברציף שבו סיים האוטובוס את המסע חיכתה אולקסנדרה, והשניים נפגשו לראשונה פנים אל פנים. ״הייתי עם דפיקות לב. היא הפתיעה אותי מאחור, קפצה עליי, ומרוב התרגשות לא הצלחנו לתקשר. ישר עלינו למונית לעיר".
אולקסנדרה: ״הייתה בינינו כימיה מטורפת".
ארז: ״הגענו אליה, עלינו במעלית ומיד התנשקתי איתה. הייתה כימיה מדהימה. אחר כך היא לקחה אותי למסעדה אוקראינית ולטיול בעיר. עשינו המון דברים ביחד והשתגענו קצת. זה היה יותר טוב מהסיפור של הסרט 'לפני הזריחה'".
אולקסנדרה: "פחדתי לשתף את אמא שלי ברגשות כלפי ארז. היא לא תמכה באהבה שלי כלפיו בגלל שהוא מבוגר ממני, וביקשה שאמתין עם ענייני חתונה"
דה דרזנר ניצל את הביקור כדי להעביר הרצאה לקהילה החירשת המקומית על החיים בישראל בזמן מלחמה ועל החיבור המיוחד בין שתי המדינות שחוות איום ביטחוני. טימצ'וק הצטרפה אליו, והשניים אף התראיינו בצוותא לטלוויזיה מקומית. בהמשך התנדב דה דרזנר בבית חולים לילדים חולי סרטן שנעקרו מבתיהם בקייב בעקבות המלחמה. הקשר בין בני הזוג הלך והתחזק. "בוקר אחד הלכתי לטייל בפארק בעיר, ראיתי ילד וסימנתי לו שאני צריך עזרה", מספר דה דרזנר. "בעזרת תרגומון בנייד שאלתי אם יש לו טיפקס, והוא נתן לי. כתבתי על אבן עם הטיפקס, 'ארז - ציור של לב - אולקסנדרה'. צילמתי ושלחתי לה. היא הייתה בהלם".
איך אתם מתקשרים ביניכם?
"אני כבד שמיעה, אני יכול לשמוע צלילים וקצב, אבל קשה לי לקלוט הברות של מילים. אולקסנדרה חירשת לחלוטין, ונעזרת במכשיר שמיעה שעוזר לה לשמוע קולות או צלילים מסוימים. אנחנו מתקשרים בשפת הסימנים הבינלאומית, ובמקביל היא גם מלמדת אותי את שפת הסימנים האוקראינית".
באיזה שלב פגשת את המשפחה שלה?
"כמה שבועות אחרי שהגעתי, בארוחת ערב במסעדה. אמא שלה לא התלהבה מהקשר של אולקסנדרה איתי, בגלל פער הגילים, וגם היה לה קשה עם המחשבה שהבת שלה תעזוב אותה, למרות שזה לא קרה. אבא שלה תמך בקשר מהרגע הראשון".
אולקסנדרה: "פחדתי לשתף את אמא שלי ברגשות כלפי ארז. היא לא תמכה באהבה שלי כלפיו בגלל שהוא מבוגר ממני, וביקשה שאמתין עם ענייני חתונה".
ארז: "עדכנתי את המשפחה שלי שיש לי אהבה באוקראינה ושאני רוצה להציע לה להתחתן, אבל על החתונה עצמה סיפרתי להם רק אחרי ששמתי לאשתי טבעת על האצבע"
זה לא עזר לאף אחד, והצעת הנישואים הגיעה מהר מהצפוי. ״אחרי כמה שבועות חזרתי לישראל", מספר דה דרזנר. "עד הפגישה הבאה שלנו עברה חצי שנה, ובזמן הזה דיברנו כל הזמן בשיחות וידיאו. כשהחלטתי שאני רוצה שהיא תהיה אשתי, רציתי להפתיע אותה. הזמנתי אותה לחופשה בלבוב. כשצעדנו ברחוב ביקשתי מתושבת מקומית לצלם אותנו, כרעתי ברך והצעתי נישואים. גם אולקסנדרה וגם הצלמת היו בהלם".
אולקסנדרה: ״ארז כרע ברך ושאל בשפת הסימנים הבינלאומית 'התינשאי לי?'. ברור שאמרתי כן. אנשים מסביבנו הסתכלו והייתי ממש בשוק, כל כך התרגשתי".
ארז: "אחרי שלושה ימים התחתנו בלבוב, דרך משרד נישואים אקספרס. החתונה הייתה בנוכחות של שתי מתורגמניות, אחת בשפת הסימנים האוקראינית ואחת בשפת הסימנים הבינלאומית".
למה התחתנתם כל כך מהר?
"לא רצינו לחכות יותר. אני ממש רציתי להתחתן איתה סוף־סוף. היא אהבת חיי. רוב השנים הייתי רווק והרגשתי שהגיע הזמן. כן עדכנתי את המשפחה שלי שיש לי אהבה באוקראינה ושאני רוצה להציע לה להתחתן, אבל על החתונה עצמה סיפרתי להם רק אחרי ששמתי לאשתי טבעת על האצבע. גם 7 באוקטובר והמלחמה באוקראינה השפיעו. הבנתי שהחיים קצרים".
אולקסנדרה: ״התחתנתי איתו בגלל שהרגשתי שזה הזמן, תשע שנים אחרי שהכרתי אותו לראשונה. חשבתי שהגורל החליט להפגיש אותנו ושזה סימן. חוץ מזה, בתרבות האוקראינית מתחתנים כבר בגיל 25".
ארז: "כשסיפרנו להורים שלה, אמא שלה הייתה בהלם ולחץ הדם שלה עלה. ניסיתי להרגיע אותה שהבת שלה בידיים טובות".
לא שומעת אזעקות
אז חתונתם מתגוררים בני הזוג בדירה ששכרו במרכז ריבנה. דה דרזנר מרצה על חייו ברחבי המדינה ועושה שיתופי פעולה עם גופים העוסקים בנגישות עבור חירשים. במקביל הוא מתפרנס גם מאימוני כושר אישיים אונליין. ״עזבתי את הארץ כי התאהבתי בתרבות ובמנטליות האוקראינית, ולאשתי גם יש כאן משפחה גדולה ותמיכה. סבתא שלה בת 80 והיא סופרוומן, היא באה פעם או פעמיים בשבוע להביא לנו מרק בורשט ולעזור לנו".
עברת בעצם למדינה שנמצאת במלחמה מאז 2022. איך זה מתבטא בחיים שלכם?
אולקסנדרה: "מחוז ריבנה הופגז פעמיים ב־2023, ואלה לא היו הפגזות כבדות. זה אמנם קשה, אבל היו אזורים שהופגזו הרבה יותר. כשהמלחמה פרצה נכנסתי לפאניקה וחרדה, היום המצב קצת יותר טוב. התרגלנו לשגרה מסוימת".
"החתונה הייתה בנוכחות של שתי מתורגמניות, אחת בשפת הסימנים האוקראינית ואחת בשפת הסימנים הבינלאומית"
ארז: ״ריבנה נמצאת קרוב לפולין, בשטח בפיקוח נאט״ו, כך שבשנתיים האחרונות אין הפגזות בעיר. לא הייתי עובר לגור במזרח אוקראינה, ששם כן יש הפגזות. אבל גם אצלנו יש כל יום הפסקות חשמל של שש שעות ולפעמים גם אזעקות. כששמעתי אזעקה בפעם הראשונה מאוד פחדתי. אשתי לא שומעת אותן בכלל. אגב, כשיש באוקראינה אזעקות, אנשים ממשיכים ללכת ברחוב כרגיל, נכנסים לחנויות, אני די נדהם מזה".
אני מניחה שיש ביניכם פערים מנטליים ותרבותיים. איך גישרתם עליהם?
"המנטליות שלנו שונה ולרוב אני צוחק על זה. היא סופגת ממני המון, וגם אני לומד ממנה דברים שלא ידעתי אף פעם. למשל, היא כעסה עליי פעם שפתחתי דלת של בית קפה ונכנסתי ראשון. שאלתי אותה: ׳הכול בסדר? מה קרה?׳ והיא הסבירה לי שבאוקראינה גברים פותחים דלת ונשים נכנסות קודם. מאז אני מקפיד לעשות את זה. אני לומד כל הזמן על התרבות האוקראינית ועל נצרות אורתודוקסית, ולוקח אותה גם לעולם שלי, של יהדות ומסורת. בראש השנה הגענו לישראל לחגוג עם המשפחה שלי".
אולקסנדרה: ״בהיכרות הראשונה עם המשפחה של ארז הייתי קצת נבוכה מלחבק ולנשק על הלחי, שזה לא מקובל בתרבות כאן. היו בהתחלה קשיים בתקשורת, אבל אחרי חודש בארץ כבר הרגשתי חלק מהמשפחה שלו. ארז הסביר לי על הדת היהודית, והבנתי שאמא שלו מסורתית ושאסור להדליק אש בשבת. אני מכבדת את המסורת ולומדת המון".
ארז: "כשיש באוקראינה אזעקות, אנשים ממשיכים ללכת ברחוב כרגיל, נכנסים לחנויות, אני די נדהם מזה"
לפני שבעה חודשים נולד לוקה, תינוק מתוק ובעל שמיעה תקינה לחלוטין, שהוריו מרעיפים עליו שפע אהבה. ״להביא תינוק לעולם ממש לא היה בתכנון שלנו״, הם צוחקים.
ארז: ״חודש אחרי שהתחתנו היה לי יום הולדת, לקחתי את אולקסנדרה למסעדה איטלקית ואכלנו פיצה. למחרת ובמשך יומיים היא הקיאה, ואני חשבתי שאולי זה בגלל האנשובי. שאלתי 'מה יש לך, אהובתי?', והיא ענתה 'בחילות'. אחרי יומיים־שלושה שאלתי, 'אולי את בהיריון?'. היא ענתה 'אין מצב', אבל הלכנו לבית מרקחת, קנינו ערכה לבדיקת היריון ואמרתי לה, 'תקשיבי, רק התחתנו, אני לא מוכן לזה, הכול מהר מדי בשבילי'".
אכן מהר.
"אחרי שראינו שהתוצאה חיובית, הייתי בהלם ואמרתי ׳לא יכול להיות׳. הלכתי לקנות עוד בדיקת היריון, ושוב יצאה תוצאה חיובית. פתאום שטף אותי גל התלהבות עצום ואמרתי, 'אני הולך להיות אבא!'. אולקסנדרה חיבקה אותי חזק והתקשרתי לבשר לאמא שלי שאשתי בהיריון".
איך גיליתם שהילד ללא לקות שמיעה?
"בחודש השני להיריון אולקסנדרה עשתה בדיקת גנים לחירשות. התוצאות היו שליליות, כלומר, העובר אינו נשא גן לחירשות והכול תקין, אבל האמת היא שלנו זה לא היה משנה אם הוא יהיה חירש או שומע. כל מה שרצינו הוא להיות מוכנים לקראת ההורות".
איך זוג הורים עם לקות שמיעה מטפל בתינוק שומע?
"יש היום אמצעי עזר מיוחדים לאמהות חירשות לתינוקות. יש לנו אבזם שמהבהב כשהתינוק בוכה ויש נורה צבעונית שנדלקת. ולמרות הכול, אני מניח יד על הכתף של אולקסנדרה כשהתינוק בוכה, או קם בעצמי להכין לו פורמולה לבקבוק. אני כל הזמן אומר לה, ׳אשתי, את הכי טובה בעולם, זכיתי בך שאת אמא לתינוק שלנו׳, ולגברים אני אומר שנשים רוצות תמיד חיזוקים מאיתנו. חיבוק נותן כוח אדיר. אני יודע כמה קשה לנשים שהן אמהות לביאות, בלעדיהן אנחנו לא קיימים ביקום".
