אם הייתי רואה היום את אבא שלי, הייתי אומרת לו שהוא עדיין האבא הכי חזק בעולם", אומרת מורן ברכה, בתו של תנ"צ אפרים ברכה, שהיה ראש היחידה לחקירות הונאה במשטרת ישראל ושם קץ לחייו לפני כמעט עשור, בעקבות פרשייה שהסעירה את המדינה.
מה עוד היית אומרת לו?
"שאני אוהבת אותו ולא כועסת עליו. שאני מצטערת שלא יכולתי לקחת ממנו את הכאב ושהוא לא לבד, גם אם זה מרגיש ככה".
מורן, שצללה לתהומות מאז מות אביה והצליחה לטפס מעלה בחזרה, היא כיום מאמנת מנטלית, מטפלת בשיטות ריברסינג ורייקי וכותבת, שמתכננת להוציא ספר בקרוב. היא רווקה ומתגוררת בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב. לפגישתנו היא מגיעה כשלראשה כובע קסקט ועליו רקומות המילים "אני נראית שלמה מבחוץ?". מבט מהיר בפניה לא מותיר ספק שהיא אכן בתו של ברכה. "כשאומרים לי שאני דומה לו, זו המחמאה הכי טובה מבחינתי", היא אומרת.
"אחרי מותו לא רציתי לשמוע את המילה אבא ולא יכולתי לראות משפחות שלמות. כעסתי על העולם ועל עצמי, על זה שחשבתי שהטוב ינצח"
תזכורת: תנ"צ אפרים ברכה נודע בדרכי חקירה מיוחדות, בכריזמה שקטה ובכישרון נדיר לגייס עדי מדינה. בתחילת דרכו עסק במאבקי כנופיות בפרדס כץ וברמת עמידר. בהמשך חקר, בין היתר, את רצח רבין ואת אהוד אולמרט, הרב מרדכי אלון, השופט יצחק כהן והשרים גונן שגב ואברהם הירשזון. לאחר שהכיר את הרב יאשיהו פינטו, ראש מוסדות "שובה ישראל", הפך לאחד ממאמיניו. בשנת 2012 התעורר חשד לאי סדרים בעמותת "חזון ישעיה" שהוביל הרב, וברכה נאלץ לפתוח בחקירה נגד רבו.
כשנודע לפינטו אודות החקירה, הוא הציע לברכה סכום כסף גדול מתנה תמורת מידע. ברכה סירב ודיווח לממונה עליו על ההצעה. כדי להשיג הוכחה, נאלצה איילה אשתו לשאת על גופה מכשיר הקלטה כשנפגשה עם אשת הרב. ההוכחה הושגה, הפרשה התפוצצה - ומאותו רגע החל ברכה לסבול מרדיפות שיוחסו לאנשי הרב (בהמשך הורשע פינטו במתן שוחד ושיבוש הליכי משפט כחלק מהסדר טיעון).
אחרי שלוש שנים של הטרדות חש ברכה שאינו מקבל גיבוי. הוא שם קץ לחייו לא הרחק מביתו שבמודיעין. בן 54 היה במותו. זמן קצר לאחר מכן הודיעה הפרקליטות שהתנהלותו של ברכה בפרשה הייתה ללא רבב. "מבחינתי אבא שלי לא התאבד, אלא נרצח", מכריזה מורן, "עובדה שהוא נקבר בחלקה רגילה בבית עלמין צבאי. רצחו אותו לפני שהוא התאבד. אנשים שחושבים שהוא התאבד כי הוא היה אשם במשהו, חושבים מתוך עצמם".
מצלמות ולחצן מצוקה בבית
תנ"צ ברכה, שנולד למשפחה דתית באבן יהודה, הכיר את איילה (59), בת למשפחה דתית, כשעשתה שירות לאומי. כבר שנים רבות היא רכזת תארים מתקדמים באוניברסיטת בר־אילן. בתחילת נישואיהם התגוררו השניים קרוב להוריה, בשכונת רמת עמידר שברמת גן. שם נולדו ראובני (36), קצין משטרה; אדיר (33), מהנדס חשמל, מורן (30) ואוֹרי (27), שהופיע לפני שש שנים בתוכנית The Voice, ועוסק כיום במיזם בתחום כיבוי שריפות יער. כבת יחידה בין בנים, הייתה מורן הנסיכה של הבית, אך גם טום־בוי שניסתה להידמות לאחיה.
אחרי שנים ספורות ברמת עמידר, עקב איומים, עברה המשפחה למודיעין. מצד אחד, מורן מספרת על ילדות רגילה, בועה שבה מה שהעסיק אותה היה הסדרות "קטנטנות" ו"כמעט מלאכים" בטלוויזיה. מצד שני, היא מספרת על תקופות שבהן ניצב שוטר בכניסה לביתם, כלב שמירה נוסף למשפחה, מצלמות צילמו את הבית מכל הכיוונים והותקן לחצן מצוקה. כל אלה עוררו בה סיוטים בלילות ("חלמתי שרודפים אחריי").
כשהגיעה לכיתה ה', בד בבד עם התרופפות אמונתה הדתית, עברה מבית ספר דתי לבית ספר מסורתי. בהמשך עברה לתיכון חילוני. "ההורים רק רצו שיהיה לנו טוב ולא הקשו עליי כשביקשתי לעבור", היא משתפת. היא התמודדה עם קשיים בלימודים, בעיקר בגלל הפרעת קשב וריכוז וסיימה בגרויות "על הקשקש", כדבריה.
6 צפייה בגלריה
משפחת ברכה: אפרים ז"ל, איילה והילדים אורי (מימין), מורן, ראובני ואדיר
(צילום: אלבום פרטי)
מורן מספרת על אבא שהיה ישר כמו סרגל ("כשאמרו לו בסופר שמגיעה לו מתנה בגלל שקנה ב־700 שקל, הוא סירב לקחת את המתנה והשתגעתי מזה"), שעזר לזולת ותמך בנזקקים ("הלוואי שהוא היה נותן לעצמו כמו שהוא נתן לאחרים"), בעל אינטואיציה גבוהה, שידע מה אנשים חושבים או יכולים לחשוב ("לא יכולתי להמציא תירוצים כשאיחרתי, את יכולה לשקר לחוקר מספר אחת בארץ?"), לא דיבר הרבה ("רק מהמבט הרגשת שהוא רואה לך את הנשמה") ונתן למשפחתו תחושת ביטחון חמה. "הוא היה קורא לי, מחבק אותי ושואל: 'כמה את אוהבת אותי?' ולא משחרר עד שעניתי: 'עד הירח וחזרה'. זכיתי להיות הבת שלו".
במהלך שלוש השנים שבהן סבל מהטרדות, ראו בני משפחת ברכה את אביהם הולך וקמל. "אחרי השירות הלאומי טיילתי במזרח, ואני זוכרת שצלצלתי מסרי־לנקה ושאלתי את אבא אם הוא בסדר ואם אני יכולה להישאר במזרח עוד שבוע. הוא ענה: 'בטח, מורני, את צריכה משהו? צריכה כסף?'. כשחזרתי ארצה, הוא היה אחר".
מה השתנה?
"הוא הגיע למצב של מת מהלך. שני לילות לפני שקרה המקרה ישבתי על הברכיים שלו, כמו ילדה קטנה, דבר שמעולם לא עשיתי, וחיבקתי אותו. אם הייתי יודעת איך הוא מרגיש, לא הייתי משחררת את החיבוק הזה. באותו לילה כתבתי לו מכתב ארוך עם כל הדברים הטובים שאני חושבת עליו, כדי לעודד אותו. אמא שלי סיפרה לי אחר כך שהוא התרגש מאוד מהמכתב ואמר לה: 'תראי מה הנסיכה שלנו כתבה לי'. בדיעבד, דודה שלי אמרה לי שהספדתי אותו בחייו".
הקש ששבר את גב הגמל היה לדבריה משפט שנכתב באינטרנט: "אפרים ברכה מסוכן לציבור". כשהרגיש שכבר לא מאמינים לו, לא יכול היה לסבול זאת. "הוא לא קיבל גיבוי, כי אנשים פחדו שזה יתקרב אליהם. אני יכולה להישבע שאותם אנשים שלא גיבו אותו ידעו שהוא לא לקח כסף. אם הוא היה חי בשביל כסף, החיים שלו לא היו נגמרים ככה".
למלצר, לטייל וחוזר חלילה
בבוקר 5 ביולי 2015 נמצאה גופתו של ברכה. "הבועה שלי התנפצה. כל העולם שלנו נשבר. זה היה לאבד את העולם ברגע. את לא חושבת שאבא שלך יכול להישבר. עד אותו רגע לא ידעתי שאבא שלי נתן לי כזה ביטחון קיומי. עד שאת פוגשת את ההפך ממה שהיה לך, את לא יודעת מה היה לך. מאותו רגע, הכול השתנה".
מורן נצמדה לחברותיה הטובות, אך לא העזה לבקר בבתיהן. "לא רציתי לשמוע את המילה אבא ולא יכולתי לראות משפחות שלמות. כעסתי על העולם ועל עצמי, על זה שחשבתי שהטוב ינצח. התפרקתי מההבנה של הסבל שאבא שלי עבר ושמר לעצמו ובכיתי המון. זה לא היה אמור להיגמר ככה. לא הגיע לו למות ככה".
"אבא שלי לא קיבל גיבוי, כי אנשים פחדו שזה יתקרב אליהם. אני יכולה להישבע שאותם אנשים שלא גיבו אותו ידעו שהוא לא לקח כסף"
בשנים שאחרי מות אביה מורן עבדה במלצרות, חסכה את הכסף, טסה למזרח הרחוק - וחוזר חלילה. "בשלב מסוים שאלו אותי במודיעין אם אני עדיין זוכרת איך מדברים עברית", היא צוחקת, "הייתי בהכחשה, ברחתי מהמציאות. גם כשהייתי בחו"ל, לא עצרתי לרגע. הייתי על 200 קמ"ש".
בכל פעם ששבה ארצה מהנסיעות למזרח, החזרה למציאות הכתה בה. "הייתי עולה במדרגות לחדר שלי, פורקת מזוודה ובוכה. שקעתי בדיכאון ובשלב מסוים אמרתי לאמא שלי שיש לי מחשבות לא טובות. חשבתי שאם אבא שלי, האדם הכי חזק בעולם, לא הצליח להתמודד, מי אני שאצליח להתמודד עם זה? אבא שלי היה כמו מעיל ומאז שהוא איננו אני מרגישה עירומה. לראשונה בחיי ביקשתי מאמא שלי שתעזור לי למצוא טיפול פסיכולוגי".
ההתפרקות הנפשית נתנה את אותותיה הפיזיים: שלוש שנים אחרי מות אביה, היא אובחנה עם טרשת נפוצה. "גם היום לא כולם יודעים שיש לי טרשת. אני לא מתנהגת כמו חולה. הכול עניין של תודעה", היא קובעת.
כשהדיכאון העמיק, מורן הגיעה לבית מאזן (מסגרת פרטית שמחליפה אשפוז פסיכיאטרי) עם בריכה וגינות, שלא עזרו לה להתעודד, אלא להפך. "הפאר סביבי שיקף לי את האומללות שלי. אמרתי לעצמי: בואנה, את קולטת לאן הגעת? את מבינה שאף אחד לא יציל אותך? הבנתי שאני בוחרת אם להיות קורבן או לבנות את עצמי, ושבמקום לחכות שמישהו יציל אותי – אני צריכה להיות המישהו הזה. אחרי שבועיים שם, חזרתי להאמין בחיים ובאלוקים והבטחתי לעצמי שאעשה הכול כדי לעזור לעצמי לא לחזור לכאן. היום אני מנסה לבחור בעצמי, כי אבא שלי ראה את כולם לפניו - ואף אחד לא בחר בו. בגלל זה הוא נשאר בסוף לבד ונפטר כמו שהוא נפטר".
"כשאמרו לאבא שלי בסופר שמגיעה לו מתנה בגלל שקנה ב־700 שקל, הוא סירב לקחת את המתנה והשתגעתי מזה. הלוואי שהוא היה נותן לעצמו כמו שהוא נתן לאחרים"
נשמע שהיית צריכה לרדת הכי נמוך כדי להתחיל לטפס.
"רובנו מתחילים לשנות משהו בחיים שלנו רק אחרי שנשבר לנו – או אחרי שנשברנו. רובנו מחכים שמשהו יישבר כדי להתחיל לתקן. היום אני אוהבת את עצמי מספיק כדי לא להגיע לנקודה כזו".
את עדיין כועסת?
"כן, על אנשים שהיו אמורים לגבות אותו ולא עשו זאת. מי שאשם יודע את זה. מעבר לזה, אני משתדלת להסתכל רק על מה ששלי. אם אתעסק במי שעשה לו רע, אני אדעך. כעס לא יחזיר אותו לחיים ואני בוחרת לחשוב מחשבות שיקדמו אותי".
במקביל להתמודדות האישית, עסקה מורן בהנצחה של אביה. "חנכנו משעול על שמו במודיעין, ארגנתי טורניר כדורגל לזכרו ושיתפנו פעולה עם הספר 'אם רק היו נותנים לי לדבר', שכתבה העיתונאית עדי מאירי ועם הסרט שעשתה עליו".
טיפול מתוך כנות
אחרי תקופת הקורונה מורן עברה לתל אביב, שכרה דירה, עבדה במלצרות ולמדה רייקי. כשהחלה להתנסות בשיטת ריברסינג (Rebirthing), נשימה מעגלית, התאהבה. "את מכניסה לגוף חמצן ומשחררת רגשות שנכלאו בך", היא מסבירה, "זה עזר לי להתנקות ממחשבות טורדניות ובזכות זה הצלחתי לצאת מהדיכאון". בעקבות הצלחת השיטה, החליטה ללמוד אותה. אחרי שסיימה ללמוד רייקי וריברסינג, החלה לטפל בחבריה, בהתחלה בהתנדבות. בעקבות משובים טובים שקיבלה, הקימה קליניקה בדירתה, שבה היא מטפלת במי שפונים אליה דרך עמוד האינסטגרם שלה . האינטואיציה הגבוהה שבה ניחן אביה עברה אליה, לדבריה, ומסייעת לה בטיפול. "אני מרגישה את האדם מולי", היא אומרת, "אני עוסקת בטיפול מתוך כנות. ככל שתהיו כנים יותר עם עצמכם, איכות החיים שלכם תעלה".
מה אבא שלך היה אומר על זה שאת מטפלת כיום באחרים?
"לא משנה מה עשיתי, הוא התגאה בי. גם כשגלשתי בים וגלשתי לא נכון, הוא חשב שאני הכי טובה. אני בטוחה שגם היום הוא היה מתגאה בי".
כחלק מההתפתחות הרוחנית שעברה, מורן החלה לכתוב משפטים ותובנות שהיא מכנה "תזכורות". אחרי שהפצירו בה לעשות זאת, איגדה את עשרות המשפטים שכתבה בשנים האחרונות לספר שייצא בקרוב לאור בעזרת מיזם מימון המונים באתר "הדסטארט". "הייתי רוצה שאנשים ידפדפו בספר, יעצרו על עמוד וייתנו לו לחלחל פנימה", היא מקווה, "כי כשמבינים משפט, הוא נוגע בכל הרבדים".
למי הספר פונה?
"לאנשים שמעיזים להסתכל על עצמם ובאמת רוצים לעזור לעצמם. הספר מתאים גם לכל מי שנמצא בטיפול, רוצה להכיר את עצמו ולמתמודדי נפש".
ומה עם מי שלא רוצים לעזור לעצמם?
"חשוב לתת לאדם את התחושה שהוא לא לבד ולעזור לו כמו שהוא רוצה – ולא כמו שאנחנו חושבים שצריך לעזור לו. אם אדם מבקש הכלה ושיעזבו אותו לנפשו, אל תדחקו בו, תתמכו בו. לכולם מגיעה עזרה, אבל כדי שאדם יצליח לקבל אותה, הוא צריך קודם לבקש".
באילו מצבים את חושבת כיום על אבא שלך?
"אבא שלי תמיד איתי. בחייו הוא לא היה הרבה בבית, ובאופן אבסורדי היום הוא איתי כל הזמן. הוא חי בי לנצח ואני אמשיך להחיות אותו, כמו שהוא מחיה אותי. אני חולמת עליו הרבה, אבל הוא אף פעם לא מדבר אליי בחלומות. לפני עשרה חודשים חלמתי שאני רצה אליו ומצליחה להחיות אותו. הוא הזדקף ואמר רק מילה אחת: 'תודה'. מיד צלצלתי לאמא שלי כדי לספר לה על החלום והיא אמרה: 'אני לא מאמינה, הרגע תרמתי כסף לרכישת דפיברילטור לזכרו'".
- במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר sahar.org.il, או headspace.org.il
