סיפורה של יובֵל ריטש (29), שחקנית ויוצרת, נשואה, מתגוררת בקליפורניה, ארצות הברית:
"כשבן זוגי בישר לי שהוא התקבל לעבודה בקליפורניה, הדבר הראשון שעבר לי בראש, היה: אמא'לה, אני לא אהיה בארץ בבחירות! חשבתי אולי להתעכב עוד חודש בארץ ואז לטוס, אבל לא יכולתי להחזיק דירה בתל אביב בלי לעבוד, ולא יכולתי להתחייב לעבודה. בדקתי כמה יעלה לי לטוס להצביע והמחירים היו לא הגיוניים. לקחתי את זה קשה ולא ידעתי מה לעשות.
נולדתי בתחילת שנת ה־50 למדינה ולכן קוראים לי יובֵל. גדלתי ברחובות, בבית דתי - וכיום אני מסורתית. כשהייתי בת חמש הודעתי לאמא שלי שאהיה שחקנית. אחרי שעשיתי שירות לאומי והדרכתי במחנות קיץ של הסוכנות היהודית, למדתי משחק בסמינר הקיבוצים. כשסיימתי המשכתי לתואר בהוראת תיאטרון וחינוך לשחקנים יוצרים.
כשהייתי בת 24, חברה רצתה לשדך לי את המנחה שלה מהאוניברסיטה ואמרתי 'לא תודה', אבל אז הוא התחיל איתי באפליקציית היכרויות בלי לדעת שרצו לשדך בינינו. הבנתי שזה סימן. מאז אנחנו יחד.
התחתנו בטקס מצומצם לפני שנה וחצי. את מסיבת החתונה קבענו וביטלנו שלוש פעמים בגלל הטילים מאיראן.
אחרי הלימודים התחלתי לשחק בתיאטרון פרינג' וללכת לאודישנים. במקביל לימדתי תיאטרון ועסקתי בסושיאל. כשבן זוגי, איש הייטק, קיבל את ההצעה להיכנס לתחום AI Safety, בחברה שיושבת בברקלי, קליפורניה, היה לנו ברור שאנחנו הולכים על זה, כי זה כמו שאני אתקבל לסרט בהוליווד. שמחתי על ההזדמנות שהוא קיבל והבנתי שאנחנו עוברים לתקופה לא ידועה שאחריה נחזור ארצה.
עדיין לא ברור לי מה אעשה עם עצמי: חשבתי להירשם לקורס משחק באנגלית, לייצר תוכן בעברית על החיים בברקלי ואולי למצוא עבודה בקהילה היהודית.
"כתבו לי: 'הישראלים שירדו חיים יופי־יופי וחוזרים להצביע'. הייתי בארץ במלחמה, אני מתכננת לחזור, ואני לא חיה 'יופי־יופי'"
כבעלת מודעות פוליטית ואכפתיות למה שקורה בארץ, הייתי מוטרדת מעניין הבחירות. נתקלתי ברשתות בפוסטים של מיזם Fly & Vote וחייתי בסרט שהם יעזרו לי עם כסף לטיסה, אז נרשמתי. התברר שהם רק מנגישים מידע. אחרי כמה ימים קיבלתי מהם עדכון על טיסה מניו יורק לארץ, שתנחת בבוקר יום הבחירות ותמריא בחזרה כבר באותו לילה. צחקתי על זה עם חבר טוב שגר בחו"ל ואמרתי: 'אם היה לי הסכום הזה, הייתי טסה'. ואז חשבתי: בואנה, אם כל קול קובע, אולי אנשים יוכלו לעזור לי במימון הטיסה?
כדי שהמיזם שלי ימשוך תשומת לב ויעורר באזז, החלטתי על גימיק: לטוס ולחזור ביום אחד, בלי מזוודה. כתבתי כמה משפטים, קראתי לזה 'הצבעתי ועפתי' ופניתי לאתר Give Back. לשמחתי המיזם אושר, פרסמתי סרטון באינסטגרם וביקשתי מחברים ומבני משפחה לשתף.
אני יודעת שזה מטורף, גם לבקש כסף מאנשים וגם לבוא מהצד השני של העולם בשביל להצביע ולחזור מיד. בתגובות כתבו לי: 'זו בטח בדיחה, אין מצב שהיא תגייס כסף מאנשים ותבוא רק לכמה שעות', 'אם ירדת מהארץ, אין לך זכות להצביע' וגם 'יאללה, הישראלים שירדו מהארץ חיים יופי־יופי וחוזרים להצביע'. לאלה אני עונה: הייתי בארץ בשנים האחרונות, עברתי את המלחמה. אני מתכננת לחזור לארץ ואני לא חיה 'יופי־יופי', אין לי כרגע הכנסות ואנחנו גרים בדירה זמנית עם שותפים. היו גם תגובות מאנשים שהניחו מה אני מצביעה וכתבו לי דברים מגעילים.
בזכות השיתופים של הסרטון גייסתי 8,900 שקל. היו כמה תרומות אנונימיות די גבוהות, שזה מדהים. הופתעתי שאנשים התגייסו לרעיון המופרע שלי ושאני הולכת לעשות את המסע המשוגע הזה!
הזמנתי כרטיס טיסה ואני מתכננת לנחות בארץ ב־27 באוקטובר בבוקר – ובלילה בין 27 ל־28 להמריא בחזרה. את הכסף שנשאר ממימון ההמונים (כמה מאות שקלים) אתרום לעמותת Make a Wish, שעוזרת לילדים חולי סרטן. אני מקווה ששום דבר לא ישתבש ברגע האחרון ושאצליח להגיע ולהצביע. אני מאמינה שברגע הכנסת המעטפה לקלפי ארגיש סיפוק וגאווה".
שורה תחתונה: "ישראל היא הבית שלי, גם אם לא אגור בה תקופה מסוימת. אני רוצה לעודד את כולם לממש את הזכות להצביע. ועוד משהו: תגידו את הדברים שאתן רוצות בקול רם, אין לדעת לאן זה יתגלגל".
