כשפנינה ארונוב (27) זכתה לפני כמה ימים באליפות העולם לנשים ב-MMA, היא רשמה לעצמה ניצחון על הנערה בסיכון שהייתה פעם. זו שעשתה סמים, כמעט לא למדה והתרועעה עם האנשים הלא נכונים. "אני עוד לא מאמינה שזה קרה", היא מודה בהתרגשות. "לאט-לאט אני מעכלת שאני באמת אלופת העולם".
לפעמים הסבלנות משתלמת. ארונוב בכלל הייתה אמורה לנסוע לאליפות העולם בשנת 2021, כשהייתה רק שנה אחת בתוך התחום. "ואז חליתי בקורונה והתוכניות השתנו", היא נזכרת. "המאמן שלי באותה תקופה אמר לי שכדאי שאשקול לעבור לתחום אחר, לג'ו ג'יטסו, שבו יש איגוד עם הרבה יותר בנות וקצת יותר אופציות לתחרויות בחו"ל. הסכמתי. מי שעוקב אחרי הקריירה הספורטיבית שלי, זוכר אותי מתחרויות ג'ו ג'יטסו בשנים האחרונות. אבל בשנה האחרונה חזרתי ל-MMA, החלום הישן והטוב".
ארונוב בקרב על האליפות
קשיי הסתגלות
ארונוב נולדה וגדלה בערד, הוריה התגרשו כשהייתה בת 14, ומאז החלו הדברים בחייה להשתבש. את התיכון עזבה באמצע, בלי בגרות, ובצבא עשתה טירונות בבסיס חוות השומר השייך לחיל החינוך והנוער ומכשיר טירונים בעלי קשיי הסתגלות או חוסר מוטיבציה. היא שירתה כטבחית, ניסתה לעבור לשירות קרבי ושוחררה אחרי שנה על סעיף נפשי. "ראו שיש לי חתכים על הרגליים, ובגלל קשיי הסתגלות עדיין לא הייתי מוכנה לעבור לקרבי, אבל אני באמת מאוד מעריכה את השירות בצבא והלוואי שהייתי יכולה לחזור לאחור. הלוואי שהייתי יכולה להיות קרבית. היום אני מאמינה שאני מייצגת את המדינה בכבוד, למרות שלא הייתי קרבית בצבא. הכול קרה לטובה".
בגיל 21 החלה להתאמן לצד אחֶיה, רפאל ואלי ארונוב, שניהם לוחמי MMA מוכרים. רפאל הוא גם סוכן הלוחמים היחיד בארץ. לפני שנתיים הפכה מהאחות הצעירה בבית לאחות אמצעית כשנולדה אחותה הקטנה מנישואיה השניים של אמה. אחרי השחרור מצה"ל בגיל 19 עבדה כברמנית בבאר שבע. "ושם, בתקופת הקורונה, התחלתי להתאמן ב-MMA שלוש פעמים ביום. לפני כשנה חזרתי ל-MMA ועברתי להתאמן אצל ויקי דבוש".
מה משך אותך ל-MMA מלכתחילה?
"הייתי נערה מאוד רגישה ואבודה בחיים. היה לי קשה למצוא את עצמי. לא תמיד הייתי במקומות הנכונים לי. הסתובבתי עם אנשים שלא היה להם אכפת ממני, ולא כולם היו טובים אליי. עשיתי הרבה סמים, שתיתי אלכוהול, וכמה פעמים בחיי, מישהו שהיה גדול ממני ניצל אותי מינית כשהייתי שיכורה. אני זוכרת שאמרתי לא, אבל הייתי מאוד שיכורה. הייתי ילדה בעייתית. נערה בסיכון. היו לי התקפי חרדה והייתי גם חותכת את עצמי. רק בגיל 18 הבנתי שאני מתמודדת עם פוסט-טראומה מורכבת, שאני לא סתם חותכת את עצמי, אלא שבאמת חוויתי דברים לא פשוטים".
כתבת על זה פוסט מרגש באינסטגרם.
"נכון. אני לא נוטה לשתף יותר מדי באינסטגרם שאני מתמודדת עם פוסט-טראומה מורכבת. פעם ראיתי את זה כמקור לבושה או לחולשה. היום אני יודעת להגיד שזה בדיוק ההפך, זו החוזקה שלי. חד-משמעית לא הייתי הפנינה שאני היום בלי ההתמודדות הזו. פוסט-טראומה היא עוד חלק ממני. היא לא כולי, ולמען האמת ברוב הזמן היא חלק קטן מאוד בחיי. אני עוד הרבה דברים מעבר.
"הייתה תקופה שבה הפוסט-טראומה תפסה את כל האישיות שלי. זה שינה לי את האופי והפך אותי למישהי ללא ביטחון עצמי וללא אהבה עצמית. חייתי עם תחושה של אשמה על מה שקרה לי, והייתי בטוחה שזה הגיע לי. הרגשתי שאני לא יכולה לסמוך על אף אחד ושאני לא מסוגלת להחזיק מערכות יחסים ואורח חיים נורמלי".
"בתקופת הקורונה התחלתי להתאמן, נכנסתי לספורט ומצאתי את הבית שלי. לנצח אהיה אסירת תודה לספורט שהציל את חיי. פעם לא חשבתי שיהיו לי חלומות, היום אני מנהלת מערכת יחסים זוגית בריאה, מקפידה על אורח חיים בריא, קמה כל בוקר ועושה מה שאני אוהבת. אני גאה בעצמי ואוהבת את עצמי ומתרגשת בדרך שלי".
העובדה שהאחים שלך, אלי ורפי, הם לוחמי MMA מוכרים לא הרתיעה אף אחד מלפגוע בך?
"כן, הבחור שתקף אותי, אמר לי אחרי שזה קרה: 'וואי, האחים שלך ב-MMA'. אני לא בטוחה שסיפרתי להם. התחושה שלי הייתה כל כך נוראית, שפשוט קפאתי במקום ולא הצלחתי להגיב".
פגשת במרוצת השנים את מי שפגעו בך?
"לפני כמה חודשים ראיתי את אחד מהם. טסתי לאיזו תחרות, עברתי בידוק, וקלטתי אותו. לא אמרתי לו כלום. הייתי בשוק. גם תיארתי לעצמי שזה פחות מתאים ללכת איתו מכות בשדה (צוחקת). לא מתאים לי שיעצרו אותי על תקיפה בשדה".
"הצלחתי לעבור את התקף החרדה באימון הראשון"
לדבריה, היא הצליחה להציל את עצמה בגיל 18 וחצי, כשהלכה לפסיכולוג שעזר לה למצוא דרך חדשה בחייה. "התחלתי לעכל את הדברים שקרו לי", מודה ארונוב. "עברתי עם עצמי תהליך שלאט-לאט השפיע לטובה. עד אז היו לי התקפי חרדה כמעט כל יום".
מתי הרגשת שאת מצליחה להרים את הראש מעל המים?
"כשפגשתי את הספורט הזה בעידוד האחים שלי. אני מודה להם ולמאמן שלי, ויקי דבוש, לרוני גיל גור ולאולגה רובין, שליוותה אותי במקומו בתחרות. גם לאיגוד איל"ת, שממנו אקבל מלגה כפרס על הזכייה (בתחרות העולמית אין מענק כספי. אמ"ר), יש חלק חשוב בהצלחה שלי. באימון הראשון ב-MMA חוויתי התקף חרדה, אבל כל כך אהבתי להתאמן ולהילחם, שהצלחתי לעבור את ההתקף ולהמשיך באימון".
מה היה חלקם של האחים שלך בקריירה הספורטיבית שלך?
"בהתחלה התאמנו כל הזמן ביחד. הם לגמרי ההשראה שלי גם בפן האישי וגם בפן הספורטיבי. הם גם עזרו לי להתכונן לאליפות העולם".
אליפות העולם ב-MMA שהתקיימה השנה בטביליסי דרשה ממנה להישקל בכל יום בשש בבוקר ולוודא שהיא בדיוק על המשקל הדרוש: 56.7 ק"ג. אחר כך היא המשיכה להילחם בקרבות ולנצח נשים מכל העולם. בגמר עמדה מול המתמודדת מצ'כיה וניצחה אותה.
"כל יום השתתפתי בחמישה קרבות, ויום לפני הגמר קיבלנו יום חופש והייתי חולה", היא מחייכת. "בתחרויות יש ירידת מתח. כנראה כשהיה לנו רגע לנוח, פתאום הגוף קצת נחלש. קיבלתי את זה ונתתי לעצמי את המנוחה הזו. אמרתי לעצמי, הדרך היא זו שחשובה פה, ואם אזכה במדליה, זה רק בונוס".
איך אורח החיים התובעני מסתדר עם העובדה שאת טבעונית?
"מתברר שאפשר לשלב את זה. כל חיי אני אוהבת חיות, ובגיל שש שמעתי מבת דודה שלי שלאכול בשר משמעותו לאכול חיות. בשנייה שגיליתי את זה, החלטתי שאני לא אוכלת יותר בשר. ההורים שלי בהתחלה לא לקחו אותי ברצינות. הם לא ידעו שאני הילדה הכי עקשנית שיפגשו. בגיל 16 הפכתי מצמחונית לטבעונית ויש לי מסת שריר גבוהה למרות התזונה שלי. אפשר להיות בריאה בכל שיטת תזונה. חלבון אני צורכת דרך טופו, טמפה וסייטן, הגוף שלי מעולם לא היה בחוסר של חלבונים וויטמינים".
למה את מייחסת את ההצלחה שלך?
"האם זה בגלל שאני הכי טובה? לא בטוחה. הצלחה היא שילוב מרכיבים שבונים ספורטאי מצליח, ואחד הדברים החשובים הוא משפחה תומכת ואוהבת. אני תמיד אומרת שהגעתי בגלל האחים שלי, אבל נשארתי בגלל שזה פשוט ספורט מדהים. אני באמת חושבת שכל מי שמרגיש שהוא צריך חיזוק לנפש, שיצטרף למועדון MMA. לא סתם הרבה 'עופות מוזרים' נמשכים לספורט הזה, כי הוא באמת משנה חיים".
במקביל לתחרויות ארונוב עובדת לפרנסתה כמורה ליוגה ומאמנת MMA וג'ו ג'יטסו. בחמש השנים האחרונות היא מנהלת זוגיות עם איש הייטק. הם הכירו כשהיה סטודנט לביולוגיה וגיאולוגיה ושותף שלה בדירה בבאר שבע כשעבדה כברמנית. "בשנה השנייה שלנו יחד בדירה אמרתי לו שאני מחבבת אותו, ואז הוא אמר לי שהוא מחבב אותי גם, ואמרנו, 'טוב, ננסה להיות זוג'. ומאז טפו טפו טפו עברו חמש שנים", היא מחייכת.
בן הזוג שלך מלווה אותך לתחרויות?
"בגלל שיש לנו כלבה וחתול שצריכים מישהו שיטפל בהם, הוא לא מלווה אותי, אבל הוא התומך הכי גדול שלי והוא אוהב אותי ללא תנאים. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת לעשות את כל מה שעשיתי בלעדיו".













