ערעור על הכרעת הדין של ניסו שחם: "המסר - כך נשים 'מתקדמות' בעבודה"
ניצב בדימוס ניסו שחם הואשם שקיים קשרים מיניים עם שמונה שוטרות ופעל בניגוד עניינים, אך בית המשפט זיכה אותו מרוב העבירות והטיל עליו עונש קל של 240 שעות שירות לתועלת הציבור. הפרקליטות ערערה: "המסר הברור לחבריו לעבודה הוא שזה 'לגיטימי', שניתן לחקותו"
פרקליטות המדינה הגישה היום (ה') ערעור על הכרעת הדין של ניצב בדימוס ניסו שחם שהורשע במעשה מגונה בשוטרת וזוכה מכל העבירות האחרות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט גזר עליו 240 שעות שירות לתועלת הציבור. בערעור הפרקליטות נטען כי המסר שעבר בהכרעת הדין בעייתי ופוגע בזכויות נשים: "פגע פגיעה חמורה בכבוד האדם של השוטרות".
שחם הואשם במרמה והפרת אמונים בשמונה פרשות שונות. על פי כתב האישום, קשר קשרים אינטימיים עם שמונה שוטרות זוטרות, צעירות בשנים, והוסיף ופעל בענייניהן במצבים של ניגוד עניינים. נוסף לכך, יוחסו לו בכתב האישום שתי עבירות של מעשה מגונה ועבירה של הטרדה מינית בגין שלוש פרשות מתוך שמונה המוזכרות. הוא זוכה כאמור מרוב העבירות.
הערעור מתמקד בזיכויו של שחם מעבירה של מרמה והפרת אמונים בשל מכלול מעשיו בשמונה הפרשות השונות הנוגעות לקשריו עם שמונה שוטרות שרובן היו כפופות לו. בערעור נכתב כי התנהלותו של שחם בתפקידיו הבכירים במשטרת ישראל העלתה דפוס פעולה של ניצול מעמדו לצורך מימוש מאוויו המיניים עם שוטרות זוטרות וטיפול בענייניהן של השוטרות, בהיותו במצב של ניגוד עניינים על רקע קשריו עמן.
לטענת הפרקליטות טעה בית משפט השלום, בכך שהתעלם ממשמעות דפוס ההתנהלות של שחם ומהפגיעה הקשה בערכים המוגנים באמצעות העבירה של מרמה והפרת אמונים, ובפרט – מהפגיעה שפגע הניצב לשעבר באמון הציבור ברשויות.
לטענת הפרקליטות: "מכלול התנהלותו בכל הפרשות כולן - בין בניצול מעמדו לצורך קשירת יחסים אינטימיים עם שוטרות הכפופות לו ובין בפועלו במצבים של ניגוד עניינים ביחס לאותן שוטרות עצמן - פגע פגיעה חמורה בכבוד האדם של השוטרות, ביכולת התמרון החופשית שלהן מול מאוויו של מפקד בכיר מהן, ובחירותן לבחור את בחירותיהן באופן אוטונומי מוחלט. המכלול השחית את מקום העבודה - הוא פגע קשות בשוויון ההזדמנויות של שוטרות בעבודה; בחובת האמון שחב
המשיב כקצין בכיר במשטרה לחברותיו, לחבריו, למפקדיו ולפקודיו; בחובת האמון שחב המשיב לציבור בכללו. הוא פגע קשות במחויבותו לאכיפת החוק ולתקינות האינטרס הציבורי שעליו הוא עצמו מופקד. המכלול פגע בכל הערכים המוגנים על ידי העבירה של מרמה והפרת אמונים – קרי, אמון הציבור ברשויות, טוהר המידות של עובדי הציבור ותקינות המעשה המנהלי שעליו מופקד עובד הציבור".
עוד נטען בהודעת הערעור, כי "עובד בכיר באשר הוא משמש דוגמה ומופת לעובדים האחרים באותו הארגון. כאשר עובד שכזה מנצל את מעמדו כדי לקיים יחסים אינטימיים (אף בהסכמה) – המסר הברור לחבריו לעבודה הוא שזה 'לגיטימי', שניתן לחקותו. שאם לו 'מותר', אז כך גם להם".
"המסר לחברות אחרות בארגון הוא, שאולי אף הן צריכות 'להסכים' ולהתמסר לו עצמו, או לחבריו הבכירים כמוהו. אולי זו הדרך היחידה להתקיים ולהתקדם במקום העבודה. המסר לכל העובדים הוא, שאולי כך 'מתקדמות' כל הנשים במקום העבודה. הפגיעה בכבוד האדם של העובדות ובשוויון ההזדמנויות שלהן, והפגיעה בחובות הנאמנות של העובד הבכיר כלפי חברותיו וחבריו לעבודה היא אפוא מהותית וברורה".
תגובת סנגוריו של ניסו שחם, בעז בן צור ודקלה סירקיס: "בהכרעת הדין עמד בית המשפט על הפער שהתגלה בין האופן שבו נפתחה החקירה לבין כתב האישום, ועל הפער שבין כתב האישום והראיות שהוצגו. תיזת המדינה, בדבר ניגוד עניינים וקבלת החלטות בעניינן של אותן שוטרות קרסה. כל אלה הובילו את בית משפט השלום - בדין - לזכות את שחם מעבירה של הפרת אמונים. עתה מנסה המדינה, במסגרת הערעור, לעשות 'אחורה פנה' ולחזור לנקודת ההתחלה שהיא עצמה הגיעה למסקנה שאין לה יסוד ראייתי, ולטעון כי עצם קיומם של קשרים מהווה עבירה.
"לא ניתן לעשות כן במסגרת ערעור. ממילא הראיות שהוצגו שללו כל ניסיון לטעון כי כך היה. בפרשה היחידה בה ביקשה המאשימה לייחס לשחם עבירה של ניצול יחסי מרות, זוכה שחם. והנה, המדינה לא ביקשה לערער על זיכוי זה, בהבינה היטב, כי משעה שעוברים מטענות ותיזות משפטיות לראיות - אין בסיס ראייתי לטענות של ניצול מעמד.
"ונזכיר כי אותן שוטרות, ביחס אליהן מבקשת המדינה לטעון שהן "נוצלו", סתרו - הן בחקירותיהן במח"ש והן בעדויותיהן בבית המשפט - טענות אלה. חלקן של שוטרות אלה גם הגישו תביעה נזיקית כנגד המדינה בשל חקירה משפילה, מביכה ומטרידה שעברו על ידי חוקרי מח"ש. מוטב היה למדינה להפיק לקחים מהאופן שבו נוהלה החקירה במקום למקד מאמציה בערעור על הכרעת דין סדורה ומנומקת שניתנה בסיומו של הליך משפטי ארוך".
לפנייה לכתב/ת 
