לא להקריב את הדמוקרטיה על מזבח הקורונה

אין ספק שאנחנו בשעת חירום, אבל כך גם מדינות אחרות שלא השהו את הפרלמנטים שלהן ולא הפעילו את השירות החשאי כנגד אזרחיהן

יותם רוזנרפורסם: 20.03.20 , 09:30

שיירת רכבים יצאה הבוקר לכנסת ירושלים במחאה על הניסיונות לחיסול הדמוקרטיה הישראלית (צילום: גיל יוחנן)

עצירת ההפגנה אתמול בירושלים(צילום: גיל יוחנן)

לא הייתה הפתעה גדולה בהחלטת משטרת ישראל אתמול (יום ה') למנוע את המחאה נגד הפגיעה בדמוקרטיה. רק שעות ספורות לפני כן טענה ראש שירותי בריאות הציבור, פרופ' סיגל סדצקי, שהמפתח למיגור מגפת הקורונה טמון בסגר ופיקוח אישי על אנשים ו"הפסקה טוטאלית של חופש הפרט". העובדה שמי שאינה נבחרת ציבור התבטאה באופן חופשי כל כך בנוגע לשלילת חירויות מוחלטת כאמצעי להגנה על אזרחים, מצביעה על האופן שבו נתפס הציבור הישראלי בזמן המשבר.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אף שבעת כתיבת שורות אלה טרם נרשמו בישראל קורבנות, ברור שמדובר במשבר בקנה מידה היסטורי: מרבית המוסדות הושבתו, מסעדות ומקומות פנאי סגרו שעריהם עד להודעה חדשה, ומכל בחינה אפשרית הציבור נתבע להסתגר בביתו. ההערכות האופטימיות ביותר חוזות הפסדים של עשרות מיליארדים למשק הישראלי, מאות אלפי חסרי עבודה, ופגיעה אנושה באלפי עסקים שלא יצליחו לצלוח את המשבר.

בתנאים של משברי ביטחון לאומי בכלל, ובמגיפות בפרט, מפעילות מדינות רבות, דמוקרטיות ולא דמוקרטיות, צעדי חירום שלא היו ננקטים בזמן אחר. סמכויות אלה כוללות פגיעה בזכויות פרט, צמצום העבודה הפרלמנטרית והגדלת כוחם של אנשי הדרג הביצועי במשרדי הממשלה השונים באופן שיאפשר להם לתת מענים מהירים ונחרצים למשבר.

אולם, לא ניתן למסור את המושכות באופן בלעדי לפקידי ציבור, מסורים ככל שיהיו. על מנת שצעדים אלה יתקבלו על ידי הציבור, הם צריכים להיות סבירים ולהיעשות בשקיפות ותוך שמירה על איזון בין פגיעה בזכויות לבין תועלות ציבוריות מוכחות. אחרת, אמון הציבור ייפגע באורח אנוש.

זו פנייה מיוחדת לכל האנשים הנפלאים והמסורים בשכבות הניהול והפקידות, בכל אגפי הממשלה, שרים, מנכ״לים, מנהלים ומקבלי החלטות:

אנחנו בעת חירום וצריך לפעול במהירות שיא כדי להקדים את הקורונה.
בכל מחיר.

לכן:
אם יש צורך, הפרו ביודעין את הכללים!
תעגלו פינות!
>>
— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) March 16, 2020

האופן השקט והיעיל שבו בלמה דרום קוריאה את התפרצות הקורונה היא דוגמה לאופן שבו הממשלה הופכת את תושביה לשותפים למאמץ למניעת ההידבקות תוך שמירה על העקרונות שצוינו לעיל. לרוע המזל, מדיניות ממשלת ישראל והעומד בראשה הפוכה.

אף שלא קיבלה את אמון הציבור מאז 2015, ומזה יותר משנה היא מתפקדת כממשלת מעבר בלבד, הרי ששורת הצעדים שקידמה הרשות המבצעת בישראל הצביעו על כך שהיא לא רואה בציבור מי שיש צורך בהידברות וגיוס שלו, אלא גורם מפריע שיש למשטר אותו: הודעה באישון ליל על פיזור בתי המשפט, מניעת כינוס ועדות הכנסת תחת ביקורת ציבורית קשה, הימנעות מהקצאת תקציב ייעודי להצלת מפוטרים ועצמאים בטיעון שאין כנסת לאשרו, ואיכון טלפונים נרחב שייעשה על ידי שב"כ כמעט ללא פיקוח פרלמנטרי.

זה מוביל לכך שבין אם הצעדים מחויבי המציאות או לא, עולה חשש בלב אזרחים רבים שמדובר בניצול הקורונה למאבק כולל בדמוקרטיה, וזאת בזמן שהציבור מקורקע לביתו למען ביטחונו ואינו יכול למחות.

אין ספק שאנחנו בשעת חירום, אבל כך גם מדינות אחרות שלא השהו את הפרלמנטים שלהן ולא הפעילו את השירות החשאי כנגד אזרחיהן. אמירות שעולות מתוך הממשלה, דוגמת זו של שר הביטחון שהצהיר שבימים אלה מקבלי החלטות רשאים לפעול בניגוד לפרוטוקלים וחוקים, מעלות חשש שבמקום לעסוק בהתמודדות יעילה ואמינה עם המשבר, הם עושים בו שימוש לא ראוי.