ההורים והילדים שדואגים לתיקי ביה"ס לכולם

אנחנו בשיאו של החופש הגדול, אבל שנת הלימודים מתקרבת בצעדי ענק. בשבועות האחרונים מתארגנים הורים וילדים ואוספים ציוד למען ילדים נזקקים. מכבסים תיקים, ממינים, קונים תיקים חדשים מתרומות, והכול מתוך יוזמות פרטיות, בדגש על תרומה ו"שיעור בנתינה" לילדים.  

"אני זוכרת תקופה שהיה לנו קשה כלכלית. הלכתי עם אותו תיק כמה שנים, אני מכירה את התחושה", מספרת אלה גויצ'ו סייג ממזכרת בתיה, שאספה תיקים במסגרת שנת הבת מצווה שלה.

למה בחרת בפרויקט הזה?

"אני רוצה שילדים שאין להם יתרכזו בלימודים ולא יהיו מודאגים שחסר להם ציוד לבית ספר. זו תחושת סיפוק שאי אפשר לתאר - לעזור למישהו שאין לו, לכן חשוב לי שעוד ילדים יתרמו ולא יחסר לאף אחד. אני חושבת שיותר חשוב שילדים יתרמו מהמבוגרים משום שרוב היום הם עסוקים בעולם שלהם וההתנדבות היא משהו רציני שעוזר לך להיות בנאדם טוב יותר, לעשות טוב למען האחר. ברור לי שגם אחרי שנת הבת מצווה אמשיך לחפש פרויקטים מעצימים".

"מתכננת להמשיך את המסורת גם בשנה הבאה"(צילום: אלבום פרטי)

רוית, אמא של אלה היא אם חד הורית. את פרויקט בת המצווה עשתה הבת בליווי חברה טובה של האם בשם ענבל הברי שלקחה את אלה תחת חסותה. לדבריה, ענבל פרסה עם אלה קלפי ערכים וחיברה 12 ערכים שחשובים להן לקדם. אחר כך האימהות בנו ביחד משימות הקשורות לערכים. בערך הנתינה נבחר פרויקט איסוף התיקים.

איך אלה התארגנה לפרויקט?

"היא הכינה ברושור, עברה בכל הכיתות בבית הספר, העמידה דוכן עם שלט גדול שכתוב עליו 'בואו נעשה מעשה טוב'. בנוסף, אני עובדת בבית ספר אחר, והעברתי למחנכות שיפיצו".

עוד היא מוסיפה - "אני חושבת שכל הערכים שעבדנו עליהם מושרשים, אבל זה חיזק אותה, בעיקר הרגישות לדברים הקטנים. היא שמה לב יותר ועירנית לאחר. זה לא מובן מאליו בעיני שהיא מסורה לתהליך וההתנדבות. מרוב שנהנינו אנחנו נמשיך עם איסוף התיקים כמסורת בכל סוף שנה".

ליאת גולדשטיין מנהלת את פרויקט "אבאמא" כבר שנה שמינית. בשנה שעברה היא אספה 2,000 ילקוטים וגם ציוד לבית ספר. "הכול התחיל במקרה. דיברתי עם ילדיי על ילדים שאין להם, כאלו שהם פחות ברי מזל וחשבנו איך לעזור להם.

"התחלנו בחופש, נסענו עם הרכב הפרטי לאסוף תיקים. הפצתי בכל מקום שאני יכולה ואספתי אחד אחד. זו הייתה הזדמנות גם לטייל עם הילדים ברחבי הארץ. אחר כך כיבסנו את הכול ביחד, פתחנו בריכה בחצר וקרצפנו. מאז התקדמנו, נעזרנו בהורים אחרים, פתחנו 40 מוקדים ברחבי הארץ שאוספים בבית הפרטי ומי שרוצה לתרום יכול להגיע למוקד הקרוב לביתו. היום אני גם נעזרת בחבר'ה צעירים מהקיבוצים השכנים שעוזרים לי לכבס את התיקים במכבסות שלהם".

איסוף וחלוקת התיקים בשנה שעברה:

מי האנשים שתורמים?

"אנשים טובים ומקסימים. פנו אליי גם חברות גדולות שאוספות במרוכז ומעבירות אליי".

על מה את מקפידה?

"אני לא אתרום תיק שלא הייתי נותנת לילד שלי ללכת איתו. לכן חשוב לאסוף תיקים במצב טוב, לא תיקים קרועים, בטח לא כאלו עם לכלוך בפנים, לכן אנחנו מכבסים הכול. הגעתי למסקנה שנעים לקבל תיק עם משהו מאשר תיק ריק, והדפסתי ברכות לשנה טובה וניילונית עם ציוד כמו עפרונות ומחברות".

הילדים של גולדשטיין הם חלק בלתי נפרד מהתהליך. לדבריה, הבן הגדול (14.5) מגויס ומחכה לזה כל השנה והבת (8) ממש נולדה לתוך הפרויקט. "הם מכירים את הניואנסים הקטנים, יודעים לעזור לי להתאים בין סוג המחברת לתיק ולצבע. הם בקיאים מאוד. מלבדם יש המון נערים ונערות מרחובות ומחוצה שמתנדבים ועוזרים.

דואגת שהתיקים יהיו במצב טוב(צילום: אורלי ורשבסקי)

"הילדים עובדים קשה בחוץ, ב-40 מעלות ומכבסים תיקים. הייתי בטוחה שיתעייפו, ובכל זאת הם מתקשרים שוב ושוב ושואלים מתי להגיע לעזור. אני מסיימת את הקיץ עם גב תפוס, אבל קצת אחרי יום העצמאות, אני מבינה שזה חזק ממני ומתחילה לפרסם. זה חלק ממני וחלק מהילדים שלי והסביבה שלי".

קראו עוד:

חופש בריא: 10 כללים פשוטים שחובה לאמץ 

אחת ולתמיד - האם להביא את הילד לעבודה?

ארוחות מסביב לשעון - כך זה משפיע על ילדיכם

ליטל סופרי ממושב טל שחר עברה דום לב לפני עשר שנים, ולדבריה הייתה בין חיים ומוות. לאחריו, הבטיחה לעצמה לתת קצת יותר למען האחר: "בכל מקום שאני נתקלת שזקוקים לעזרה ואני יכולה לתת - אני שם".

השנה, זו השנה השלישית שהיא גם אוספת תיקים בפרויקט שיזמה - "תיק לכל ילד". בשנה שעברה אספה 500 תיקים ונסעה לבית שמש, לשכונה שבה גדלה. עצרה את הרכב ותוך זמן קצר, הרכב התרוקן. "פרצתי בבכי כי הבנתי את המשמעות. ראיתי איזה חיוך זה עושה לילדים והבטחתי שאעשה הכול להמשיך לעזור".

"אני עושה הכול במרחב האישי. מפרסמת בקבוצות בפייסבוק. אנשים מניחים ליד הבית. בסוף אוגוסט, אוספת את כל מה שיש ונוסעת לחלק במקומות שונים. בספונטניות, אין מקום קבוע".

הילדים לומדים להעריך את מה שיש(צילום: אלבום פרטי)

ילדיה של סופרי (10, 8 ו-5) נסעו יחד איתה לחלק את התיקים. "הם כל הזמן שאלו למה אנחנו אוספים. כשהגענו לחלק אותם, הם ראו את הפערים ונחשפו למקומות פחות נוחים, אבל שיתפו פעולה. זה גרם להם להעריך את מה שיש. זה חלק חשוב בחינוך מבחינתי - לחשוף אותם, לתרום למען האחר. היום הם כבר שואלים מתי הולכים ומבקשים שחברים יצטרפו. גם השנה אני מתכננת לתרום בכל הכוח".

איריס מילר מפתח תקווה התחילה לפני שש שנים באיסוף מוצרי מזון לפסח, תחפושות ומשלוחי מנות לפורים. היא פעילה זו השנה השנה החמישית גם בגיוס תרומות וציוד לבית ספר. אנשים שהכירו את תרומתה למען אחרים שאלו אם היא אוספת תיקים, התשובה המידית שלה הייתה "כן".

מילר ארגנה רשימת ציוד והמשיכה להפיץ. רק בשנה שעברה, הצליחה לשמח 105 ילדים בתיקים וציוד. "אני מתחילה לאסוף בתחילת יולי. מי שמכיר אותי פונה קודם. הכול מפה לאוזן, וואטסאפ ופייסבוק. בשנה שעברה הייתה דרישה גם בספטמבר אז אספנו ציוד וחילקנו. אף פעם לא מאוחר מדי".

"כל ילד יכול לתרום בחלקו"(צילום: אלבום פרטי)

למילר שלושה ילדים (11, שמונה ושלוש) והם שותפים פעילים בפעילות. "הם הכי אוהבים את החלק של המיון. אנחנו פורסים את כל הציוד וממיינים - טושים, מחקים, תיקים ובודקים מה במצב תקין. בשנה שעברה הקטן היה בן שנתיים ומיין סרגלים. כל אחד יכול לתרום.

"הילדים עוזרים ומייעצים מה לתרום, לאיזה גיל, איזה דגם מתאים. פעם אחת קיבלתי תרומה כספית, הלכתי עם הבן שלי לחנות עם הרשימה והוא היה אחראי לחשב כמה עולה כל פריט, כמה נשאר ומה קנינו. אנחנו מכינים ערכות לפי רשימת ציוד".

הם מבינים את ערך התרומה?

"כן. אני חושבת שזה מחלחל לאט, אבל הם בהחלט חלק בלתי נפרד. אני נהנית לראות אותם ממינים, מכינים ורושמים שמות. חשוב לי לחבר שם לשקית, שידעו מי בצד השני. אני חושבת שזה נותן פרופורציה לחיים - להודות על מה שיש, להקנות את ערך הנתינה, האכפתיות למען האחר. כשנותנים - משמחים ילד אחר. גם החברים שלהם נרתמים לעזור".

גם החברים של הילדים באים לעזור(צילום: אלבום פרטי)

מילר מסבירה שהמבוגרים הם כוח עזר קל ומהיר, אבל לילדים זה "שיעור בחינוך" וזה לדבריה המסר הכי חשוב "אני רוצה שיעריכו מה שיש. ככה גם אני חונכתי, ספגתי את זה מהבית".

לדבריה, הסביבה עוזרת מאוד, והכול מפה לאוזן: "התקשרה מישהי שעובדת בחברת הייטק והציעה תרומה כספית. הלכתי ובדקתי כמה עולה ערכת ציוד בסיסית של טושים, סרגלים ומחברות. שלחתי את הרשימה והצענו לעובדים לתרום ערכות. השכן שלי נידב את המחסן שלו כדי שאוכל לאחסן את הציוד שאני מקבלת לאורך כל השנה, זה מחמם את הלב.

"גיליתי עוד אנשים כמוני, שעוסקים בנתינה ואנחנו עוזרים אחד לשני בהעברת ציוד, שמות של אנשים שזקוקים לתרומה ומשתפים פעולה. נתינה זה משהו מדבק, כל אחד בודק עצמו מה הוא יכול לתת.

"חשוב לי שהכול יהיה מכוונות טהורות, מתוך רצון לעשייה, רצון לשמח ולעשות טוב. כל השנה אני מתנדבת, זה האדרנלין שלי, אנשים מעריכים את העשייה וזה סיפוק נטו".