שתף קטע נבחר

אפשר "להפיל" כל קושי על הפרעת קשב?

הורים לא תמיד מבינים עד כמה להפרעות קשב וריכוז יש השפעה על התנהגותו של הילד, ולפעמים אף כועסים עליו. כך תוכלו להבין יותר את מצבו ולעזור לו

הוא: "אני לא מבין. למה הוא ממשיך להתנהג כאילו הוא בן שמונה? בשנה הבאה הוא הרי עולה לחטיבה. כל החברים שלו מתנהגים בהתאם, מתחילים לגלות אחריות, מבינים שיש זמן לצחוק וזמן לרצינות, והוא בשלו. אז יש לו הפרעת קשב, אפשר לחשוב.

 

"הוא מתלונן שההפסקות לא מספיקות, עושה פרצופים לילדים בכיתה מאחורי הגב של המורה וטוען שהמטרה של בית ספר היא להרוס לו את אחר הצהריים, ובגלל זה הם מקבלים שיעורי בית רבים. זה מוציא אותי מדעתי. אני בגילו הבנתי מה רוצים ממני. ידעתי להבחין בין טוב לרע.

 

 "אשתי רק מוותרת לו. כל הזמן אומרת לי שככה זה כשיש הפרעת קשב. נו, באמת, מה הקשר בין ההפרעה להתנהגות הילדותית שלו?"

 

עבדו עם הילד על נקודות החוזק שלו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
עבדו עם הילד על נקודות החוזק שלו(צילום: shutterstock)

היא: "הלב שלי מתכווץ כל פעם שהוא מספר שצחקו עליו. אני רואה ילדים אחרים. כאלה שהיו עד לפני שנה חברים. שהיו מגיעים אלינו הביתה, ופתאום התנתקו.

 

"לפני יומיים, באמצע השיעור הוא רצה לומר משהו. הניסוח שלו היה כנראה לקוי, והילדים צחקו עליו. הוא חשב שזה עבר אבל אז בערב הוא נכנס לווטצאפ וגילה שזה ממשיך. הלב שלי נקרע.

 

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

"נקודת אור התגלתה כאשר שני חברים שעדיין בקשר איתו הגנו עליו. לפחות יש אותם. חשבתי בליבי ומיד אמרתי לו שהנה, יש ילדים שאוהבים אותו. כשראיתי שמי שמוביל את הסיפור הוא ילד שהיה אצלנו בעבר, הרמתי טלפון לאמא שלו. היה לי קשה אבל לא הייתי מוכנה להרגיש קורבן.

 

"לשמחתי היא לקחה אחריות, ואחרי כמה דקות ראיתי שהילד מתנצל בקבוצה. אני יודעת שזה היה יכול להסתיים אחרת ושהיה לנו מזל גדול. אני יודעת שהוא כל הזמן מקטר ולפעמים מתנהג כמו ילד קטן, אבל אני חושבת שזה קשור להפרעת הקשב.

 

"לצערי, בעלי לא מוכן בכלל לשמוע על זה. הוא כועס ואני רבה איתו לעיתים קרובות, כי הוא כועס ואז הבן שלי עוד יותר נסגר. אני קרועה בין שניהם ומרגישה לפעמיים בתוך מלחמה שאין לה צפי לסיום".

 

 

האם יש קשר בין התנהגות ילדותית להפרעת קשב?

מחקרים מהשטח מלמדים כי עד 30 אחוז מילדים עם קשיי קשב וריכוז מראים פער בין הגיל הכרונולוגי שלהם להתנהגותם. כתוצאה מהפער הזה, אנחנו פוגשים ילדים שהסביבה הקרובה והרחוקה שלא מבינה ולא מכירה את העובדה הזו, שופטת אותם לחומרה.

 

בין אם אלו ההורים שלא מבינים מדוע ילדם שונה מחבריו או מאחיו הגדולים. קבוצת השווים שמרגישה את הפער ונטפלת לילד שנתפס כחלש יותר, ובין אם מדובר בצוות בית הספר שלא מבין את התנהגותו "הילדותית" של ילד, ומפעיל עליו סנקציות שאינן מתאימות אך בלתי נמנעות.

 

קראו עוד:

איך להגיב כשהילד "לא ממצה את הפוטנציאל"

זה מה שקרה כשהצעתי למורים לקבל משוב

איך תזהו שהילד שלכם עובר חרם?

 

מה אפשר לעשות?

1. לתרגל ביחד עם הילד קריאת מצבים רלוונטים: לשאול אותו - מה קרה? איפה זה קרה? מה הוא הרגיש? מה הוא עשה? מי היה שותף לסיטואציה? מה אפשר היה לעשת אחרת? האם המצב היה תלוי בו או במישהו אחר?

 

2. לעבוד איתם על נקודות החוזק שלו: להעצים אותו, להדגיש את הכוחות שלו ולעזור לו לבנות דימוי עצמי חיובי. עם יד על הלב, כמה פעמים אתם משבחים אותו וכמה פעמים אתם מבקרים אותו?

 

תנו לו תחושת ערך. הוא משתף אתכם במשהו? אל תמשיכו לגלוש בנייד. אתם רואים שינוי לטובה בהתנהגות שלו? שקפו לו את המצב וחזקו אותו במילים טובות.

 

הוא רוצה משהו? אל תבטלו את זה, אם נראה לכם שזה לא מתאים. הקשיבו לו והסבירו לו למה אתם לא רואים כמוהו.

 

הוא עשה שיעורי בית בזמן? למד למבחן בלי שנדנדתם לו? הכין ילקוט כשאמרתם לו? חזקו את ההתנהגויות האלה. תזכירו לו אותם כשהוא לא זוכר. ספרו לו כמה הוא ממלא את עולם שלכם וכמה אתם שמחים שהוא שלכם. תראו לו שאתם רואים את הטוב שבו והוא יאמין שיש בו טוב.

 

ילדים (צילום: shutterstock)
חזקו אותו במילים טובות(צילום: shutterstock)

3. פעילויות פנאי: נסו למלא את שעות הפנאי בפעילויות שונות עם עדיפות לפעולות שיש בהן ערך של העצמה. נסו למצוא חוג שאין בו תחרות בין המשתתפים. המליצו לו על תנועת נוער. הערך הנוסף שלהן הוא מדהים. אם יש במשפחה ילדים בני גילו, חברו ביניהם והיו גם אתם חברה עבורו.

 

4. עזרה מקצועית: ליווי ותמיכה של אנשי מקצוע יכולים אף הם לתת לילד ולמשפחה כלים וטכניקות שיקלו וישפרו את המצב.

 

5. אל תבלבלו בין רחמים לבין אמפתיה: כשאנחנו מרחמים על מישהו אנחנו בעצם שופטים אותו, מחליטים שהוא מסכן ומנסים לשפר את התחושה שלו אבל האמת היא שרק לעיתים רחוקות, התגובה שלנו יכולה לשפר משהו. מה שמשפר משהו זו תחושת החיבור.

 

כשאנחנו מביעים אמפתיה אנחנו נותנים את תחושה שאנחנו נמצאים שם עבורו. במקום לומר : "אתה ממש מסכן" או "איך עשו לך את זה". נגיד - "אני כאן בשבילך, במה אני יכול לעזור?" או "תודה ששיתפת אותי, בוא נחשוב ביחד מה ניתן לעשות".

 

היו שם בשבילו. הורים תומכים יכולים לעזור מאוד בבניית הדימוי של ילדם.

 

הכותבת היא מומחית לטיפול בילדים ונוער לקויי למידה ובעלי הפרעות קשב, מאבחנת דידקטית ובעלת מרכז טיפולי-לימודי לילד ולמשפחה

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אל תבלבלו בין רחמים לבין אמפתיה
צילום: shutterstock
מומלצים