קשב וריכוז בימי קורונה: איך עוזרים לילדים?

"לא יודע מה יהרוג אותי קודם, הקורונה או להיות בבית עם שלושה ילדים שיש להם ADHD", כתב הורה מודאג. היציאה מהשגרה בעקבות משבר הקורונה מדאיגה הורים רבים, ועבור כאלו לילדים עם הפרעת קשב וריכוז ישנן התמודדויות נוספות.

ילדים עם הפרעת קשב רגישים יותר לשעמום וזקוקים יותר להשגחה וטיפול של ההורים. העניין נעשה מורכב עוד יותר כאשר להורה עצמו יש הפרעת קשב, והוא מתקשה לספק לילד את המסגרת והעקביות הנחוצה לו.

נתאר לעצמנו את הילדים עם הפרעת קשב כילדים עגולים, ואת מערכת החינוך כמסגרת מרובעת. העיגולים זקוקים לריבוע כדי שייצב אותם, וזה מה שעושה בשגרה מערכת החינוך. בחופשה הכפויה, עלינו להיות המרובע שלהם.

מצד שני, כילדים עגולים הם לא תמיד מחבבים את הריבוע לו הם זקוקים, והודפים אותו. יחד עם זאת, ישנן כמה נקודות שיכולות לסייע - הן עברו ביקורת יסודית של נער צעיר עם הפרעת קשב, שהדגיש את הדברים כפי שנראים מנקודת מבטו.

מתמודדים עם השינוי בשגרה(צילום: shutterstock)

הבנה ואמפתיה

נביט בילדים משתי נקודות מבט יחד: מעין ימין העגולה נסתכל על מה שהילדים "רוצים", על נקודת המבט שלהם שחובבת חירות וחופש, ומעין שמאל המרובעת נסתכל על מה שהילדים "צריכים" כדי לתפקד טוב יותר. שתי נקודות המבט האלו חשובות וננסה לאזן ולמצא את המקום לשתיהן.

בהירות ורוגע

משבר הקורונה מאתגר גם את ההורים עצמם. הוא מלווה בחוסר בהירות לגבי ההווה והעתיד, ובמידה מסוימת גם בעלייה ברמת הלחץ. נסו לעשות לעצמכם סדר בראש, להתמקד בעשייה ולמצוא דרכים להרגעה עצמית. ככל שתהיה לכם תמונת מצב בהירה יותר ושתהיו רגועים יותר, כך יוכלו הילדים להתמודד יותר בקלות. קחו בחשבון כי לחץ וחוסר ודאות יכולים להחליש את יכולת ההתמודדות של הילד עם תסמיני ההפרעה, וגלו הבנה למצב מיוחד זה.  

זמנים אישיים

נסו לקבוע זמנים אישיים בהם תוכלו לבלות עם הילד לבד. זמן זה יכול להוות מקור חיזוק עבורכם ולסייע לכם לעבור יחד תקופה מאתגרת זו בצורה טובה יותר.

זמן אישי יכול להיות גם פרק זמן של עשרים דקות בו ההורה והילד משוחחים או מבלים במרחב זמן שהוגדר מראש עבור הילד. בזמן זה מקפידים יותר להביט על הילד מהעין העגולה, מתמקדים ב"רוצה", כמו קשר הורה-ילד ובהנאה משותפת, ונמנעים מביקורת ועיסוק במה ש"צריך".

קראו עוד:

ליצור עם ילדים: תמונה מפלסטלינה

יום עבודה מהבית - עם ילד בן 4

האבא שמתאמן יחד עם שלישיית בנותיו

הטרמה

הכינו את הילדים לאתגר הצפוי, אל תניחו שהוא ברור להם מאליו. הסבירו להם שאנשים עגולים זקוקים למסגרות מרובעות, וכשיש יציאה מהמסגרת צפויים להיות אתגרים. שוחחו איתם על הצפוי להם לאור ניסיון העבר מחופשות קודמות, ועודדו אותם להציע פתרונות.

מתן אחריות

האצילו סמכויות. יש ילדים שמתפקדים טוב יותר כאשר נותנים להם אחריות על תחומים ומשימות. אם הילד שלכם הוא כזה, אל תהססו להיעזר בנקודת חוזק זו. הילד יכול להיות ממונה על פעילות כלשהי בבית, גם אם המשימה תצריך אתכם לנקות ולסדר אחריו. השלימו מראש עם המחירים הכרוכים בכך. זיכרו כי פעילות יצרנית מגבירה תחושת ערך עצמי ויכולה להשפיע על המוטיבציה של הילד לשמור על התנהגות תקינה.

שעמום

קחו בחשבון שילדים עם הפרעת קשב עשויים להיות רגישים יותר לשעמום - ישתעממו מהר, יתקשו להעסיק את עצמם או שלא יוכלו לשאת את תחושת אי-הנוחות של השעמום. מצבים כאלו יכולים לגרור התנהגויות לא רצויות, כמו חיפוש ריגושים והצקות. הקדימו את השעמום וספקו תעסוקה לילדים מבעוד מועד.

נסו לספק תעסוקה לילד עוד לפני שיתחיל שלב השעמום(צילום: shutterstock)

פרויקטים

הגדירו איתם פרויקטים שיוכלו לבצע בתקופת החופשה הבלתי-מתוכננת הזו. הציגו את המצב כהזדמנות לעשות דברים שלא חשבנו שיהיה זמן לעשות. התמקדו בנושאים האהובים עליהם, כמו טיפוח גינה למשל, לימוד נושא שמעניין אותם וכדומה. חשוב לתת לילד משוב חיובי תכוף, ובנוסף לאפשר משימות מעניינות, מגוונות, שכוללות תנועה או יציאה מהבית – אם הוא זקוק לכך.

סדר יום

נסו ככל שניתן לשמור על סדר יום קבוע. הוא יכול להיות גמיש יותר ולא בהכרח מובנה כמו יום לימודים, אבל חשוב שיהיו נעוצים בו שתיים או שלוש משימות קבועות שיהוו עוגנים-של-סדר עבור הילד והמשפחה. למשל קימה בין שמונה לתשע, פעילות גופנית בין שתים עשרה לאחת, ומקלחת בשעה שמונה בערב.

מבצע אישי

תוכלו לעגן את המשימות שהגדרתם לתקופה זו במסגרת מבצע אישי נושא פרסים. פרקו את המשימות לתתי-משימה ותנו ניקוד שווה ערך לכל אחת. חשוב שהגמול יהיה מוגדר וברור, בעל ערך משמעותי, אך לא מופרז, ושיינתן לילד בטווח זמנים קצר יחסית.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

מרחב אישי

חלק מהילדים מתקשים לתפקד בסביבה רבת גירויים, והדבר יכול להגביר מוסחות-דעת וירידה בביצוע משימות, או לעודד מתח וחיכוכים עם האחים. נסו להקדים מצבים אלו על ידי הפניית הילד להיות במרחב משלו, למשל לבלות בחדר לבד/מרחב שקט לפחות בחלק מהזמנים.

פעילות גופנית

נסו לעודד את הילדים להתמיד בפעילות גופנית, בבית או במרחב פתוח, בסביבת הבית. הפעילות יכולה להיות ספורטיבית או כל עבודה אחרת שמוציאה מהם מאמץ ומשחררת לחצים. לפעמים ילדים עם הפרעת קשב מתקשים להניע את עצמם לפעילות, גם אם היא מהנה. סייעו להם בכך, למשל על ידי פעילות משותפת איתכם.

קשרים חברתיים

כדי לשמור על רציפות השגרה בהקשר החברתי ולאפשר ערוץ תמיכה נוסף עבור הילד, סייעו לילד לשמור על קשרים חברתיים באמצעות הטלפון. אם אתם הורים לילדים צעירים, קחו בחשבון שייתכן שלא תמיד הם יודעים לשמר את הערוץ החברתי ביעילות בעצמם, ויזדקקו ליוזמה שלכם.

אחריות חברתית ועידוד יוזמות

עודדו אותם לקחת אחריות על אחרים ולתרום לזולת, למשל להיות בקשר עם חבר או בן משפחה שיכול להיתרם משיחה איתם, להכין אוכל עבור אדם שזקוק לכך וכדומה. בנוסף, ייתכן והילדים יבואו אליכם עם רעיונות שונים, כאלה שבמבט ראשון ייראו מאיימים על הסדר הקבוע. היו פתוחים לקראתם, אפשרו גמישות ומרחב התנסות ככל שניתן. צאו מהריבוע שלכם, כדי שהם יוכלו ללמוד ממכם איך לעשות זאת.

עודדו את הילדים לשמור קשר עם חברים(צילום: Shutterstock)

מבט חיובי ומשמעות

נסו להרגיע את עצמכם, התחברו לחלקים שאתם אוהבים בילד, הסתכלו על הילדים העגולים שמתגלגלים לכם בבית בעין טובה וסלחנית. נסו להמשיך ולסמוך עליהם, גם כשהם מאתגרים. הדבר יכול להרגיע אותם ולתת להם ביטחון עצמי ואחריות.

בנוסף, תנו דעתכם למשמעות שאתם מייחסים למצב - בעיה, אתגר, מזל רע, הזדמנות. מה המשמעות שאתם מייחסים להתנהגויות של הילד? "הוא עושה דווקא", "הוא לא מוצא את עצמו" וכדומה. חישבו על המשמעות שאתם נותנים לתפקיד שלכם בגידול ילד עם הפרעת קשב. יש לכם שליחות לגדל ילד עם סגנון מיוחד.

טיפול תרופתי

אם אתם חושבים על המשך טיפול תרופתי גם בבית, שוחחו על כך עם הילדים ושתפו אותם בשיקולים שלכם. התייחסו לצורך להמשיך שגרת תפקוד, גם אם הפורמט הקבוע והמוכר השתנה זמנית. חשוב שהילד לא יפרש את מתן הטיפול בבית כניסיון להשתיק אותו או לבטל את סגנונו המיוחד. הסבירו שהטיפול נועד לסייע לו להתרבע לפי שעה לצורך עמידה במשימות ואתגרים מסוימים הנחוצים עבורו, וכי אתם אוהבים ומקבלים אותו כמות שהוא. כמובן שהחלטה על שינוי בטיפול תרופתי צריכה להיות בהתייעצות עם רופא.

הכותב הוא דוקטורנט, ויו"ר "מכון הקשב"