הקרנבל בברזיל: בואו למסיבה הגדולה בעולם

מיליוני חוגגים מכל רחבי העולם מציפים בסוף השבוע הזה את רחובות ריו דה ז'ניירו, סאו פאולו וערים גדולות נוספות בברזיל, במה שנחשב למסיבה הגדולה בעולם - הקרנבל השנתי. לצד החגיגות הגדולות והרשמיות, בהשתתפות בתי הספר לסמבה מרחבי המדינה, ההמונים גודשים גם את השכונות והרחובות הקטנים יותר, בחגיגות ספונטניות מקומיות.

חוגגים את החיים בקרנבל(צילום: EPA)

אחת מכוכבות הקרנבל בהופעה(צילום: רויטרס)

לצד השמחה הגדולה, השנה נרשמת במהלך החגיגות גם מחאה פוליטית לא מבוטלת, כאשר המקומיים קוראים להתפטרותו של הנשיא המכהן, ממלא מקומה של דילמה רוסף המודחת, מישל טמר. עיקר המחאה בברזיל היא סביב הרכב ממשלתו של מי שהיה סגנה של רוסף, שרובה ככולה גברים לבנים.

"טמר תתפטר", גם על הגוף(צילום: רויטרס)

מאחה נגד הנשיא בקרנבל(צילום: AFP)

ואף על פי כן - המסיבה הגדולה בעולם(צילום: AFP)

הברזילאים מוחים נגד ההרכב ונגד אי-הייצוג לזרמים השונים בחברה הברזילאית. אל המוחים הצטרפו אמנים מקומיים רבים הלוקחים חלק בקרנבל, וקריאות רמות של "טמר תתפטר" נשמעות ברחובות. בחלק מהמקרים נאלצה המשטרה המקומית להתערב על מנת לפזר הפגנות שהיו פוליטיות בלבד ולא כאלה שהיו קשורות לחגיגות הקרנבל.

"נחגוג עכשיו ונתחרט אחר כך - אם יהיה 'אחר כך'"

החגיגות בברזיל, עד כמה שהן רחוקות פיזית מישראל, מוציאות לרחובות את ההמונים במפגן של האופי והחום הברזילאי הידוע והמוכר. וילמר ג'וניור, יליד גויאניה, בירת גויאס בברזיל, כותב לרגל הקרנבל ל-ynet על הטמפרמנט הייחודי של בני עמו. גם אנחנו, הישראלים, יכולים למצוא בדבריו קווי דמיון די מקבילים אלינו.

(צילום: רויטרס)

לא כל בני האדם זהים. כל אחד מגיע מתרבות שונה, לכל אחד היסטוריה שונה וניסיון חיים שונה שהפך אותם למי שהם אמורים להיות. גם הברזילאים לא שונים. התרבות שלנו, ההיסטוריה והסיפורים שלנו הצטברו לכדי יצירת דמות רעבה לחיים, ללא הרף – מכונה שתעשה כל שצריך כדי לשרוד. ואנשים המגיעים מרקע שונה טועים לחשוב שאנחנו צעקניים, כוחניים, דרמטיים, תאוותניים, נוטפי חשק או כל תיאור אחר שקיים לבני אדם משולהבים. הם לא רואים שאין בנו דבר פרט לתשוקה.

וילמר ג'וניור. "הברזילאים חיים את התשוקה על הקצה, כאילו זה יומם האחרון"

אנחנו ניגע, נצעק, ננשוך, נצרח ונבכה בלי שיזיז לנו. לא באופן פושר, לא רק עד חצי הדרך. נגיע לאובדן תחושה מקור או שנישרף בחום. אם תהיה חרטה, נעסוק בה אחר כך - אם קיים "אחר כך". מה שקורה - קורה עכשיו, וזה מה שחשוב. מתחילת דרכנו היינו רעבים לחיים, מלאים תשוקה אליהם. אנחנו חיים יום יום באופן אינטנסיבי. ננצל כל שבריר שנייה ונפעל כדי להגיע לשלמות. נסחט כל טיפה של הזדמנות עד שהיא תתמוסס, ונשתמש אפילו בשאריות האבק.

יכול להיות שהרעב שלנו לחיים מגיע מחוויית אובדן הזהות ואכזבות תרבותיות צורבות – כך שנחייה כל יום על הקצה, כאילו זהו יומנו האחרון. כי בסופו של דבר, היום האחרון יגיע.

(צילום: AFP)

(צילום: EPA)

(צילום: EPA)

(צילום: AFP)

(צילום: AFP)

(צילום: AFP)

(צילום: EPA)

(צילום: AP)

(צילום: AP)