לא מפנק, אך בלתי נשכח - ירח הדבש שלנו בסין
כשדנה מויסון נהגה לפנטז על ירח הדבש שלה, הנופים שברקע היו בדרך כלל של פריז, ניו זילנד או תאילנד. מבצע משתלם אחד של חברת תעופה שינה את התמונה וגרם לה לבחור בסין. החתן התנגד תחילה, אך לבסוף כמובן הסכים והשניים יצאו לדרך
תמיד כשפנטזתי על ירח הדבש שלי, חשבתי שאבחר בפריז הרומנטית, אך עם חלוף השנים כבר התחלתי להרחיק בדמיוני למקומות אקזוטיים יותר, החל בניו זילנד וכלה בתאילנד. ההתלבטות בין טיול טרקים בלב הטבע לבין חופשה מפנקת עד שחיתות באיזה חוף בתולי הייתה קשה יותר מאשר בחירת החתן – שבכלל לא היה בתמונה באותה עת. בתור אחת שטיילה ברחבי העולם, מטוקיו ועד ניו יורק, הייתי בטוחה שאין מקום שלא עלה על דעתי. עד ש...
"אנחנו לא מהרוחניקים האלה": ירח הדבש שלנו בהודו
למה לא סין?!
טוב, למען האמת, הקרדיט פחות מגיע לי, ויותר למבצע המשתלם מחברת התעופה שפתאום הפך את סין הרחוקה לקרובה מתמיד. אני מודה שעד הרגע הזה לא ידעתי יותר מדי על סין – חוץ מזה ששם נמצאת החומה הסינית, ושצילמו שם את הרקע של הסרט "אווטאר" – והיא לא היתה ברשימת היעדים הנחשקים שלי, על אחת כמה וכמה כשמדובר בירח דבש. הרי בכל זאת, כשחושבים על סין, "פינוק" או "רומנטיקה" הם לא בדיוק הדברים הראשונים שעולים לראש.
כשהצעתי את הרעיון המופרך לבן זוגי, הוא פסל אותו על הסף. "אי פעם שמעת על מישהו שבילה את ירח הדבש שלו בסין?", הוא הטיח בפני, והוא צדק. אמנם יעדי המזרח הרחוק החלו לכבוש את לבם של הנשואים הטריים, אבל סין – ארץ ענקית עד אימה, שאף אחד לא מדבר בה אנגלית, והמפרט הקולינרי שלה מסתכם בעיקר באורז – לא הייתה אחד מהם. אין פלא שמרבית המטיילים הישראלים, אם הם בוחרים להסתכן ולטוס לסין, יעשו זאת דרך טיול מאורגן עם מדריכים מנוסים.
ובכל זאת, אחרי הפצרות רבות – והודות לעליית המחירים של היעדים האחרים ששקלנו – בן זוגי השתכנע, וכך נולד לו ירח דבש חדש, אחר, לא מפנק בהכרח, אבל בלתי נשכח.
אנחנו במזרח, אך לבנו במערב
רק כדי לסבר את האוזן, סין היא בערך בגודלה של אירופה, ולכן אין זה מפתיע שניתן למצוא בה ה-כ-ו-ל: אתרי מורשת היסטוריים, כפרים מסורתיים שבהם אף אחד לא מדבר אנגלית, שמורות טבע מופלאות, עיירות קסומות לאורכם של נהרות אינסופיים, וערים מודרניות ושוקקות שגורמות לך להרגיש כאילו את בניו יורק – רק ששם, במקום סופגניות דונאט, מנשנשים רגלי תרנגולת.
בעוד שכל הטיולים המאורגנים מתמקדים בחלקה המערבי של סין, אנחנו החלטנו ללכת מזרחה. אחד היעדים המרהיבים שביקרנו בהם, שאינם נכללים במסלולי הטיולים המאורגנים, היה שמורת ההר הצהוב, הואנגשאן. השמועות מספרות שהזריחה הייחודית מפסגת ההר היוותה השראה לגדולי המשוררים בסין. אמנם לא תיארתי לעצמי שבמסגרת ירח הדבש "המפנק" שלי אשכים קום בארבע לפנות בוקר לטרק בהרים שנמשך חצי יממה, אבל לא הייתי מוותרת על זה בעד שום הון שבעולם.
מתברר שלא הרבה מטיילים בוחרים במסלול הטיול הזה, למרות יופיו המרהיב, וכך קרה שבמרבית הזמן היינו התיירים המערביים היחידים בסביבה. ולא, לא מדובר רק על התחושה האישית שלנו, אלא כורח המציאות. דמיינו מצב שבו אתם הולכים ברחובות הומי אדם וכולם נועצים בכם מבט, עטים לעברכם עם הסמארטפונים שלהם כמו צלמי פפראצי ומתלחששים מאחורי גבכם.
לא היה יום שבו לא פנו אלינו בביישנות בבקשה להצטלם איתנו – חוויה מוזרה ומרגשת כאחת. בקיצור, היינו סלבס בסין. לא פעם הבנו מהמקומיים – שעימם תקשרנו באמצעות תוכנת התרגום של גוגל – שאנחנו המערביים הראשונים שהם רואים בחייהם. הוטל עלינו העול לייצג נאמנה את החברה המערבית כולה. מה שנקרא, עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה.
גאווה ישראלית
שינוי מרענן נוסף היה העובדה הפשוטה שמרבית הסינים פשוט לא מכירים את ישראל – לא את ים המלח, לא את ירושלים ואפילו לא את תל אביב. כשניסינו להסביר להם בגאווה שאנחנו המדינה שזכתה השנה באירוויזיון, התברר שגם על זה הם מעולם לא שמעו. ברוב המקרים לקחנו על עצמנו את מלאכת ההסברה, ובהחלט שיפרנו לכמה תושבים סינים את הידע הכללי שלהם בכל הנוגע לגיאוגרפיה של המזרח התיכון. אך לעיתים, תשושים מהסברים, פשוט סיכמנו את העניין בכך שישראל נמצאת איפשהו ליד ניו יורק. כן, מתברר שכולם מכירים את ניו יורק.
ואולם, לא בטוח שהייתי מאשימה את הסינים בבורות גיאוגרפית כה מהר. האם אנחנו בקיאים בהיסטוריה העקובה מדם בין סין ליפן? או ביחסיה המיוחדים עם טיבט? ואם יבקשו מאיתנו למנות שלוש ערים בסין, אחרי בייג'ינג ושנגחאי, כמה מאיתנו יציינו בטעות גם את הונג-קונג, שהיא בכלל אזור אוטונומי מיוחד?
בקיצור, הם לא מבינים בעניינים שלנו בדיוק כפי שאנחנו לא מבינים בשלהם. לפחות לא צריך לדאוג שנסבול שם מבעיות של אנטישמיות – כי מעבר לכך שהם פשוט לא יודעים מי אנחנו הישראלים, רוב הסינים הם בכלל אתאיסטים.
נפלאות הגוגל-טרנסלייט
אחד המכשולים שהכי שברנו את הראש לגביו במהלך הטיול היה כמובן קשיי השפה. אמנם מדריכי הטיולים הזהירו, אבל קשה לדמיין מקום שבו אף אחד – אבל באמת, אף אחד – לא מדבר אנגלית. אפילו לא בבתי המלון או במרכזי המידע לתיירים, שבכלל מיועדים למטיילים הסינים (אתם מבינים כמה המדינה הזאת יעילה? היא אפילו מייצרת לעצמה תיירות פנימית בסדר גודל של מאות מיליוני מטיילים סינים בשנה בכל רחבי המדינה – מה שגורם לעשרות אלפי התיירים שמגיעים לבקר בישראל להיראות קצת עלובים בהשוואה).
עם יד על הלב, לולא תוכנת התרגום שהשכלנו להוריד לסמארטפונים מבעוד מועד, לא היינו שורדים את ירח הדבש הזה. ואולם, לפעמים גם זה לא עזר, שכן לשפה הסינית יש דיאלקטים רבים, ולא תמיד הבינו את התרגום של גוגל. מזל שידידתכם הנאמנה למדה תיאטרון בילדותה, ובעזרת הרבה מחוות פנים ותנועות ידיים שלא היו מביישות את חנוך רוזן הסתדרנו – וגם יצאו לנו מזה כמה סיפורים משעשעים.
אבל לפני שנצקצק בלשוננו על חוסר הבקיאות בשפה אלמנטרית כמו אנגלית, צריך גם להבין שמדובר באוכלוסייה ענקית של מעל מיליארד איש – זה יותר מכל האנשים שיש בארה"ב ובאירופה יחד(!). מבחינתם, עצם העובדה שאנחנו לא דוברים סינית היא מחדל שלנו. ואולי הם צודקים.
חג שמח
אמנם אצלנו החגים רצים לאורך כל השנה, אבל הסינים הם לא מאמינים גדולים בחגים. יש להם חג גדול אחד, שנמשך שבוע, וזהו. נשמע פשוט, לא? אז זהו, נסו לדמיין איך בדיוק למעלה ממיליארד איש אמורים לנפוש באותו זמן. נשמע כמו משימה בלתי אפשרית, אבל הסינים המיומנים איכשהו מצליחים לגרום לזה לעבוד. אז נכון שברחובות מתחוללת מהומת אלוהים, שכמעט בלתי אפשרי למצוא חדר פנוי במלון אלא אם הזמנתם חודשים מראש (וגם זה במחיר מופקע), שהתורים לאטרקציות הם באורך הגלות, ושבלב כל זה עדיין היינו התיירים המערביים המוזרים שאינם דוברי סינית – למרות כל אלה, זו עדיין הייתה אחת החוויות המדהימות ביותר שלנו במהלך הטיול.
לצעוד יד ביד ברחובות המקושטים בתאורה מפחידה כמעט בעוצמתה, יחד עם עשרות אלפי אנשים צוהלים מסביבנו, מילא אותנו בתחושת התרגשות-שיא שכזו, שלרגע שכחנו שאנחנו אפילו לא יודעים מה חוגגים – ואולי בעצם חגגנו בלבנו את ירח הדבש הלא-שגרתי שלנו.
דנה מויסון היא סופרת צעירה שספריה הפכו לרבי-מכר בינלאומיים. ניתן ליצור איתה קשר דרך עמוד הסופרת שלה בפייסבוק , או באינסטגרם .
