ריינג' רובר וולאר במבחן ראשון - בלי טיפת צניעות

ריינג' רובר הוא ספינת הדגל של לנד רובר, דגם יחיד שהתהדר בשילוב יוצא דופן בין יוקרה של מכונית פאר ליכולת שטח אמיתי. בין היתר הוא גם נהנה מתדמית סופר-אקסקלוסיבית לה זכה בזכות החיבה המופגנת שרחשה לו משפחת המלוכה הבריטית, וכפועל יוצא כל בן אצולה אמיתי או מזויף באי. בינתיים עברו כמעט חמישה עשורים וכעת הוא נפוץ הרבה יותר. כמובן שלמגינת לב חובבי המותג, הרואים בעיניים כלות כיצד משפחה שלמה של דגמים קטנים, פשוטים וזולים בהרבה, נמכרים היטב ומשפרים על הדרך את מצב העו"ש הבעייתי-היסטורית של היצרנית.

(צילום: ניר בן זקן)

אחרי הריינג' ספורט יוצא הדופן והאיווק הקומפקטי והפשוט ממנו, שהפך בקלות לדגם הנמכר ביותר של היצרנית, הוולאר הוא חבר רביעי במשפחה. לדברי לנד רובר, הוא אמור לגשר על הפער בין שני הדגמים המוזכרים תוך שהוא מבוסס על יגואר F פייס (האח לקונצרן JLR) ועל כן מבטיח להיות הדינמי ביותר בהיסטוריה של החברה. על הדרך הוא מאפשר לנו גם הצצה לדגם כל-כביש שיראה אור בקרוב.

מחיר רכב מבחן (בסיס): 731 אלף שקל (568 אלף שקל)

מתחרים: מזראטי לבנטה, ב.מ.וו X6, מרצדס GLE קופה, פורשה קאיין

(צילום: ניר בן זקן)

טוב: עיצוב, תא נוסעים, מקוריות, צריכת דלק

בסדר: יחידת הנעה, יכולת שטח

טעון שיפור: מחיר, נוחות תפעול, אבזור בטיחות בגרסת בסיס

ציון:

איך נראה

אין ספק שעיצוב המרכב הוא מנקודות החוזק הבולטות של הוולאר, המצליח באופן מעורר התפעלות לשמר את המראה המזוהה של היצרנית ובאותה עת להציג רעיונות מקוריים שונים, המעניקים לו דינמיות חסרת תחרות בקטגוריה. עם צללית נמוכה יחסית, חלונות צרים וידיות פתיחת דלתות חבויות (נפתחות-נסגרות חשמלית).

תא הנוסעים מרשים וייחודי לא פחות, משלב בין תחושה יוקרתית-קלאסית בזכות דיפוני עור משובחים וגימורי אלומיניום נאים, למראה סופר-מודרני בזכות לוח מחוונים דיגיטאלי ובעיקר צמד מסכי מגע ענקיים ("10) השולטים על שלל מערכות הרכב. אלא שלצד המראה המרשים, התפעול אינו נוח, בעיקר בזמן נהיגה ומחייב הורדת מבט לכיוון התפריטים השונים. גם מתגי השליטה על ההגה אינם נוחים ופשוטים כנדרש.

(צילום: ניר בן זקן)

למרות ממדים גדולים יחסית (בסיס גלגלים של 287 ס"מ), מרחב המחייה לנוסעים מאחור סביר בלבד. תא המטען מציע נפח מרשים של 673 ליטר, אך הוא מכיל גלגל חלופי קטן. הנוסעים מאחור אינם יוצאים נשכרים מההחלטה לצייד את הוולאר בחלונות צרים, שכן אלה פוגמים בראות (מאחור) ובתחושת השליטה (מלפנים). גם תאי האחסון מועטים ביחס למקובל ברכבי פנאי.

רשימת האבזור בגרסת הבסיס (568 אלף שקלים) צנועה וכוללת מושבי עור עם כיוון חשמלי לקדמיים, חלון שמש, מפתח חכם, חישוקי "18 קלים, שש כריות אוויר ומערכת בטיחות בסיסית הכוללת בלימה אוטונומית במצבי חירום ורק התראה על סטייה מנתיב.

רכב המבחן (גרסת אבזור HSE הבכירה, 731 אלף שקלים) כולל רשימה ארוכה הרבה יותר, עם דלת תא מטען חשמלית, חימום, קירור ועיסוי למושבים הקדמיים, כיוון חשמלי להגה, מצלמה היקפית וחישוקי "21 קלים. הוא גם משדרג את מערכת הבטיחות עם שמירה על נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי תמרורים והתראה על ערנות נהג ושטחים מתים כולל תנועה חוצה מאחור.

איך נוסע

הוולאר מוצע עם מגוון מנועי בנזין ודיזל מוגדשים בנפח 2.0 ליטר עם ארבעה צילינדרים ו-3.0 ליטר V6, בהספקים שנעים בין 180 כ"ס ל-380 כ"ס. כל המנועים משודכים לתיבת שמונה הילוכים אוטומטית והנעה כפולה-קבועה.

רכב המבחן צויד במנוע 2.0 ליטר טורבו-דיזל בהספק 240 כ"ס המספק ביצועים סבירים (7.3 שניות בזינוק ל-100 קמ"ש), אך נחותים ממתחריו - עם מנועי 3.0 ליטר בדרך כלל - השייכים לאותה קבוצת מחיר. המנוע התגלה כמחוספס, רועד ורועש יחסית למקובל כיום בקרב שתייני סולר. מאידך, צריכת הדלק הייתה טובה מאד עם 12.5 ק"מ לליטר בממוצע המבחן.

(צילום: ניר בן זקן)

הוולאר בגרסה הנבחנת צויד במתלי אוויר שסיפקו רמת נוחות סבירה בלבד, רחוקה מיכולת הספיגה הכמעט-מושלמת של אחיו הגדול, הריינג' הקלאסי. צמיגים נמוכי חתך - ללא סיבה אמיתית למעט מראה אגרסיבי - אינם מסייעים בכך. שברי אספלט, מכסי ביוב ופסי האטה משודרים ישירות לישבן וגב הנוסעים. במקביל, הריסון במהירות גבוהה לוקה בחסר עם תנודות מיותרות של המרכב על-גבי כביש גלי. ההבדלים בין מצבי הנהיגה השונים בולטים, אך המצב הדינמי - היחיד שראוי על אספלט - נוקשה באופן מיותר בזמן שמצבי כביש אחרים התגלו כרכים מדי, תוך שהם הופכים את הוולאר למגושם עוד יותר.

ומה באשר ליומרות הדינמית? לא ברור למה התכוונו ב-JLR. בשונה מה-F-פייס עליו הוא מבוסס, הוולאר מרגיש כבד מדי בנהיגה תובענית, מגושם שלא לצורך ועם זוויות גלגול מוחשיות (גם במצב הנהיגה הדינמי), עם הגה קל (מדי) וחסר תחושה, ועוצמת בלמים סבירה בלבד.

(צילום: ניר בן זקן)

ההנעה הכפולה נטולת הילוך כוח, אבל לנד רובר הבטיחה יכולת שטח גבוהה מהמתחרים בזכות האלקטרוניקה - מערכת השליטה טריין-ריספונס (עם מצב כורכר, בוץ וחול) - ומתלי האוויר שמאפשרים מרווח גחון מרשים (25.1 ס"מ) וזוויות גישה ונטישה טובות (29.5/29 מעלות בהתאמה). בפועל, היכולת אכן גבוהה מהמקובל בעיקר תודות למערכת ההנעה היעילה, אלא שבמצב זה, מתלי האוויר הופכים את הנסיעה לנוקשה באופן בלתי נסבל.

(צילום: ניר בן זקן)

ריינג' רובר וולאר מצליח במשימה שעבורה כנראה הגיע - הוא שונה, מרשים וכולל קסם אריסטוקרטי מבחוץ ובפנים. במילים פשוטות: הוא מציע פוזה מקורית שלא תמצאו ברכב אחר בקטגוריה. אך בשונה מדגמים אחרים של היצרנית, הוולאר אינו נוח במיוחד, יכולת השטח שלו אינה משכנעת והוא יקר. מלבד זאת ולטעמנו, הוא אינו רחוק דיו מריינג' ספורט כדי להצדיק את שניהם, ותג המחיר הדומה מאשר זאת.

אבל בקרב קהל הרכישה הפוטנציאלי יש לו זכות קיום ועוד איך, שכן רוכשי מכוניות פנאי ב-600 אלף שקלים ו(הרבה) צפונה מכך, מחפשים בעיקר ייחודיות ואפקט וואווו. מבחינה זו הוא מתאים ככפפה ליד (עם כרטיס פלטינום).