ביום שני האחרון הכריזה תנועת Black Lives Matter הפופולרית בארה״ב כי היא עומדת לצד הפלסטינים במאבק הנוכחי. ״התנועה עומדת בסולידריות לצד הפלסטינים״, נכתב בעמוד הטוויטר הרשמי שלהם. ״אנחנו תנועה אשר מחויבת לסיום הקולוניאליזם בכל צורה, ונמשיך לעבוד למען שחרור העם הפלסטיני״. התנועה שמתפארת במאבק לשוויון זכויות מצטרפת לנרטיב לפיו כל מי שתומך בישראל, תומך בדיכוי ובאפרטהייד.
הנרטיב השולט בסבב הזה של הלחימה במזרח התיכון הפך במהרה, ולא בפעם הראשונה, לחזקים מול חלשים, עם מדוכא מול עם מדכא ובלבול מהותי ושורשי בין העם הפלסטיני לארגון הטרור מעזה. "הקרב על חיי השחורים והמאבק למען שחרור העם הפלסטיני שזורים זה בזה״, קראה חברת הקונגרס הדמוקרטית קורי בוש אחרי פרסום התמיכה של תנועת השחורים. ״אנו מתנגדים לכך שכספנו יממן שיטור צבאי, כיבוש, מערכות של דיכוי אלים וטראומה. אנחנו נגד המלחמה, אנחנו נגד כיבוש ואנחנו אנטי-אפרטהייד״.
בעוד שנשיא ארה״ב ניצב איתן לצד ישראל, הרבה מעבר למה שרבים ציפו ממנו, ברחבי המעצמה ומי שידועה כידידתה הקרובה של המדינה, הקולות נגד ישראל בעקבות הלחימה שוברים שיאים. מהקונגרס, לרחובות, לרשת.
מי שמכיר מקרוב את המציאות בארה״ב, על חמישים מדינותיה, לא מופתע. בשנים האחרונות השיח האנטי ישראלי ברשת, בקמפוסים ואפילו בקהילות היהודיות גובר וניצת על ידי ארגונים כמו BDS או ׳יהודים למען פלסטין׳.
״אני ראיתי את זה מתהווה ולא היה לי ספק שכאשר משבר יגיע ותהיה לחימה, זה יהיה הלך הרוח״, מספרת אופיר דיין, פעילה פרו ישראלית ונשיאה לשעבר של ארגון SSI, ארגון סטודנטים תומכי ישראל בקמפוסים השונים בארה״ב. ״ביום השואה הישראלי לפני שנתיים אני זוכרת שהתכנסו בקמפוס סטודנטים וערכו טקס שבו, כמו בטקסי זיכרון, הם מקריאים שמות של אנשים שנהרגו בעזה על ידי צה״ל. כבר אז היה לי ברור שזה יקרה״. היא מספרת שפנתה באותם ימים למשרד לנושאים אסטרטגיים בישראל בתקווה שיציידו את הארגון במידע ואינפורמציה שתוכל לעבור לסטודנטים שרוצים לסייע לישראל וצריכים עובדות כדי להגיב בצורה אפקטיבית לטענות הקשות מצד סטודנטים קולניים ברשת וברחבי הקמפוס. ״התשובה שקיבלתי הייתה שיש הרבה מאוד קמפוסים וזה יהיה קשה לביצוע״.
רומי רונן, שמובילה את ארגון הסטודנטים למען ישראל באוניברסיטת קולומביה בניו יורק מספרת שהמלחמה על התודעה הופכת יותר ויותר מסובכת. ״יש ממש לחץ חברתי לפיו מי שתומך בישראל תומך באפרטהייד או שהוא גזען, וזה מפלג מאוד. קשה למצוא אנשים שיביעו תמיכה, כאשר רוב האנשים שלוקחים חלק בעליהום הזה לא ממש יודעים הרבה על ישראל ועל הסכסוך. הם חושבים שישראל היא התוקף והחיילים הישראלים הורגים ילדים. הם טוענים שהפלסטינים עברו טיהור אתני מאות שנים, הם לא מבינים את ההבדל בין הרשות הפלסטינית לחמאס, ומאוד לא פשוט לגרום להם להקשיב למרות שאנחנו מנסים גם ברשת וגם באופן אישי לדייק בנתונים. יש לא מעט מהסטודנטים שאפילו לא יודעים שהעם היהודי עבר שואה. יותר מהכל״, היא מודה, זה הפך עניין של להיות פופולרי, להיחשב למי שפועל למען צדק חברתי, זו המנטליות בקרב הרוב״.
שהם ניקולא, מנכ״ל IAC, ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית מספר שגם חברי הארגון מותקפים ברשתות החברתיות: ״ההתקפות כל כך קיצוניות״, הוא מספר, ״שניתן להשתמש בהן כנגד הצד התוקף. אנחנו פעילים ברשתות החברתיות דרך הקהילה שלנו, בהפצת חומרים המציגים את הצד הישראלי, תוקפים את השקרים של חמאס, ומגיבים ברשתות לשיח אנטי ישראלי״. הארגון מוביל ברחבי ארה״ב הפגנות תמיכה בישראל עם אלפי אנשים, רבים גם יהודים אמריקאים שכן מביעים תמיכה. מאז החלה הלחימה בישראל, הארגון נאלץ גם להעניק תמיכה והכוונה לתלמידים ולהורים אשר חווים תגובות אנטי-ישראלית בבתי הספר. מבין המקרים, מורים המתעמתים עם תלמידים ישראלים בפני הכיתה, הנהלות ששולחות מיילים בתפוצה להורים וילדים עם מידע מוטה על המצב בארץ ומצבים בהם תלמידים עוברים התקפות ואיומים מצד חבריהם לכיתה.
13 צפייה בגלריה
הפגנה של IAC, ארגון הקהילה הישראלית אמריקאית למען ישראל בטיימס סקוור, מנהטן
(צילום: שחר עזרן)
מי שמנסה, בין אם ברשת, בין אם בקמפוסים או בקהילות השונות, להשמיע קול תומך בישראל זוכה לעליהום מאיים. ״נהיה מאוד טרנדי להיות נגד ישראל ואנחנו עובדים גם בזמנים רגילים, לעבוד כדי להילחם בזה״, מספר דובר שגרירות ישראל בוושינגטון, אלעד שטרומאיר. ״אנחנו בקשר עם הקהילה האפרו אמריקנית והלטינית, למשל, מטפחים את הקשרים הללו ברחבי ארה״ב ואנחנו רואים שתנועות כמו Black Lives Matter לא בהכרח משקפות את מה שמרגישים בשטח״.
שטרומאיר מתאר את העבודה של השגרירות בימים אלו בהסברה אינטנסיבית בכמה חזיתות. ״אנחנו פועלים רבות במדיה החברתית מהשגרירות. השגריר ארדן מעביר את המסרים שלנו ברשתות החברתיות דרך אינפורמציה, סרטונים ותמונות כדי להציג את העובדות ואת העמדה הישראלית״. למרות שנראה שקשה לשנות את דעת הקהל ברשת, שטרומאיר טוען שיש תוצאות, תגובות ושיתופים, אבל גם הוא מודה שקשה להתחרות בתמונות שמגיעות מעזה.
השגרירות עובדת גם מול הממשל בוושינגטון ונציגי המפלגות בגבעת הקפיטול. השגריר ארדן דיבר עם חברי קונגרס, חלקם גם פומבית, הוא דיבר עם חברים משתי המפלגות, ביניהם יו״ר בית הנבחרים ננסי פלוסי שהביעה תמיכה בישראל ויו״ר המיעוט הרפובליקני מקארתי. ״אנחנו מבינים את הדאגה מהמצב ואנחנו מסכימים, גם אנחנו כמהים שסבב הלחימה הזה יבוא לסיומו, אבל דואגים להבהיר שאין כאן לחימה בעם אחר. אנחנו מסבירים שאי אפשר לעשות סימטריה בין ארגון טרור לבין מדינה דמוקרטית. מהשיח הקרוב, אנחנו מרגישים שיש תמיכה גדולה בקרב שתי המפלגות ומי שלא מסכימים וקוראים קריאות נגד ישראל הם ברוב המקרים אינם בקרב המיינסטרים של המפלגה הדמוקרטית״.
מול התקשורת עובדים בשגרירות, בשיתוף משרד החוץ, על העברת מידע לרשתות ולעורכי העיתונים הגדולים אך למרות זאת, נראה שהכותרות שמתפרסמות באמריקה אינן מציגות את התמונה באופן שווה: ״אני דווקא מרגיש שיש לנו הקשבה. ברוב המקרים הכתבות הן מאוזנות וכבר ראינו לא פעם שעושים שימוש במידע והחומרים שאנחנו מספקים. הכתבות ברובן מאוזנות אבל מצער שלא פעם מצרפים כותרות בומבסטיות כמו מספר ההרוגים או הנזקים בעזה ואלו לא פעם מקבעות את הנרטיב״.
דובר משרד החוץ ליאור חייט מתאר עבודה מסביב לשעון: ״מאז שהחל המבצע אנחנו במוד חירום. עברנו לפעילות מסביב לעולם מסביב לשעון 24 שעות ביממה, עם 500 ראיונות ברחבי העולם של הדוברים שלנו, מאות תדרוכים לעיתונאים ואנחנו ברשתות החברתיות ביותר מ-260 מיליון חשיפות בשבוע האחרון״.
על פי חייט, המסר שמנסים להעביר על רקע כל התמונות הקשות מעזה והעליהום על ישראל הוא פשוט: ״אנחנו מסבירים שישראל הותקפה על ידי ארגון טרור שיורה טילים על האוכלוסייה האזרחית וכל אחד מהטילים הוא פיגוע טרור ולמעשה פשע מלחמה כפול כי אסור לירות על אוכלוסיה אזרחית ואסור לירות מתוך אוכלוסיה אזרחית. אנחנו דורשים מהקהילה הבינלאומית לגנות את החמאס ולהכיר בזכותנו כמדינה להגן על עצמנו״. מאמצי ההסברה הופכים מאתגרים מיום ליום עם התמונות מעזה ועם הטרנד האנטי ישראלי המתפשט אבל המטרה, לטענת דובר משרד החוץ, היא בעיקר מדינית: ״אנחנו צריכים לתת לישראל מרחב לגיטימציה לעשות מה שצריך בלי לחץ בינלאומי ובשבוע האחרון אנחנו מצליחים לספק את זה. אני כבר השתתפתי בכמה סבבים של לחימה ומעולם לא היה לישראל מרחב פעולה מדיני כזה לבצע את הפעולות שלה״.
משרד החוץ פועל דרך שלל חשבונות ברשתות החברתיות עם מיליוני עוקבים בכל העולם, בכל השפות. ״יש הרבה פייק ניוז אבל אנחנו רואים שהרשתות הן לא אלו שקובעות את המדיניות במדינות, הן משפיעות אבל לא קובעות. ברשתות החברתיות הכמות משחקת תפקיד והצלחנו להגיע לרבע מיליארד אנשים עם המסרים שלנו, מתוכם מאה מיליון דוברי ערבית. אלו מספרים ענקיים. בשש השנים האחרונות בנינו תשתית ברשת החברתית בערבית, מה שגם סייע בבניית התשתית להסכמי אברהם. גם עכשיו, במהלך המבצע, אנחנו מקבלים שם הרבה תמיכה. נכון שהרשת מלאה בדברים בעייתיים אבל אנחנו כן מגיעים לאנשים הנכונים ויש לנו דרך להגיע למקבלי החלטות גם אם המסר שלנו עובר לפי פילוח מסוים או לפי אזורים מסוימים״.
אמילי שרדר, אמריקאית ישראלית, מספקת לעשרות אלפי העוקבים שלה ברשת אינפורמציה פרו ישראלית.
״הקונפליקט הזה זה התחיל שייח ג'ראח וראיתי שיש כאן סיפור שיהפוך להיות מוקד לפייק ניוז״ היא מספרת. אני עוקבת אחרי המדיה הערבית וראיתי את הטרנד הזה מתפשט כמו אש בשדה קוצים. הדרך שבה דיברו על זה במדיה החברתית, איך שתיארו את הסיפור הזה כאילו שמסלקים ערבים מבתיהם אפילו שמדובר בסכסוך נדלני. ראיתי עידוד להפוך את הסיפור לנסיון לדכא ולסלק פלסטינים והם הצליחו לחמם את הרשת. אני לא יודעת לדבר ערבית אבל הרגשתי שאני חייבת שיבינו מה עומד מאחורי זה״. תחת השם emilyintelaviv הצליחה להגיע למאות אלפים ברשת ולהציג את הצד הישראלי בסכסוך. ״אחד האתגרים הוא לגרום לאנשים להקשיב. מי שיודעים לעשות את זה מצוין הם אל ג'זירה פלוס. עם מימון קטרי ומסרים קצרים ואיכותיים הם מפיצים מידע שעובד. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לתווך מידע בקלות גם לקהלים שלא חשופים אלינו בדרך כלל וזה מה שעשיתי. הבנתי שאם מצליחים לעשות משהו שמושך ויזואלית והמסר ברור, נוכל להגיע לקהלים רחבים יותר וגם אם לא כולם יאמינו, יראו ברשת שני צדדים ולא רק ילדים מסכנים בבתים מופגזים בעזה. גם אם אני מקבלת הודעות נאצה, גם אם השיתוף הוא כדי לשלול את מה שאני מנסה להגיד, הרשת עובדת עם מספרים וכשהם עולים, החשיפה והסיכוי להיחשף מול קהלים חדשים עולה״.
גם שרדר מתארת בעיקר בורות בין אלו שמתלהמים נגד ישראל ברשתות. ״אנשים חושבים שבגלל שלפלסטינים אין נשק חזק אין לישראל זכות להשתמש בנשק שלה. המסרים שאני מנסה להדהד שישראל לא נלחמת בפלסטינים אלא ישראל מנסה לעצור את חמאס וזה המסר הכי חשוב. אני לא רוצה לראות פלסטינים מתים. לקונלפיקט הזה אין קשר למצוקה הפלסטינית אלא לחמאס. אנחנו חייבים להיות ברשת ולהסביר כל הזמן. אני מספקת אינפורמציה 24-7 בסושיאל מדיה״.
למרות שיש בעמודי הרשת של נציגויות המדינה הרבה תכנים טובים לדעתה, שרדר מאמינה שבקרב גופי המדינה הרשמיים יש לשכלל את כישורי העבודה ברשתות כדי לפרסם חומרים אפקטיבים יותר בזמן אמת.
(וידאו שפרסמה אמילי שרדר)
״חשוב קודם כל לא לוותר״, טוען שחר עזאני לשעבר דובר הקונסוליה בניו יורק ובעבר מנכ״ל standwithus בחוף המזרחי. ״אנחנו שומעים מכל הכיוונים כמה הקרב אבוד, כשאנו גוללים את הפיד שלנו במדיה החברתית ובאפליקציות השונות אנחנו נתקלים בכל כך הרבה שנאה וחושבים לעצמנו שזה גמור. הדבר נכון במיוחד כשמדובר במשפיענים. ההנחה שלנו היא שלא נצליח להשפיע עליהם ולכן מה הטעם לנסות. הקרב רחוק מלהיות אבוד״, הוא גורס. ״גם כשמדובר במשפיענים, ישנה בהחלט אפשרות להגיע אליהם. אני הייתי עד למקרה שבו תלמיד תיכון ראה בפיד של יוצר יוטיוב פופולרי שהוא עוקב אחריו פוסט אנטי ישראלי. הבחור פנה אל אותו משפיען, והצליח להציג בפניו נתונים ששינו את דעתו. התוצאה הייתה שאותו משפיען הוריד את הפוסט האמור. אמנם, הוא לא העלה פוסט פרו ישראלי, אבל הוא הבין שמדובר בנושא סבוך שלא כדאי להתבטא בו בחופזה. זו הצלחה חד משמעית. יתרה מכך, חשוב לקחת בחשבון לא רק את המשפיען עצמו, אלא גם את הקהל שלו. אני באופן אישי לא מאמין שיש סיכויים גבוהים במיוחד שנצליח לשכנע את המחנה האנטי ישראלי, אבל יש כל כך הרבה אנשים באמצע שלוותר עליהם זה פשוט טירוף״.
הנתונים אינם לטובתנו. על פי התנועה למאבק באנטישמיות ברשת, בשבוע האחרון מפורסמים מדי שעה בטוויטר כ-50 אלף ציוצים נגד ישראל לעומת 2,000 ציוצים פרו-ישראליים בלבד.
ציוצים ותיוגים עם תוכן פרו-פלסטיני ואנטי ישראלי זוכים לממוצע של 70 מיליון צפיות בשעה, לעומת 2.5 מיליון צפיות שלהם זוכים ציוצים פרו-ישראליים.
חייט דווקא חוזר ומדגיש את עבודת הרשת האפקטיבית של משרד החוץ: ״אנחנו לא משאירים את המרחב הזה ללא תגובה. גייסנו ישראלים משפיענים כמו דני אבדיה ואחרים להביע תמיכה ולהציג את הנרטיב הישראלי ברשת. אנחנו מקפידים לענות ולהגיב לכל מי שתוקף אותנו. אפילו האחיות בלה וג׳יג׳י חדיד שמפיצות ללא הרף מסרים ברשת, הואשמו על ידי המגזין elle באנטישמיות הודות לעבודה המשולבת שאנחנו עושים. יש להן הרבה השפעה אבל אנחנו עוקבים אחרי פרסומים כאלו ומעירים. דברים שפורסמו ברשתות החברתיות והגיעו למיינסטרים, קיבלו מאיתנו דרישות לשינוי״.
על רקע כל העליהום על ישראל ברשת רבים חושבים שזה מעט מדי, מאוחר מדי: ״מגייסים ידוענים ישראלים שתומכים בנו, וגם מספרים שאנחנו עושים את זה, מה שהופך את המסר להרבה פחות אותנטי. זה לא כוחות״ טוענת דיין. ״בסוף הגענו למצב שבלה חדיד מפרסמת פוסטים אנטי ישראלים לא רק כי אבא שלה פלסטיני, אלא כי נוצרה אווירה שמגניב להיות אנטי ישראלי ובעד חמאס. האחיות חדיד ועוד רבים שקולם ברשת חזק לא מבטאים דעות בפלג מתון אלא מביעים תמיכה בחמאס שקורא להשמדתנו. אנחנו הזנחנו את הזירה הזו״.
איתי מילנר, דובר הקונסוליה הישראלית בניו יורק מסביר שהמאבק, גם ברשת, גם במדיה בארה״ב, הפך להיות על הנרטיב הפרוגרסיבי: ״אחת הבעיות העיקריות היא עניין פנים פוליטי אמריקאי. החברה כאן בימים אלו מפולגת לימין ושמאל ואחרי ששנים ארוכות הצליחה ישראל להימנע ממפלגתיות באמריקה, השיח האמריקאי מושתל לסכסוך הזה בכוונת מכוון. כל עניין שייח ג'ראח כפי שהוצג, דיבר לשמאל האמריקאי כפרשה שדומה לסוגיית השחורים באמריקה ומהר מאוד הארגונים הפרו פלסטינים רתמו כך הרבה מארגוני השמאל למאבק שלהם. האתגר שלנו הוא להפריד את הדברים ולטעון שהנושא לא דומה בכלל לסוגיות בארה״ב. אנחנו עושים זאת ברשתות״, הוא מסביר, ״אבל גם בשיח עם קהלים מגוונים בשטח, גם עם התקשורת המקומית ובהצלחה לא מבוטלת. ביום שאחרי נכפיל מאמצים כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות דו מפלגתיים״.
עזאני חושב שדווקא עכשיו יש ליצור רשתות תמיכה בישראל. ״יש לחבור לכל מי שמחזיק בדעות דומות לשלך בכדי לפעול יחד ולמקסם היכולת. יותר מכל, חשוב שנדע להקשיב - אנשים באים ממקומות שונים, ולכן נקודות הייחוס שלהם לישראל ולסכסוך מגיעות ממקומות שונים. לא כדאי ״לשפוך״ על בני השיח את מה שאת רוצה לומר, אלא ראשית להקשיב ולהבין מה נוכל אנו לומר שיהדהד בצד השני. זה לא פשוט להקשיב ולא מובן מאליו, אבל מדובר בתנאי הכרחי להצלחה. אנחנו לרוב ממהרים לענות להאשמות כנגד ישראל, אבל אם רק נעצור ונשאל את בני השיח מספר שאלות נגלה פעמים רבות שאין להם ידע מעמיק במיוחד בנושאים הללו. כלומר, בסופו של יום מדובר גם בנושא ״אופנתי״ שאנשים רגילים לשמוע עליו ולהתבטא ביחס אליו גם מבלי שיש להם מושג. אם נשכיל לשאול את הצד השני, נגלה לעיתים נכונות רבה להכרה במורכבות הנושא, מתוך אותה חשיפה של חוסר הידע״.
לדעתו, מדובר בהשקעה: ״מדינת ישראל לא משקיעה מספיק בגייסות שיוכלו לעמוד לצידה בשעת צרה. הגופים הממשלתיים קטנים ומסוכסכים ומשרד החוץ לא זוכה לתקציבים הראויים לו בכדי לעשות את עבודתו כראוי. אנחנו רואים שיפור מסוים והכרה בחשיבות הפעילות, אבל אני חייב להודות שזה לא מספיק. הייתי שמח לראות פעילות רבה יותר, ודווקא מן הצד האזרחי. עם כל הכבוד לדובר צה״ל, ויש כבוד, לא תמיד הסברה צריכה להיות במדים. לפעמים עדיף שתבוא דווקא מכיוונים אחרים, בלתי רשמיים, שכן אז יכול להיות לה האימפקט הגדול ביותר. אותו דבר נכון ביחס לדיפלומטים הרשמיים - יש הסברה שכדאי שתעשה באולפני התקשורת ואילו במקרים אחרים, חשוב לתחזק רשת תומכים במקומות השונים שיוכלו לעשות שימוש ביכולותיהם ״האורגניות״ ולפעול מול בתי הספר שלהם, עסקים, עיריות ועוד. כעת״, הוא טוען, ״חשוב לשמור על ישראל כנושא רלוונטי גם לדמוקרטים וגם לרפובליקנים זה ללא ספק בעיני האתגר הגדול ביותר. נכון, ברני סנדרס וחבר מרעיו לא יהפכו להיות חובבי ציון גדולים, אבל ישנו ציבור גדול בשתי המפלגות שטעות נעשה אם נוותר עליו. לכן, טוב ובחכמה נעשה אם לא נקשור פוליטיקת פנים אמריקאית לסוגיית ישראל, למרות שמדובר באתגר משמעותי לאחר העשור האחרון שעבר עלינו. שווה לזכור גם שהמציאות הזו היא רק חלק מהמציאות הישראלית. היא לא כולה. כלומר, בזמן מלחמה יש להתמקד בחשיפת פניה האנושיות של ישראל בהקשר הנוכחי, אולם בשוטף צריך לפעול לחשיפת פניה האנושיות של ישראל בתחומים שונים ובהקשרים שונים. פעילות שוטפת שכזו, אשר נעשית לכל אורך הדרך, תגרום לכך שבעיתות משבר לאנשים רבים יותר יהיה קשה לקבל תעמולה חסרת בסיס בשל היכרות מוקדמת שיש להם עם ישראל״.
לאורך השנים, התמיכה הגדולה בישראל בימי מלחמה ומבצעים שונים, הגיעה מהקהילות היהודיות. בשנים האחרונות הקשר בין ישראל ויהדות ארה״ב הגיע לשפל שמורגש היטב בשטח. ביקורת מצד ראשי קהילות, צעירים יהודים שמכנים עצמם אנטי ציוניים וקריאות חסרות תקדים נגד המדיניות הישראלית.
חייט מכהן כיום כדובר משרד החוץ אף עד לא מזמן כיהן כקונסול ישראל בפלורידה ולמרות שמכיר את הקולות הביקורתיים בקרב יהודי ארה״ב בשנים האחרונות, מתעקש שהקשר עדיין הדוק: ״הקשר עם יהדות התפוצות הוא אחד הדברים הכי חשובים מבחינתנו בדיפלומטיה. אנחנו מנסים לייצר שיח גם עם אותם אנשים שלא תומכים בנו. אנחנו עושים סקרים ויודעים שהתמיכה בקרב יהודי ארה״ב עדיין גבוהה מאוד והגורמים הקולניים הם עדיין מאוד מצומצמים. אנחנו כן מכירים את הביקורת וזה מצער ואומר שעלינו להשקיע יותר בקשר עם הקהילות היהודיות כדי למנוע את זה. זה קיים לצערי אבל אנחנו מקבלים תמיכה בהרבה מאוד מובנים מהקהילה בארה״ב״ .
ארגון 'AIPAC' יצא השבוע עם קריאת חירום ליהודי ארה״ב: ״הקונגרס ברובו פרו-ישראלי והמשיך לתמוך בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה, אולם אנו מאבדים את הקמפיין ברשתות החברתיות. רבים מהססים לתמוך באופן מלא בישראל בגלל הנושאים ההומניטריים בעזה״ כתבו בהודעתם. ״פעולות חמאס מסכנות באופן ישיר לא רק את אזרחי ישראל אלא גם את הפלסטינים בעזה. פעולותיו של חמאס ממשיכות לערער את היציבות באזור... ישראל מעולם לא התמודדה עם יותר מתקפות רקטות בשבוע אחד. בעוד חמאס מכוון במכוון לאזרחים חפים מפשע, ישנם יותר מדי קולות המאשימים את ישראל ומצדיקים את הטרור של חמאס״, קוראים באייפאק ליהודים המקומיים להצטרף למאבק.
בעבר, יהודי ארה״ב תמכו באופן כמעט בלתי מסויג בישראל. הדורות הקודמים נחשפו לשואה הקשה שעברו יהודי אירופה, הם השקיפו בתדהמה על המדינה הקטנה שניצחה במלחמות הקשות, שהתפתחה במהרה והרגישו חיבור תרבותי ועמוק לבני עמם מעבר לים. הדור הצעיר של יהודי ארה״ב לא חשוף להיסטוריה במקרים רבים ומכיר את ישראל בעיקר מהחדשות או מהשיח ברשת ובקמפוסים והתגובות, בהתאם.
״חלק מהעדר התמיכה בישראל הוא חשש של יהודים ממסע הדה לגיטימציה שישראל עוברת כאן״, מוסיף מילנר. ״הם תומכים אבל אולי המחיר של להצהיר את זה כבד מדי. יכול להיות שיש גם שחיקה בתמיכה אבל יש גם פחד. אנחנו מנסים לדבר עם הקהילות ואנחנו בקשר עם מנהיגי הקהילות״.
עזאני מזכיר שאסור לנו לוותר על היהודים שהתרחקו מהתמיכה הבלתי מסויגת בישראל. ״הבעיה היא בעיקר בקרב גורמים פרוגרסיביים בקהילה וצריך לזכור שהם אינם שונים בהכרח מקהל ליברלי כללי וכך עלינו להתייחס אליהם. במובן הזה היהדות שלהם משנה רק במעט, אם בכלל״.
הלחימה ממשיכה והשחיקה בהסברה נראית כמעט בלתי נמנעת. ״ביום שאחרי״, מסכם שחר עזאני, ״יש לזכור ולשדר לעולם שישראל אינה רק ״אזור מלחמה״. מטרת ההסברה ובניית התדמית איננה רק לשכנע, אלא גם לוודא שתהיה תנועה של אנשים, סחורות, תיירות ועסקים בין ישראל והעולם. לא בכדי תנועת החרם מבקשת לחנוק את ישראל כלכלית תרבותית ואקדמית, ולכן עבודתנו לכל אורך השנה צריכה להתמקד ביצירת חיבורים בין ישראל לעולם. ישראל צריכה להיות מושג שכיף לגעת בו, רלוונטי לחיים של כולנו וחיובי בהקשר הכללי. המטרה הינה ברת השגה וההישגים של העשורים האחרונים מוכיחים את זה. מלחמות לא יכלו לנו, טרור לא יכל, חרמות לא וגם הטילים והרקטות יכשלו. בסופו של דבר, הכוח בידיים שלנו. בהצלחה, ישראל״.
פורסם לראשונה: 03:03, 21.05.21
