שלי יחימוביץ', קבלי משימה לאומית ראשונה: האמהות העובדות
"בשבועות האחרונים מתנהל מעל במה מרושתת זו דיון בין אלפי גולשים בסוגיית הכדאיות של אמהות לצאת לעבודה. האם את, כנבחרת ציבור לעתיד, האוחזת בהשקפת עולם ידועה, פמיניסטית ושוחרת שיוויון, תוכלי להשלים עם מצב כה מקומם?" לאחר שכל הח"כיות כשלו בהרמת הכפפה, ענת לב-אדלר לא מתייאשת ופונה במכתב גלוי לשלי יחימוביץ'
כעת, משעברת לצד השני של המיקרופונים, שנייה לפני שהבזקי הפלאשים מאיימים לסנוור את עינייך, הרשי לי להפנות אלייך מכתב פתוח בשמו של ציבור עצום ונחוש, אלפי אמהות ונשים עובדות ובני זוגן שנושאים רעיון משותף ומחפשים דמות בולטת מספיק שתניף עבורם את הדגל.
בשבועות האחרונים מתנהל מעל במה מרושתת זו דיון בין אלפי גולשים בסוגיית הכדאיות של אמהות לצאת לעבודה בישראל של 2006.
אין זה סוד שהתשלומים הגבוהים עבור שירותים כמו מטפלת, גן, מעון, בייביסיטר, מועדונית וכו' מכלים את משכורתן הדלילה ממילא של רוב האמהות העובדות. חשבון פשוט של רווח והפסד מוביל רבות מאיתנו למסקנה הבלתי נמנעת: עדיף לוותר על היציאה לעבודה, להישאר בבית על מנת לגדל את הילדים ולחסוך את כל ההוצאות הנ"ל.
האם את, כנבחרת ציבור לעתיד, האוחזת בהשקפת עולם ידועה, פמיניסטית ושוחרת שיוויון, תוכלי להשלים עם מצב כה מקומם? הרי מדובר פה בהפסד כפול: פעם אחת מפסידות הנשים שמוותרות בעל כורחן על הזכות לממש את עצמן ולהתפרנס, ופעם נוספת מפסיד המשק, שיכול היה ליהנות מעוד ועוד נשים שיצטרפו אל מעגל העבודה.
במאמר מוסגר אציין, שמחקרים שנעשו בחמש השנים האחרונות הוכיחו מעל לכל ספק - ואשמח לספק לך אותם אם תגלי עניין, שנשים הן כוח עבודה יעיל הרבה יותר מרוב הגברים (אני בטוחה שאת כעת מחייכת ומסכימה איתי), מספיקות יותר, מחויבות יותר למקום העבודה ולכן משתלמות יותר גם למעסיקים.
יעילות ונאמנות, אבל לא פראייריות
אז נכון, אנחנו אולי יעילות ונאמנות, אבל אנחנו לא פראייריות, ולכן עד שלא ישתלם לנו לצאת לעבוד, רבות מאיתנו יבחרו לא לעשות זאת. ואיך זה ישתלם לנו? על ידי זה שהמדינה תפסיק לנפנף בהטבות וירטואליות דוגמת נקודות זיכוי במס הכנסה שניתנות לנשים (נכון, הן קיימות על הנייר, אבל כמה נשים באמת נהנות מהן? הרי רוב הנשים מרוויחות משכורות שלא נדרש לשלם עליהן מס. ואם חושבים עוד טיפה מגלים את האבסורד האמיתי: גן עולה מאות שקלים, מטפלת עולה אלפי שקלים והזיכוי במס הוא פחות ממאתיים שקל עבור ילד אחד) ותתחיל לתת כתף אמיתית ולהשתתף באופן פעיל בהוצאות הטיפול בילדים. מדובר בהוצאות אדירות שנופלות על כתפיהן של משפחות רבות בהן שני בני הזוג רוצים או צריכים לצאת לעבודה.
רק השתתפות אמיתית ומשמעותית של המדינה במימון ההוצאות של ההורים העובדים בעבור העסקת מטפלת או שליחת הילדים למעונות ולגנים, תיחשב מבחינתנו צעד משמעותי קדימה.
רק כאשר האמהות העובדות יזכו לקבל החזר כספי אמיתי, השתתפות כספית אמיתית מצד המדינה בעלויות החזקת הילדים במסגרות השונות, הן יצטרפו למעגל העבודה (חיפוש זריז באתרים רשמיים של מדינות אירופאיות שונות יוכיח שיש מקומות בהם הדברים מתנהלים ממש כך).
ויש עוד נושאים לטיפולך
בשעת כושר זו, בה את פורשת את כנפייך הציבוריות, ומנסה לסמן את נתיבך אל בית הנבחרים, נשמח למרקר עבורך עוד כמה נקודות ציון חיוניות עליהן נשמח למצוא את טביעותייך ותביעותייך:
צאי למלחמה הצודקת שמישהו היה צריך לנהל כבר מזמן: המלחמה על השורה התחתונה. המלחמה על כך שנשים ירוויחו בדיוק, אבל בדיוק, כמו גברים, בתפקידים מקבילים או זהים. מעצבן להרוויח 30% פחות רק בגלל שאנחנו יודעות איך לרוץ על עקבים בלי ליפול.
פעלי לקידום הרעיון שחופשת הלידה תתארך מעבר ל-12 השבועות המצחיקים הניתנים כיום, במהלכם אפילו התפרים לא מספיקים להתאחות. מה יש, למה רק מעבר לים יכולות נשים לממש עד תום את חודשי הינקות הקריטיים? קובעי המדיניות לא שמעו שתינוקות רק גדלים וגדלים ושאת הגלגל אי אפשר להחזיר לאחור? הרי אנחנו מביאות ילדים לעולם פעמים כה בודדות במהלך החיים (גם פעמיים וגם שמונה הן פעמים בודדות) - דאגי שנצליח למצות ולחבק את הרגעים הקסומים הללו ליותר מהרף עין.
עשי הכל כדי שנוכל להתרפק על ילדינו בדיוק כמו שהטבע התכוון, בדיוק כמו שהיקום מכוון, בצורה מכובדת, מכבדת, מתוך שזו מהותנו הקיומית (גם של אבות, אגב, לא רק של אמהות. גם להם מגיעה חופשת לידה, לא?) ובלי להרגיש ששעון החול אוזל פעמיים, פעם כי התינוק גדל ופעם כי צריך כבר לנטוש אותו ולחזור לעבודה, אחרת נאבד את מקור הפרנסה.
ואם יישארו לך כמה דקות פנויות
כאשר תפעלי לחולל את השינוי בגיזרת האמהות העובדות, תגלי שהפכת בן-לילה מבעלת לשון צולפת למנהיגה אמיתית, כפי שאת חולמת להיות. כזו שמסוגלת לסחוף אחריה ציבור שלם (ונאמן, כבר אמרנו?).
ואם יישארו לך כמה דקות פנויות, תאותתי לנו, נשמח להעביר לך רשימה נוספת של נושאים לטיפול, כמו למשל, הצורך ליצור בתוך מקומות העבודה אקלים ארגוני מעצים נשים (ותודה לד"ר מירה חניק על מטבע הלשון), בתוכו אף אחד לא יעלה על הדעת לשאול אישה בראיונות עבודה האם כבר סיימה ללדת, ומה היא מתכוונת לעשות כאשר הילד יהיה חולה, וכמובן החובה למגר כל סוג של אלימות מילולית או פיזית נגד נשים, וכל ביטוי של אפליית נשים.
אז שלי, תני לנו נקודת מפגש, מקום, שעה, או כתובת אינטרנט שבהן את מתכוונת לפרט את צעדייך הבאים לקידום הרעיונות החשובים הללו, ואנו נהיה שם. בכל העוצמה.
- ענת לב-אדלר היא מחברת רב-המכר "סודות של אמהות עובדות", הוצאת ידיעות אחרונות
- לעוד טורים של ענת לב-אדלר:
החיים בסלואו מושן, כולל סקס שבלולי
מה זה ללכת לעבודה בשבילי, פיס אוף קייק
הקומבינה ועונשה: לעלות על עקבים ולרוץ בשיא המהירות
"הגשמה דרך עבודה"? זה טוב אולי לקיבוץ
בואו נשנה: נמשיך לעבוד, נפסיק לשלם על זה
