לידות בית: בשביל "חוויה" לסכן חיים?
ריקי כהן מתנגדת ללידות בבית. "העמדה של 'אני יודעת טוב מהרופאים מה טוב לי ולתינוק שלי', היא כשל ראשון בדרך לסיכון הילד שלכם, זה שאתם עושים הכל למענו", היא קובעת. לדבריה, הטיעונים הסדורים שאימצו חסידי הגישה כדי לרכוש קהל מאמינים - מסוכנים, ועוצמת העוינות, האלימה לעיתים, לממסד הרפואי ולנציגיו - ממש מפחידה
"לידת בית הסתבכה והסתיימה בבי"ח. מצב התינוק יציב" - פורסם השבוע ב-ynet (ראו מסגרת), "כרגע לא ניתן להעריך אם נגרם נזק לתינוק". כצפוי מנושא טעון כל כך, הכתבה עוררה תגובות נסערות, רובן תקפו את ההחלטה ללדת בבית, אחרות הביעו תמיכה בשיטת הלידה הטבעית, כשהן נתמכות במחקר כלשהו שפורסם לאחרונה.
לא מדובר בתופעה שולית. למטיפי הלידה הטבעית יש לא רק אג'נדה, אלא גם אתר משלהם. "דברים רעים קורים", כותבת המשתתפת נועה ברקת באתר
באופן טבעי, במדור "לידת בית – דעי את אשר תשיבי". הדף הזה נועד לספק תחמושת מילולית כהתגוננות לנשים שבחרו ללדת בבית. הטיעונים המוצגים מלמדים כמעט הכל, ובעיקר כיצד התבססה האופנה הזו בקרב אוכלוסיה הולכת וגדלה, לא תמהונית ואיזוטרית כמו שחשבתם.
אומנם באתר מתרכז הגרעין הקשה של תומכי הרעיון הזה, אבל הפופולריות שלו מלמדת איך רעיונות שוליים הופכים למרכזיים, וכן את התהליך הפסיכולוגי שבו תיאוריה שאינה נסמכת על ביסוסים מדעיים, ובחלק מהמקרים אף סותרת אותם, הופכת לאידיאולוגיה שקונה לה חסידים רבים.
מתוך הדף:
"מה תעשו אם יש מצוקה וצריך התערבות חירום תוך כמה שניות?
ראשית אני עונה שרוב מקרי החירום לא קורים מעכשיו לעכשיו ולכן בד"כ יהיה זמן להתפנות לבי"ח. לגבי החירום המיידי - אני מדברת על הסיכוי שזה יקרה, לדוג' תסחיף מי שפיר 1:20K לידות, היפרדות שיליה פתאומית (מישהו זוכר את הסטטיסטיקה?) ומסבירה שגם בבי"ח קורות קטסטרופות (נדמה לי ש-800 תינוקות מתים בישראל בבי"ח בשנה). לא את כל הקטסטרופות ניתן למנוע - הן חלק מהחיים. (המשתתפת Pלונית אחרת, באותו דיון)."
עוינות כלפי הממסד
מה שבולט ומפחיד במיוחד בתגובות התומכות בלידות בית, זו עוצמת העוינות, האלימה לעיתים, לממסד הרפואי ולנציגיו. "זה בולט גם כשאת מסיירת בבתי חולים", אמר לי חבר טוב, אבא לפעוט, "ההורים מתייחסים לבית החולים, למדינה, כאילו לוקחים להם משהו, כאילו באים להזיק להם, וכל דבר נגמר בצעקות".
קל לייחס את זה לתכונות האופי הישראליות, אבל נראה שצריך לשאול איך חלה ההידרדרות באמון כלפי הממסד הזה, כמה זה קשור להתפרקות הסולידריות הכללית ולפסימיות ביחס לממסדים בכלל, בעקבות תהליכים כלכליים שעוברים על המדינה והחברה.
אלטרנטיבה ללא כלים מתאימים
"האם החוויה שלך כיולדת יותר חשובה לך מבטיחות התינוק (האשמה קשה וחסרת בסיס שיש להפריך ומיד)
וואללה לא זוכרת ששאלו אותי את זה (אבל אולי כן והדחקתי?!) צריך לחשוב באמת על תשובה. (המשתתפת Pלונית אחרת, באותו דיון)."
השאלה שהובאה בדיון היא בעיניי העניין הכי מטריד בתופעה הזו. אין לי ספק ששלומו של התינוק חשוב לכל יולדת. אבל כל הטיעונים של תומכי השיטה, כפי שהם מודגמים בדף ההוא, לא מצליחים להפחית מעוצמת הזעם, החרון והעצב שעולים כשלידת בית מסתיימת בטרגדיה.
ובמקרה כזה, אי אפשר להטיל אחריות אלא על היולדת שהסכימה לקחת את הסיכון, ועל המיילדת, שהיא חלק מהתעשייה המתפתחת הזו – תעשיה שבאה לתת אלטרנטיבה לדרך הקונבציונאלית, ללא מענה מספק מבחינת כלים שעשויים להציל חיים במקרה הצורך (בהולנד למשל – יש אמבולנס ברחוב שבו מתבצעת לידה טבעית).
אפילו חלק מהמטיפות לשיטה מודות באתר שיש יותר סיכון בהסתבכות כזו בגלל אלמנט הזמן, שהוא קריטי, במתן טיפול בסיטואציה נוראית כזו. שום אידיאולוגיה או חוויה אנושית לא מצדיקה את הסיכון הזה, גם אם סטטיסטית הוא אחד לאלפים. גם מבחינת האחריות המוסרית שיש להורה בחלקו בסיטואציה כזו, וגם כלפי היילוד עצמו.
העיקר שהצרכנים יהיו מרוצים
ברוב בתי החולים כבר עברו לשיטות טבעיות לגמרי בלידה, ונצמדים לרצונה של היולדת. אם המצב הרפואי תקין, מאפשרים לידה בבריכה, בלי אפידורל, בביות מלא ובעוד וריאציות אופנתיות - העיקר שהצרכנים יהיו מרוצים. אבל זה לא בולם את מגמת הדמוניזציה לבתי החולים, שמטיפיה כל כך נהנים לאחוז בדגליה. למרות הסיכונים הגלומים בה, המתפרסמים מעת לעת, הם חמושים בטיעונים כגון: "גם בבית חולים קורים אסונות".
אבל אף אחד עד היום לא הוכיח סטטיסטית, אמפירית (במחקרים שאינם מוטים על ידי בעלות עניין כמו מיילדות שמתפרנסות מזה), מהם המספרים האמיתיים לכל צד, ואם באמת הסיכונים זהים. ואני מדברת על מחקר מקומי ולא כזה שנערך במדינות שבהן מערך התמיכה ללידה ביתית הוא נוח יותר.
אמוציות כתחליף לידע מקצועי
"לא צריך לחשוב שבבי"ח כל הסיכונים שקורים הם הכרחיים, ואילו בבית, כל הסיבוכים הם קטלניים. אני חושבת כבר זמן רב שלא צריך כל הזמן רק להתנצל ולהסביר למה לידת בית בטוחה, אלא צריך להראות מה בעצם לא בטוח בלידת בית חולים. (אמא ל-5 באותו דיון)"
נכון, בתי חולים הם מקום קר ואינסטרומנטלי ברובם, ולפעמים ההתערבות בלידה נחווית כברוטאלית. נכון גם שיש טעויות בבתי חולים, נכון שרופאים אינם אלוהים, ועושים – לעיתים נדירות עדיין - שגיאות אנושות שעולות בחיי אדם.
אולם החרדה והעוינות שמפגינים חסידי שיטת הלידה הביתית מסוכנות, משום שהן הופכת אמוציות ותפיסות לידע המתחזה למקצועי, לפחות באותה מידה כמו הידע המדעי והרפואי שרכשו רופאים, זה המאפשר להם להפוך את תהליך הלידה לאירוע רפואי מוצלח, שבסופו בא לעולם תינוק בריא. הם גם אלו שיישאו בתוצאות אם לא יהיה כך, והם מודעים לזה.
הצדקנות המרתיעה שבה משליכים חסידי השיטה את הטיעונים שלהם, לא פעם דמגוגיים ונסמכים על בסיס מחקרי מפוקפק, ובעיקר העמדה של "אני יודע טוב מהרופאים מה טוב לי ולתינוק שלי", היא כשל ראשון בדרך לסיכון הילד שלכם, זה שאתם עושים הכל למענו ומקדישים לו את כל עולמכם ומשאביכם כדי שיהיה בריא ומאושר.
הגיע הזמן להבין שבמקרים אקוטיים אין סיכוי שנדע יותר טוב מהרופאים איך להציל את העובר. לא אנחנו, לא תומכת לידה שמניחה על מצחך רטיות ועושה לך מסאז', ולא, גם לא מיילדת שאין לה את הציוד להציל את חייך ואת חיי התינוק במקרים עגומים. הרי בגלל פקק שמאריך את הדרך בעשר דקות נוספות, משאית זבל בדרך ואלמנטים אחרים שלא בשליטתך, החיים שלך ושל העובר עלולים להיגמר. האם האידיאולוגיה או חוויית הלידה המושלמת שוות את הסיכון – מזערי ככל שיהיה?
"למה את חושבת שאפידורל בטוח יותר? (המשתתפת טרה רוסה, באותו דיון)."
לטורים האחרונים בסדרה:
לפנייה לכתב/ת 
