סיפור השבוע: "התאומות"

שָׁנִי וליאור הן זוג תאומות.

כשמסתכלים באלבום התמונות, אפשר לראות שכשהן היו קטנטנות, הן היו כל כך דומות, עד שכמעט אי אפשר היה להבדיל ביניהן.

כשהן היו קטנות, הדמיון הזה גרם למספר בעיות. למשל, פעם המטפלת שלהן התבלבלה ונתנה לליאור לשתות מים, פעמיים, ושָׁנִי נשארה צמאה. ובפעם אחרת, החליפו לשָׁנִי את החיתול פעמיים, ולליאור היה לא נוח, עד שהיא התחילה לצרוח.

רק אמא ואבא של שָׁנִי וליאור ידעו להבחין מי זו מי, וכדי לעזור לאחרים לא להתבלבל, הם נהגו להלביש את שָׁנִי בבגדים אדומים ואת ליאור בבגדים כחולים.

אבל כששָׁנִי וליאור גדלו, הן רצו לבחור בעצמן את הבגדים שלהן ולא ללבוש כל הזמן את אותם הצבעים. שָׁנִי, למשל, חשבה שזה מקסים ללבוש שמלה לבנה עם פרחים וליאור רצתה לבחור לפעמים בבגד ירוק, לפעמים בבגד צהוב ולפעמים אפילו בבגד שחור.

"מה נעשה?" התלבטו ההורים של ליאור ושָׁנִי. "איך את הבעיה נפתור?, איך נוכל לעזור להבדיל בין שָׁנִי לליאור?"

סבתא הציעה לקלוע תמיד לשָׁנִי שתי צמות ולליאור לעשות קוקיות. "יש עם זה בעיות", אמרה אמא, "מה יקרה אם הן לא תרצינה כל יום את אותה התסרוקת? ומה נעשה אם יום אחד שָׁנִי תבקש להישאר עם שיער מפוזר?"

סבא הציע לגזור את השיער לליאור וככה אפשר יהיה להבחין בין שָׁנִי עם השיער הארוך לליאור עם השיער הקצר. "זה לא רעיון טוב", אבא אמר, "זה לא הוגן שנכריח את ליאור להיות עם תספורת קצרה - להכריח צריך רק כשאין כל ברירה".

דודה חנה הציעה, שאפשר, לקחת את שָׁנִי לַסַפָּר ולצבוע לה את השיער. "אוי ואבוי", נזעקו אמא ואבא גם יחד, "גם אם זה יעזור – אנחנו לא מסכימים. מה פתאום לצבוע את השיער לילדים קטנים?"

ככה אמא ואבא של שָׁנִי וליאור התלבטו די הרבה זמן, עד שאמא אמרה, "כנראה זה הזמן, לגלות לכולם את הסוד של התאומות: שבחוץ הן דומות, אבל בִּפְנִים הן שונות.

למשל: שָׁנִי אוהבת לצייר ציורים ולהקשיב לסיפורים וליאור אוהבת לשחק עם טרקטורים ועם חייזרים.

"ומי שפוגש אותן רק לפעמים, וקשה לו מיד לראות את ה'פְּנִים'?" שאל אותה דוד רון המקסים, "איך הוא יבחין?"

"טוב", ענתה אמא, "נגלה עוד סוד. כדאי מאוד להצחיק אותן, כי כשהן צוחקות אפשר בקלות לראות שלשָׁנִי יש גומה אחת ולליאור - שתי גומות".  

שמי סיגל מגן, אני תושבת שוהם ואמא לשני ילדים. בהשכלתי: בוגרת תואר במתמטיקה, מדעי המחשב ופסיכולוגיה ובעלת תעודה בביבליותרפיה. אני עוסקת שנים רבות בתחום ההיי-טק.

הכתיבה התפרצה אצלי כהר געש, לקראת גיל 40. מאז, במשך פחות משנתיים, הוצאתי לאור 6 ספרי ילדים ונוער וספר שירה למבוגרים.

סיפור התאומות נכתב בהשראת תאומים מקסימים ומוקדש באהבה לאחייני.

רוצים לקרוא עוד סיפורים?

• מגלשת הירח/ ליאת שימרון
• פיית השינה/ עפר אשכנזי
• אבקת קסמים/ הלן דיין
• גמד החלומות/ עדי אהרוני
• ארץ הילדים המחכים/ ענת איתן
• חנות של חיבוקים ונשיקות/ עליזה שוהם