תאכל, זה מאוד בריא לך

המיסיונריות הבריאותית הגיעה גם מאנשים שלא חשבתי שיעסקו בזה. כפי שאומרים הפוליטיקאים, כל מיני אנשים בדרגות קרבה משתנות נכנסו לי לצלחת, גם כשעל שלהם הונחו כמה דברים טובים - בשר אדום וחמאה למשל. אבל ההריונית והאם אינה יצור אוטונומי עצמאי מהרגע שהתעברה. היא נכס לאומי, ולפיכך כל העולם הופך למומחה הורות, תזונה ובריאות, גם כשבחיים הרגילים הוא נטול כל הסמכה כזו. אבל היי, יש כתבות בעיתון ובאינטרנט, אז הוא מרשה לעצמו.

לא אשכח את הערב ההוא. ישבנו בבר באחד העם, הוא, אני והבטן האימתנית. על השולחן לפניי נחה כוס יין, וגברת מבוגרת אחת, בעלת מידה 48, התקרבה, שלחה מבט אדנותי סולד לכוס החצי מלאה והפטירה, "כל כך לא בריא לשתות אלכוהול כשאת בהריון". אני גם זוכרת היטב את הגברת ההיא בסניף הפארם הקרוב לביתי, שהעירה במתק שפתיים זדוני למראה האמא הנוראית שנתנה לילד ביצי קינדר: "אי אפשר להגיד להם לא, נכון?".

מבקש שוקולד על קרפ מקמח מלא 

אז לפעמים אי אפשר להגיד לו "לא". אבל גם אני הפנמתי את הלכי הרוח הבריאותיים החדשים, המבורכים באופן עקרוני, ומאז שהילד אוכל מוצקים אני חזק בקניות פירות וירקות אורגניים, קמח מלא וחטיפי בריאות.

אלא מה? אני עצמי לא תמיד דבקה באורח החיים הנכון הזה, ואפשר לתפוס אותי בקלקלתי ליד דוכן השווארמה פה מתחת לעבודה, מעל צלחת צ'יפס מטוגנים או קרואסון עתיר שומנים מוקשים. אחר כך בערב אני מכה על חטא, ומקפידה להכין קרפ מקמח מלא וסילאן, אבל הפעוט תמיד מבקש עוד שוקולד.

ככה זה, סף השליטה העצמית שלי הוא לא תמיד סיבה לגאווה, אבל האימהות החדירה בי תכונה צדקנית וקצת צבועה, אני מודה, שגורמת לי לשכנע את הילד, לא תמיד בהוכחות מדעיות, שמה שהכי טוב בשבילו זה ירקות חתוכים, גרנולה, יוגורט ביו, ואם כבר מתוקים, אז שוקולד חרובים, שיש להודות שטעמו פשוט דוחה. לשמחתי, הגאון חשב אותו דבר ודחה אותו בבוז. המניפולציה נכשלה.

בפעמים אחרות ניסיתי לטחון ברוקולי דק דק לתוך קציצות כדי שלא ירגיש בקיומו, אבל נתקפתי ייסורי מצפון וסיפרתי לו. פשוט קשה לשמוע את הקול המציק הזה בראש, בכל פעם שהוא אוכל סלייס של פיצה, שמסביר לי שוב איזו אמא עצלנית ומזניחה אני. "שמת לב שכל אלה שממשטרים את הילדים שלהם על אוכל בריאותי הם תמיד אנשים עם המממ... עודף משקל?", שאלה לאחרונה חברתי ג'.

לא נכנס הביתה

אבל זה לא המקרה אצל אמא של א' מהגן. "אצלנו בבית לא נותנים סוכריות", אמרה כשהפעוט האסרטיבי שאל אם אולי אפשר לקבל טופי. "אני לא נותנת סוכריות, מסטיקים וכל הצבעי מאכל אצלי לא נכנס הביתה. את נותנת לו מסטיקים?" היא שאלה בתדהמה. היה פשוט לא נעים לספר לה שלא רק שאני לפעמים נכנעת, אלא שראיתי את בנה המתוק מסתער על חפיסת המסטיקים שהביא הפעוט לגן, ודורש עוד אחד ועוד אחד בלהיטות נוגעת ללב.

רוב הזמן אני מתהלכת עם תוכניות לזנוח לגמרי את התזונה המזיקה ולהשליט בבית משטר טהור של תזונה בריאה. וכל יום אני חווה את הכישלונות הקטנים של עצמי. כל כך קשה להטיף ולחנך לו כשאני כל כך לא מושלמת.

לטורים האחרונים בסדרה:

• התאהבתי בך בשנייה שנולדת  
• די לטרור ההנקה
• חבל שאי אפשר לבחור לילד את החברים
• לידות בית: בשביל "חוויה" לסכן חיים?
• זו לא תרופה, זה מיץ פטל
• סקס? למי יש זמן עם הכביסות והחיתולים