זו לא תרופה, זה מיץ פטל

בואו תתקרבו רגע, הסירו לשנייה את צלופן ההכחשות העצמיות, ותחשבו - כמה פעמים אנחנו "מבלפות" את הילדים שלנו לעשות את מה שאנחנו רוצות, גם אם הם רוצים באותו רגע משהו אחר לגמרי? לא מדובר בשקרים זדוניים או מהותיים, ובכל זאת, שקרים, תחבולות, תכסיסים, טקטיקות של הישרדות טהורה - תקראו לזה איך שהמצפון שלכן מכתיב לכן.

"הגעתי הביתה מהעבודה מרוטה, שפוכה ורצוצה. שלושת הילדים שלי שיגעו אותי באותו אחר הצהריים, לא הפסיקו לריב, להציק אחד לשני ולי בעיקר. חשבתי שאם לא ילכו לישון עוד רגע, אני משתגעת. בסוף עשיתי להם טריק: הגפתי את כל התריסים בבית בלי שירגישו, חסמתי כל מקור של אור, ואמרתי להם, זהו, כבר ערב, הולכים למיטות. להפתעתי, הם הלכו לישון כמו טעטלעך. אחרי כמה דקות כבר היה שקט מוחלט בבית", סיפרה חברה.

היה נדמה לי שזיהיתי צליל של התמוגגות בקולה כשסיפרה לי, אולי לא מהשקט הפתאומי שקיבלה במתנה, אלא מהצלחת הטריק. הזדהיתי, גם אצלי עבד הטריק פעם, וידי אינה נקייה מתרגילים קטנים והלא לגמרי ישרים.

סופשבוע אצל סבא וסבתא, בהזדמנות

לתחושתי, אין אמא שלא מכירה את זה. בעצם, חוץ מאמהות המופת של האינטרנט, משגרות הטוקבקים בסגנון: "הגזמת!! רואים שהכתבת מדברת מתוך תסכול. אצלי הילדים תמיד לפני הצרכים שלי. צר לי עלייך!!!". אולי הן (ותרשו לי להטיל ספק) מעולם לא תימרנו את הילדים שלהן לעשות משהו שנראה כאילו נעשה למענם, ולמעשה, נועד בשבילן, כדי שיוכלו לעשות משהו אחר - לנוח, לקפל כביסה, או חלילה לעשות משהו "אנוכי", בשביל עצמן.

לכאורה מדובר בדפוס אנושי שגרתי, אנחנו כל הזמן מתמרנים את הזולת לעשות דברים שנוחים לנו, אבל שם לא מבעבע שק רגשי האשמה הקבוע שלנו, כי רוב הזמן המעשים האלה נעשים באופן לא מודע. אבל כשאנחנו נאלצות לגנוב זמן בלהטוטי החיים, לפעמים זה בא על חשבונם, וטוב להיות מפוכחים לגבי זה. לפעמים זה אפילו חלק מההווי הקומי המשפחתי.

מלח בקולה

הנה, למשל, דוגמאות מהחיים ששמעתי מחבריי: ההורים שהיו זקוקים נואשות לזמן זוגי ומכרו לילדיהם סופשבוע מפנק אצל סבא וסבתא, בהזדמנות, בלי להבהיר להם את הסיבה האמיתית למבצע המפתה; האמא שילדתה לא רצתה תרופה והיא שכנעה אותה שמדובר במיץ פטל; זו שנתנה תרופה שניתן היה להימנע ממנה, רק כדי שהילד יישן טוב בלילה, אחרי שלושה לילות חסרי שינה עם דלקת אוזניים; וי', שהגדילה לעשות, וכשבנה בן השנתיים ביקש לשתות קולה 'כמו אבא', היא זרתה בסתר מלח לכוס, והגישה לו. מאז לא ביקש יותר.

ויש שדה שלם של מניפולציות אוכל: להחביא ירקות מעוכים בתוך מזון שהילד מוכן לאכול; להגיש אוכל שנוא 'בתחפושת' ולשכנע שאוכל מסוים הוא משהו אחר לגמרי; למכור בלופים: "ליונתן יש קטע שהוא לא רוצה ספגטי אלא פסטה, אז אני אומרת לו שזה פסטה ולא ספגטי, הוא לא יודע את ההבדל. ויש לי חברה שדוחפת לילדים חלקיקי טונה או עוף בתוך הפסטה", מספרת חברתי מ'.

אצלנו, במשך תקופה מכרתי לו ממתקי טבע משוקולד חרובים כשוקולד אוריגינלי, עד שהוא החל לחשוד וסירב לקנות את הבלוף.

שוחד בילויים

יש גם את רפרטואר הטריקים שקשורים לטלוויזיה, ולטקסים שהיא מכתיבה בבית. חברתי מ' למשל, כיוונה את שעת ההשכבה וסופו המוחלט של היום לשעת סיום שידורי הופ!, 20:00, כחוק לא שביר: "הכי פשוט שנגמר הופ!, אז זה סימן לילדים שהולכים לישון, ואנחנו יכולים לראות משהו אחר בטלוויזיה".

המסובכות רגשית עבורי היו תחבולות הקשורות לשמרטפיות. היו תקופות שגם אם הילד מאוד אהב את השמרטפית התורנית הוא פצח בסקנדל אימים כשהגיעה לשחרר את אמא לעבודה או לבילוי. אחרי שניסינו להרדים לפני, ולפעמים הוא התעורר בדיוק בדקה שנכנסה, היא עברה לתיק ההפתעות, ממתקים שאמא לא מרשה כשוחד, וזה עבד. לא גאוות האימהות שלי, אבל בינינו, גם לא עילה לדיווח למועצה לשלום הילד.

אמא שלי לא מודה

אם נדמה שמדובר בעוד מסה של הלקאה עצמית וקולקטיבית, אז נדמה. בעיניי, אין מנוס לפעמים מתרגילי הישרדות כאלו, בעיקר כשגודש ההתשה גולש, הפתיל הקצר מגיע לקצה החם, ואתם על סף ייאוש.

כל כך הפתיע אותי לגלות שהורים מהדור הישן לא מודים בטריקים הקטנים והנכלוליים שלהם. במשאל הקטן שעשיתי בקרב שותפות הגורל שלי, אף אחד מהוריהם לא התנדב להודות בדברים כאלו, כולל אמא שלי, אלופת "אני מנקה את הבית כל אחר הצהריים, ואסור להפריע לי, לכו לשחק בשכונה", ולמרות שכמעט תמיד היינו חוזרות לבית מאותגר ניקיון.

אני רוצה לחשוב שהמודעות המייגעת ממש לדפוסים האלו יעשו אותנו הורים טובים יותר, בלי להיות עבדים לרגשי אשמה, ולילדים אנוכיים בעתיד.

ועוד הערה לסיום – לא במקרה נכתב המאמר בלשון נקבה. לי נדמה שלאבות יותר קל לנהל משא ומתן מוצלח, חף ממניפולציות. הם פשוט פוקדים על הילדים בלשון יבשה, נטולת אפשרות לסחיטה, ולא מתרגשים מזעקות השבר. מקסימום לוקחים איזה עיתון ליד וממשיכים בענייניהם. טוב, לפחות חלקם המוכר.

לטורים האחרונים בסדרה:

• התאהבתי בך בשנייה שנולדת
• מה חשוב היופי, העיקר הבריאות 
• הילדים לא קשורים לפרידה שלנו
• ההצלחות של הילדים שלנו? זה בזכותנו
• לא רוצה לספר לו את האמת
• די לטרור ההנקה
• חבל שאי אפשר לבחור לילד את החברים
• לידות בית: בשביל "חוויה" לסכן חיים?