מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל עצמך?

מתי בפעם האחרונה עשית משהו רק בשביל עצמך? כן כן, את, "אמא במשרה מלאה". את הופכת לאמא במשרה מלאה מרגע שהצירים שככו והילד שלך יצא לאוויר העולם. זה לא משנה אם את עובדת בבית או מחוצה לו, אם את מתמסרת לגידול הילדים או מנהלת קריירה לצד משפחה. נו, אז מתי הקדשת זמן לעצמך? למשל – לעשות מניקור ופדיקור, להתעמל, להזמין בייביסיטר ולצאת לבית קפה עם חברה כדי להתאוורר, ואת כל אלה לעשות מבלי להזכיר שלוש פעמים לפחות את הילדים, בלי להרים טלפון ולבדוק מה שלומם ואיך הם מסתדרים, בלי שהאחריות הכבדה הזו תרבוץ על כתפייך. מתי?

הגלינו את מוקדי הרעש והתעסוקה

בשביל לייצר את החופש הזה, איים של שקט אמיתי, צריך לנקוט באמצעים מרחיקי לכת. זה אומר להגלות את מוקדי הרעש והתעסוקה, כלומר הילדים. וזה מה שעשינו בסוף שבוע האחרון. נכון, היה איזה תירוץ של יומולדת לאבאשל, אבל הרעיון היה מהפכני - לאפסן את הבנים אצל סבא וסבתא, ולהישאר לבד בבית עם אריה הקטנה. לא ממש משנה מה נעשה בסוף שבוע הזה - אם זה בית קפה, מסעדה או סרט (נרדמנו לפני ההפסקה), הקונספט היה ברור - בלי ילדים. כמעט.

אז למה יש כאלה שזה מרגיש להם כל כך אגואיסטי - המחשבה על הילדים, מרחק כמה קילומטרים מהבית, שהולכים לישון בלי סיפור של אמא ואבא, על כרית עם ריח של מישהו אחר, בלי שהוריהם יקפצו לבכי הראשון עם בקבוק ביד, בלי שיבדקו אם הם מכוסים?

לא אכחיש לרגע - נהנינו מאוד מהשקט הזה. מהרוגע. לקרוא את עיתוני יום השישי מבלי להציץ על השעון המתקתק את השעה 12:00, זמן להוציא את הילדים מהגן. בלי לחשוב מה ניתן להם לאכול בצהריים. לתפוס סייסטה בשבע בערב, שעת ה-rush hour בימים כתיקונם, סתם כי אנחנו עייפים ואין צורך להשגיח על אף אחד, לקלח או להלביש. 

אין "פנאי" בלי ילדים

אני לא יודעת למה אנחנו מתוכנתים לחשוב ש"זמן לעצמנו" הוא חטא. איפה כתוב שהרגע שבו אנו הופכים להורים אוסר עלינו בתכלית האיסור להמשיך לחשוב על עצמנו כיישות עצמאית, עם צרכים ורצונות נפרדים? אצלי זה אחרת. אני מאמינה גדולה בקונספט של "זמן איכות" עם עצמי – ואפילו מפרגנת לעצמי בייביסיטר מדי פעם בשעות אחר-הצהריים. לא בגלל שצריך להיתקע עוד שעה בעבודה, או לצאת לפגישה שנקבעה על-כורחי בשעות שהילדים עדיין ערים. לא בשביל שום דבר עקרוני – רק בשביל שאכטה של חמצן נטול ילדים.

זו החברה שמכתיבה לנו התמסרות טוטאלית לילדים. תקראו את הטוקבקים - אמהות שיוצאות לפרנס את ביתן הן אמהות שמפקירות את גוזליהן בידיהן של נאמנות כת השטן, המכונות לעיתים "מטפלות". ומילא אם מדובר בעניינים ברומו של עולם כמו פרנסה, בכל הקשור ל"פנאי" אין הכרח אמיתי לצאת מהבית בלי ילד אחד או שניים משתרכים מאחור. "זמן לעצמך" הוא מותרות גרידא, בעיניהם. אבל  לטעמי, אפילו את, "אמא במשרה מלאה", יכולה מדי פעם לתלות שלט של "מחוץ למשרד" ולצאת לנשום קצת אוויר. תעשי את זה, בשבילך.

לטורים הקודמים בסדרה:

• "לא זכור לי שיולדים מהרגל"