ארבע לפנות בוקר, לא נרדמת

ארבע בבוקר. אני עומדת ומנענעת את תינוקת הסיפולוקס שלי, צוברת מיילים בהליכה תוך כדי נדנודים, סופרת בלטות בפרוזדור הבית. 10 עד קצה הפרוזדור. 30 עד הקצה השני של הבית.

חושך בחוץ, דממה בבית, פרט לציוצים קלים של התינוקת המוגזת שלי, גרגורים קלים של כאבי בטן. הכל שקט ורק אני מתעקשת לצעוד הלוך ושוב תוך המהומים ונדנודי ידיים.

אני מנסה להניח את תינוקת הסיפולוקס שלי בעריסה, אבל היא מסרבת להירדם. עוד סיבוב...

בזמן שישנתי

אני גולשת באינטרנט ומגלה שהיה פיגוע נוסף בסיני, בזמן שישנתי. ככה זה כשהולכים לישון מוקדם כדי לתפוס את השינה של התינוקת. העולם ממשיך בשלו. אני מפליגה במחשבות למקומות אחרים לגמרי. צריך לכתוב טור, למשל, והשעה ארבע עשויה להיות נפלאה למשימה זו. בכל שעה אחרת של היממה אין דממה כזו בבית. רק אני, המוגזת, ומכונת הכביסה שטרם סיימה את פעילותה הלילית.

הקאובוי הקטן ישן מאחורי דלת סגורה. מעניין על מה הוא חולם עכשיו. כל רחש קל בבית בשעות הקריטיות של הלילה עלול להעיר אותו, ועדיפה תינוקת אחת ערה על הידיים מאשר ילד דוראסל שקופץ על הספות בשעה שאפילו מחלק העיתונים עוד לא ציחצח שיניים.

האינדיאני הגדול ביקש לפני חצי שעה עוד בקבוק חלב. יש חוזה בלתי כתוב לפיו בקבוק או מוצץ זה "אבא", וכשכואב ולא מרגישים טוב זה "אמא". ואבא כבר נרדם שוב, עם אור דולק, ומצד שני גם האינדיאני הסתובב לצד השני והמשיך לישון. 

הדיילות ופועלי הזבל כבר ערים

בחיים הקודמים שהיו לי, לפני שנות דור, ארבע בבוקר היתה השעה בה סימנתי בקיא את הדרך ממסיבת יום העצמאות עד הבית. זו השעה שמתעוררים בה, טרוטי עיניים ונרגשים, בדרך לטיסת הבוקר, כשהכביש לשדה התעופה ריק ונהג המונית נוהג כמו משוגע. הדרך ליעד המבוקש תמיד יותר מרגשת מהיעד עצמו. הדרך לשדה התעופה, הקור המקפיא לפנות בוקר, הדלתות הנפתחות והדיילות שנראות רעננות כאילו הרגע יצאו ממספרה ומכון יופי.

ארבע בבוקר זו שעה שיש אנשים שכבר עובדים בה. פועלי זבל, למשל. יש אנשים שמתעוררים בשעה הזו להתארגנות שקטה לפני יום עבודה או נסיעה ארוכה ברכבת למקום העבודה. יש אמהות או אבות חרוצים שמתעוררים לפני הילדים כדי להכין להם תיקים לבית ספר. יש גם אנשים שחיים בעיקר בשעות הקטנות של הלילה, אם אפשר לקרוא לזה חיים.

כמה פשעים מתרחשים מדי לילה? אולי בכלל בלילה הרומנטי הזה שאני רוקמת לי ולתינוקת הסיפולוקס אי שם בבניין אחר בשכונה מתבצעת ברגעים אלה ממש פריצה? אולי אם אני אפסיק לתקתק על המחשב אני אצליח לשמוע משהו? ואולי אלה רק הנשימות של הכלבה שעושה קולות של שטיח בסלון. מעמדה בהיררכיה המשפחתית הידרדר מדחי אל דחי וצריך מדי פעם להיזכר בקיומה. למשל עכשיו. 

מהצד של לפני או אחרי?

ארבע בבוקר זו גם השעה שבה הגיחה הבת שלי לעולם. הבת שלי. צירוף מילים מדהים כל כך, פשוט כל כך. ארבע בבוקר והצעקות שלי התחלפו בבכי שלה, בבכי שלי.

מתי בכלל הפכה השעה ארבע בלילה לארבע בבוקר? איך סופרים את השעה הזו בשעון - מהצד של הלפני או אחרי? מהיום הקודם או היום החדש שעוד צפוי לנו? האם זה תלוי בשעות שישנו לפני כן, אם התעוררנו הרגע או שטרם הלכנו לישון?

ככה, בלי לשים לב, ארבע בבוקר הפך לחמש בבוקר. זמן ללכת לישון. או להתעורר. תלוי באיזה צד של הכרית את נמצאת. לילה טוב.  

לטורים הקודמים בסדרה:

• "לא זכור לי שיולדים מהרגל"