בודפשט: הקובייה ההונגרית

ליגאל צור  יש חיים קשים: מדי סוף שבוע הוא קופץ לעיר אחרת, בעיקר באירופה. אבל גם אתם מרוויחים מזה, כי מכל נסיעה הוא דואג להביא לכם מיני סובנירים קטנים ושימושיים - הצעות מקוריות לגיוון הטיול. התגליות הקודמות: איסטנבול , ורנה , ברלין , אתונה . 

מחפשים עיר שתפתיע אתכם? סעו לבודפשט. אבל כדי למצות את גודל החוויה, תשכחו כל מה שספרו לכם. למשל, אל תלכו למדרחוב בוואצי אוצה ביום הראשון, אלא אחרי שחקרתם את העיר, אחרת הוא יראה לכם כמו עוד מדרחוב אירופאי, ובצדק. גם אל תעלו למצודת הדייג כדי להשקיף על בודפשט מלמעלה, תכירו אותה קודם מלמטה וברגליים. מלמעלה לא נראים הפרטים הקטנים, אלו שיוצרים מארג צפוף ומרתק פי כמה. גם בית הכנסת הגדול יראה אחרת אחרי שהתמלאתם בניחוח של הרובע היהודי.

ללא צל של ספק הרובע המרתק ביותר כיום בבודפשט הוא הרובע היהודי, ואיכשהו הוא מתפספס דווקא בקרב התיירות הישראלית. לכן, עשו לכם חסד, ולכו אליו שוב ושוב. בוודאי אם אתם צעירים. כי צעירי בודפשט, שהתנחלו ברובע שהיה מוזנח, הפכו אותו לאחד מאזורי הצעירים התוססים באירופה. תודות להם, כנראה, נעלמה התוכנית למחוק אותו כליל ובמקום זאת החל תהליך ארוך של שימור ושיפוץ שעדיין בתחילתו.

• המסעדה הכי אותנטית
  

בודפשט זה קודם כל אוכל הונגרי. ומי שבא מבית כזה, יודע על מה אני מדבר. מי שרוצה אוכל ביתי שילך רק ל-kadar etkezde, ולא לכל המקומות הפלצניים כמו למשל גונדל (gundel), שהיא גם יקרה וגם האוכל בה לא טעים. אני עשיתי השוואות כמובן עם מה שהדודות שלי, פאולה ז"ל וגיזי תיבדל לחיים, ידעו לעשות.

ריפיל של סודה ב-kadar etkezde (צילומים: יגאל צור)

ההתחלה היתה הושלבש עם מצהקנייט. מצהקנייט זה קניידל עשוי מצה אבל בגודל של כדור טניס, והושלבש זה מרק בשר. למנה השניה לקחתי טולטוט פפריקה שזה פלפל ממולא, שלהבדיל מדודותי, נעשה בפלפלים מאורכים. רוטב העגבניות היה כל כך סמיך ומעובה שאפשר היה לחתוך אותו. וקינחתי באראיין גלושקה, עוגה שאופים בסיר פלא (מי שזוכר) ומעליה רוטב וניל מיוחד. על השולחן יש סיפונים של סודה, כדי להקל על העיכול, ואפשר למלא ככל רצונכם. התשלום לפי מספר הכוסות. החשבון הכולל כ-30 שקל.

Klauzal ter 9, Kadar Etkezde, ברובע היהודי. טל': 321-3622. פתוח 11:30-15:30.

• המרק הכי ורוד
  

ה-eper levesh הוא מרק קר וורדרד עשוי מתותים עם שמנת. אמי היתה עושה מרק זהה מדובדבנים אבל הייתי צריך להרחיק עד לבודפשט כדי לגלות שאפשר גם מתות שדה. את המרק אפשר לקבל (בעונה) במזנון הפופולארי kak fasek

("הקערה הכחולה") ברחוב ראדאי מס 1-3.

• המקום הכי נכון להיות בו בלילה
  

Szimpla ("פשוט") נמצא ב-kertezs u, סמוך לפינה של רחוב dob, ברובע היהודי.

 אם אתם הולכים לסימפלה סימן שאתם בעניינים מבחינת חיי לילה. אבל אל תחפשו אותו ביום כי לא תמצאו. ואל תגיעו לשם לפני 23:00. אחד מהברים המיוחדים באזור פועל בחצר פנימית גדולה המשותפת לכמה מבנים המיועדים להריסה. מהצדדים מתנשאים בתים ישנים ומרפסות לא מאוכלסות. את הסרטים בסוף החצר מקרינים על קיר המקווה היהודי היחידי שנותר פעיל בעיר. אתם יכולים לנסות גם את dupla שנמצא באותו רחוב אבל נוטה להראות יותר כבר רגיל.

• הפאב הכי רטרו 
  

Szoda ("סודה") נמצא ב-wesslenyi-sip ברובע היהודי וזה פאב מקסים בסגנון שנות ה-50. המקום הזה זכה לתחייה מסעירה לאחר שהופיע בקומדיה הונגרית בשם "צ'ילי באבא". לצידי החלונות מכשור עתיק כמו טלפונים ומכונות כתיבה מהעידן הקומוניסטי. על הבר, כצפוי, סיפונים.

מילון מונחים: שפריץ - יין לבן (גרוע) עם סודה. פרוטץ' - השם ההונגרי לשפריץ. ואדאס - יין לבן עם קולה.

• מרתף היין עם האווירה הכי נעימה 
  

כדאי לדעת: קוצימה - זה פאב בדרגה נמוכה. בורוזו - מקום לשתיית יין והבירה מוגשת רק בבקבוקים. שרוזו - אפשר לקבל בירה מהחבית וגם ארוחה חמה.

• הבירה הכי טובה
  

חד משמעית, הבירה הכי טובה, היא שופרוני, והכי נמוכות אלה סלון, קאניאשי, וילגוש. גם הפילזנר-אורקוט נחשבת בעיני המומחים כאחת הטובות בעולם. בשביל לשתות אותה גשו למקום נחמד ברובע היהודי שנקרא sark ("הפינה") ונמצא ב-klauzal ter 14.

בודפשט עושים כבוד לספסלים

• המשקה הכי פירותי
  

לחובבי היי"ש והדז'יסטיף, שלא מכירים עדיין את הפאלינקה, כדאי לנסות. זהו משקה אלכוהולי שעשוי מפירות, החל ממה שנותר מתסיסת הענב ועד לאגסים, שזיפים, משמש ועוד. את הפאלינקה לא מצננים ומחזיקים ביד כדי שתקבל את הטמפרטורה שלכם. כדי לדעת אם הפאלינקה טובה, שותים אותה בכוס המעוגלת בתחתיתה ומצרה כלפי מעלה, אחרי שרוקנתם את הכוס חכו כ-15 דקות, שזה גם מבחן טוב ליכולת האיפוק, ואז הריחו את הכוס. אם נותר ניחוח פירותי נעים, אתם בסביבת בקבוק משובח. יש כמה מקומות שמתמחים בפאלינקה ברחבי בודפשט. מקום סימפטי במיוחד נקרא הבית של הפאלינקה ברחוב ראקוצ'י 17.

• המדרחובים היותר שווים
  

רוב התיירים הולכים או נלקחים אחר כבוד למדרחוב התיירותי של ואצי אוצה. אבל זה שהוא יותר ידוע, לא בהכרח הופך אותו למדליק. שתי אופציות אחרות הן: רחוב raday שנמצא דרומית לואצי אוצה, וגם הוא מקביל לנהר הדנובה, אם כי יותר פנימי, ויש בו עשרות מסעדות ופאבים. למשל, תציצו במקום שנקרא calvin ממש בתחילת המדרחוב מצד ימין, עם יופי של ציורים על הקירות ואווירה של בודפשט של פעם.

האופציה השניה היא המדרחוב liszet fereng, שהוא ההמשך של רחוב kertesz שיוצא מהרובע היהודי. נקודת התמצאות אחרת היא octagon, נקודת החיבור של שתי שדרות מרכזיות בעיר: רחוב אנדרשי ורחוב המלך ג'וזף. הייחוד של המדרחוב הזה הוא לא רק בסגנון שלו אלא גם במפלס המרכזי הגבוה והמתפתל עם הספסלים, כך שאפשר לשבת על אחד מהם ולצפות מה קורה בפאבים ובמסעדות. בכלל, ספסלים זה עניין חשוב בבודפשט, לא רק לשיכורים וזקנים אלא גם לתיירים. וכאן יש כמה דוגמאות נאות.

• השוק הכי מקומי
  

התיירים הולכים לשוק הסגור שבסוף ואצי אוצה ואין ספק שאפשר לקנות שם סלמי של הרץ ופיק טובים, ולאכול במסעדות הקטנות ובמקומות השתייה הסבירים וידידותיים. אבל מי שרוצה לראות שוק מקומי עם מגוון ומבחר גדול יותר שילך לשוק הסגור שנמצא בכיכר lehel. אפשר להגיע עם מטרו בקו 3 הכחול. איזה ירקות, אילו חמוצים.

מלון בוסקולו. שימור הלכה למעשה

• הלילה הכי יפה
  

לכו בלילה לשבת על 38 A, ספינה אוקראינית שהוסבה למסעדה ובר נייח על הדנובה, והסתכלו על שתי הגדות המוארות, הגשרים והתנועה של הטראמים העוברים עליהם. הספינה נמצאת ב-petofi hid בצד הנהר של בודה. סמוך לשם ועל היבשה נמצא מקום מדליק שנקרא zold pardon.

• המלון הכי מעורר השראה
  

רשת מלונות בוסקולו שייכת לחמישה אחים שגדלו בכפר בטוסקנה והפכו לסיפור הצלחה בתחום התיירות והמלונאות. מלון בוסקולו בבודפשט נמצא במבנה בן מאה שנים ויותר, שבתקופה הקומוניסטית שימש כבניין משרדים ובעבר נקרא "ארמון ניו-יורק" בגלל שהיה הכי גבוה בעיר. שימור החזית, הפנים של הלובי וקפה ניו-יורק שנמצא על הרחוב, הופכים אותו לפנינה ארכיטקטונית שמראה מה אפשר לעשות מכל המבנים והבניינים הזנוחים של העיר. המלון נמצא על רחוב אליזבט הראשי ליד הצומת emke.

• בית הכנסת (שיהיה) הכי יפה באירופה
  

נכון, יש את בית הכנסת הידוע והמרשים ברחוב dohany שממילא תגיעו אליו וחשוב לראות אותו. אבל ברובע היהודי יש עוד בתי כנסת, פחות ידועים, רובם זנוחים. אחד מהם, שעובר שיפוץ מדהים שיהפוך אותו לאחד מהיפים בכל אירופה, נמצא ברחוב dob 35. נכנסים אליו דרך סימטה קטנה, כמעט כמו כניסה לבית. בצד ימין, על הלוח, מודבקות מודעות בעברית משעשעת שמופנות לציבור היהודי. פונים ימינה בתוך הקומפלקס ומצד שמאל נמצא בית הכנסת. אל תוותרו על הכניסה גם אם העובדים במקום אומרים לכם לא. הרימו עיניים אל התקרה המצויירת, תראו את עזרת הנשים הכפולה, את השעון עם הספרות היהודיות. אין דברים כאלה. שכיית חמדה אמיתית. ותודה לנדבנים הצרפתיים שכמדומני עומדים מאחורי הפרוייקט.

• המוזיאון הכי מצמרר
  

"בית הטרור" נמצא במבנה שבו שכנה בתקופה הקומוניסטית המשטרה החשאית ההונגרית. במקום מוצגות 60 שנה של היסטוריה הונגרית (ובהונגרית לרוב), כשההתייחסות לעבר היהודי היא רק דרך הפרספקטיבה הזאת. למרות מגבלות השפה, התיעוד הכולל וידויים כפויים לפני המצלמה של חינוך מחדש ומרתפי עינויים שהשתמרו במרתף, מצמרר. והמבנה בפני עצמו, מרתק. נמצא סמוך לאוקטגון ברחוב Vorosmarty u. 4.

"הפינה". מקום נחמד ללגום בו פילזנר-אורקוט

• החנות הכי משונה 
  

החנות היחידה בבודפשט שמתמחה רק בפטריות יער טריות ומיובשות. כמובן שהמבחר המיובש והקפוא עולה על הטרי, והכל זה עניין של עונה. בחנות יש עלון ובו מופיעים השמות של הפטריות. מאחר ולרובן אין שם עברי אציין רק אחת:

Jew's ear. החנות נמצאת ברחוב אנדרשיי 55, מצד ימין אם אתם הולכים לכוון כיכר הגיבורים.

• הקומפלקס הכי פוטוגני
  

Mai mano, ברחוב nagymezo 21, זה הבית של הצילום ההונגרי. הבניין היה ביתו של צלם ויוצר פורטרטים הונגרי ידוע בסוף המאה ה-19. זהו בניין מקסים ברובע היהודי שמשמש היום כקומפלקס של תיעוד צילום, תערוכות וגם בית קפה.

• הסיטי טור הכי זול
  

נסיעה בטראם מס' 2, שנוסע בקו לאורך הדנובה, מספק לכם סיטי טור כמעט בחינם. כרטיס לטראם עולה 185 פורינט, שזה בערך שלושה שקלים.

• הביוב הכי אסתטי
  

יש לי וידוי, אני מצלם מכסי ביוב בכל העולם, אבל מכסי הביוב הכי יפים שראיתי עד כה הם בבודפשט, רובם מכסים ישנים ששומרו.

• טיפים לשדרוג הביקור בעיירה סנטאנדר (szentendre)
  

מאחר ומאוד סביר שתגיעו לעיירה התיירותית הזו, להלן כמה טיפים שיעזרו לכם להמנע מהמבוכה שבהליכה סתמית מעלה ומטה במדרחוב בין אלפי התיירים האחרים:

לאנגוש (langos) הוא מאכל הונגרי מבצק המטוגן בשמן עמוק, עליו שמים שמנת חמוצה וגבינה מפוררת. מקום מדהים לאכול אותו הוא דוכן פנימי וחבוי בתוך הרחוב הכי קטן של סנטאנדר, רחוב מקסים של מדרגות שעולה ממול לכנסייה הסרבית-אורתודוכסית.

הקומבוץ זה מאכל מופלא כמו דמפלינג, ואם נתקלתם בו במקרה במגש האוכל של טיסת הצ'רטר אל תחשבו לרגע שזה הדבר האמיתי. יש סילבה-גומבוץ שזה כדור עשוי מבצק תפוחי אדמה ובפנים שזיף, שבושל, טוגן וגולגל בפירורי לחם מוזהבים. הטורו-קומבוץ עשוי מגבינה דומה לקוטג', מבשלים אותו במים וזורקים עליו מין רוטב מתוק משמנת. המקום הכי טוב לאכול אותו, שאפילו תושבי בודפשט מגיעים אליו בשביל זה, הוא מסעדת קורונה בסנטאנדר.

ולא לשכוח את מוזיאון הדובוש, ועוגה הונגרית עם זיגוג סוכר מעל בקפה "נוסטלגיה" ברחוב בוגדני מס' 2.