99 אחוזים זיעה, אחוז אחד השראה
התחלה? הייתי כל כך נמוך שלא הגעתי לפסנתר. כשרון? יש לי מעט מאוד. מינימליזם? מילה נוראה למוזיקאים. שקט? מצרך יקר ערך שהולך ונעלם. המלחין סטיב רייך מתארח במדור אסוציאציות
את חגיגות יום הולדתו ה-70 של סטיב רייך, שנפתחו באולם הקרנגי הול בניו יורק, עיטר ציטוט של מבקר היומון הבריטי "הגרדיאן", שכתב: "יש רק קומץ מלחינים חיים אשר יכולים לטעון באופן לגיטימי כי שינו את כיוונה של ההיסטוריה המוזיקלית וסטיב רייך הוא אחד מהם". אירועי יום ההולדת שחלו באוקטובר 2006 נערכו במקביל ב-B.A.M, בקרנגי הול ובלינקולן סנטר, שהציגו תכניות שונות של יצירותיו. גם בברביקן בלונדון ציינו את האירוע ברטרוספקטיבה רחבת היקף וקונצרטים מיוחדים נערכו באמסטרדם, אתונה, בריסל, באדן-באדן, ברצלונה, בירמינגהם, בודפשט, שיקאגו, קלן, קופנהגן, דנבר, דאבלין, רפייבורג, הלסינקי, לוס אנג'לס, פריז, פורטו, ונקובר, וינה, וילנה וגם בתל אביב.
סטיב רייך, חתן פרס Premium Imperial המוענק בקטגוריות שאינן מכוסות על ידי פרסי נובל, נולד בניו יורק. אחרי גירושי הוריו נדד בין ניו יורק לקליפורניה. הנדידה והמעברים בין שתי הערים, הדהדו מאוחר יותר ביצירתו "Different Trains" שהפכה לאבן דרך בקריירה המוזיקלית שלו. לדברי המבקרים הגדירה יצירה זו מתודה מוזיקלית חדשה. עיתון "הניו יורק טיימס", ששיבח את העבודה, כינה אותה "פורצת דרך".
את לימודי הפילוסופיה סיים בהצטיינות באוניברסיטת קורנל בשנת 1957 ובמשך שנתיים למד קומפוזיציה אצל המלחין ונגן הג'אז האל אוברטון. משם המשיך ללימודי מוזיקה בג'וליארד. את התואר השני במוזיקה סיים במילס קולג' בשנת 1963 שם עבד עם לוצ'יאנו בריו ודריוס מיו. בשנת 1970 למד רייך תיפוף במכון ללימודים אפריקניים באוניברסיטת גאנה באקרה, הבירה, ומשם המשיך ללימודים משלימים במחלקה ללימודי אמנויות המזרח בברקלי שבקליפורניה. גם לירושלים הוא הגיע במסגרת לימודי מזמורים של כתבי הקודש בעברית. למרות שהמוזיקה הפכה לדרך חיים בשבילו, כשהיה צעיר עסק בעבודות מזדמנות מתוך אמונה שהמוזיקה אינה משתלמת כלכלית. הוא עבד כנהג מונית, עובד סוציאלי במשרה חלקית ובעל חברת הובלות קטנה שפתח ביחד עם פיליס גלאס.
באמצע שנות השישים ייסד רייך אנסמבל של שלושה מוזיקאים שגדל במהירות להרכב של 18 נגנים שהופיעו יחד איתו בכל העולם. רייך הפך במהרה לדמות מרכזית בתנועה המוזיקלית שהוגדרה מינימליזם. יצירותיו מאופיינות במקצבי פעימות מחזוריים ומהוות חלק בלתי נפרד מסצנת המוזיקה האמריקנית שהשפיעה על דורות של מלחינים. בין הפרסים ועיטורי הכבוד הרבים בהם זכה ניתן לציין את פרס שומאן מטעם אוניברסיטת קולומביה, תואר דוקטור לשם כבוד מהמכון לאמנויות בקליפורניה, תואר אביר האמנויות מטעם ממשלת צרפת וחבר האקדמיה האמריקנית לאמנויות.
בשנות השבעים הוציא לאור ספר בשם "כתבים בנושא המוזיקה" ובו מאמרים על הפילוסופיה, האסתטיקה והמיזמים המוזיקליים שיצר בין 1974-1963. בשנת 2002 הוציא קובץ מאמרים מעודכן. בשנות השמונים החל רייך לשלב ביצירתו את שורשיו היהודיים. "תהילים" היא היצירה הראשונה בקורפוס עבודתו שמקורה ברקע המשפחתי היהודי שלו.
בשנת 1990 זכה רייך בפרס הגראמי האמריקני עבור הקלטת היצירה "Different Trains" על ידי רביעיית קרונוס. בשנת 1999 הוענק לרייך פרס הגראמי השני על יצירתו "Music For 18 Musicians". באותה השנה ערך פסטיבל הלינקולן סנטר רטרוספקטיבה רחבה ליצירותיו של רייך.
יחד עם רעייתו, אמנית הווידאו בריל קורוט, יצר את "המערה", עבודת וידאו-ארט מוזיקלית ותיאטרלית שעוסקת בסיפוריהם של אברהם, שרה, הגר, ישמעאל ויצחק. על יצירה זו, שזכתה לשבחים רבים, כתב "הטיים מגזין": "זוהי הצצה מרתקת לאיך יכולה להישמע האופרה של המאה ה-21". רייך וקורוט המשיכו בשיתוף הפעולה עם "Three Tales", יצירה אופראית, תיעודית דיגיטלית בשלושה חלקים, שבוצעה בבכורה בפסטיבל המוזיקה בווינה ועסקה בהשפעת הטכנולוגיה על המאה ה-20 דרך שלושה אירועים שונים ובהם התרסקות מטוס הצפלין הגרמני בניו ג'רסי בשנת 1937, ניסוי פצצת האטום באי ביקיני אטול (קבוצת איי מרשל) והנדסה גנטית דרך סיפורה של דולי, הכבשה המשובטת. ביצירה זו משולבים סרטים היסטוריים, ראיונות וידאו, תמונות, טקסטים וצילומים שנערכו בעבודת מחשב כשמוזיקאים וזמרים ניצבים על הבמה לצד מסכי הווידאו ומעלים דיון על המשמעויות הפיזיקליות, המוסריות והדתיות של הפיתוח הטכנולוגיות. ביצירותיו של רייך השתמשו כוריאוגרפים מובילים בהם יירי קיליאן, ג'רום רובינס, אלווין איילי, לאר לובוביץ', מוריס בז'אר ולוסינדה צ'יילדס.
בשנת 2006, בעקבות שיחה עם אביו של העיתונאי דניאל פרל שנרצח בפקיסטן, הלחין סטיב רייך את "וריאציות דניאל", יצירה פוליטית ומשמעותית במכלול יצירתו שעלתה בבכורה בבארביקן בלונדון. במחווה לפרל, שניגן בילדותו על כינור, את היצירה מובילה רביעיית כלי מיתר. רייך השתמש ביצירה במילותיו האחרונות של פרל, אותן אמר בקלטת הווידאו לפני שנרצח: "שמי דניאל פרל. אני יהודי אמריקני מאנסינו קליפורניה". המילים מהדהדות ביצירה. מזה שנים נקשרו חייו ויצירתו של רייך עם הפילוסופיה היהודית. הוא קורא ועוקב אחרי מאמריהם של הרב עדין שטיינזלץ והרב חיים קריימר, מנהל מכון המחקר של מרכז ברסלב בירושלים.
משפט מפתח: אני חושב שטוב מאוד לעשות הבדלה. אנחנו חיים בעולם שבו אנשים לא רוצים לעשות הבדלה. הם אומרים שהכל אותו דבר. ובכן, לא הכל אותו דבר
אסוציאציות קודמות:
