לא נאמנים לאמת
"קשה להתייחס לטענה המקוממת שמערכת המשפט העברי היא 'השקפת עולם משפטית הפוכה בכל' מהמשפט הישראלי. כמה פסקי דין של בתי הדין לממונות בדקו מבקרי נאמן לפני שהגיעו למסקנה חסרת בסיס זו"? הרב אמנון בזק סבור כי מבקרי השר יעקב נאמן מנותקים מהמציאות
התגובה ההיסטרית של כמה פוליטיקאים ומשפטנים,דוגמת ד"ר אורית קמיר, לדברי שר המשפטים יעקב נאמן בעניין החלת המשפט העברי בבית המשפט בארץ, צריכה לעורר דאגה רבה בכל הנוגע לרמת הדיונים השטחית והרדודה אליה הדרדר השיח הציבורי בארץ. סילוף מוחלט של דברי השר, אמירות בוטות חסרות שחר על אופיה של מערכת המשפט העברי והתנשאות בלתי-נסבלת כלפי ציבור גדול ומרכזי בארץ, הן רק חלק מן המאפיינים החמורים של התופעה.
ראשית יש להדגיש את העובדות הפשוטות: השר נאמן לא קרא בשום פנים ואופן להקמת 'מדינה הלכה' בכל צורה שהיא, או לכפיית אורח חיים דתי על מי שאינו חפץ בכך. נאמן דיבר בכנס שעסק במשפט עברי, וכפי שניתן היה לשמוע מכל מי שטרח בכלל להקשיב למה שנאמר, העיסוק היה אך ורק בתחומים ממוניים-כלכליים, הנכללים בדרך כלל בתחום המושג 'המשפט העברי'. ממילא, כבר חלקים נרחבים מן התגובות הנזעמות כלל לא היו רלוונטיים. נאמן לא העלה על דעתו, כמובן, לטעון שיש להחליף כעת את חוקי הכנסת בחוקי התורה, וממילא לא להחיל על אזרחי המדינה את דיני אישות על פי ההלכה או בכל תחום אחר. כל השינויים שעליהם דיבר נאמן הם רק בתחום דרכי הפסיקה בבתי המשפט, ואין להם שום נגיעה לחיים הפרטיים של היחיד או של המדינה כולה, בכל מה שמחוץ לבית הדין. אך במקום להקשיב למה שנאמר, הדברים סולפו מיידית ועל בסיס הסילוף כבר נקרא נאמן להתפטר.
מה אפוא הציע נאמן? ביחס לדיני ממונות, נאמן דיבר בכנס על העוצמה הטמונה במערכת המבוססת והמתחדשת, במשך אלפי שנים, של המשפט העברי. מערכת זו אינה רק "יצירה תרבותית מרתקת", ש"אפשר להתבשם בניחוחה", כפי שגם ד"ר קמיר מודה, אלא מערכת עמוקה עד מאוד, שיצירותיה הספרותיות לדורותיה הן מן המפותחות והמדהימות ביותר בהיסטוריה האנושית. כל משפטן בכל העולם נחשף ברמה זו או אחרת ליצירות המופת הללו, מן ה'יד-החזקה' של הרמב"ם, דרך חלק ה'חושן משפט' של השולחן ערוך, ועד לחיבורים כמו 'קצות החושן' או 'קונטרס הספקות'. עולם דיני הממונות ממשיך ליצור ולהתפתח עד עצם היום הזה, ובתי הדין לממונות, שאליהם התייחס השר נאמן בדבריו, מהווים ביטוי קלאסי לרלוונטיות של עולם המשפט העברי גם כיום.
השקפת עולם הפוכה?
קשה ממש להתייחס לטענה המקוממת שמערכת המשפט העברי היא "השקפת עולם משפטית שונה והפוכה בכל" מהמשפט הישראלי. כמה פסקי דין של בתי הדין לממונות בדקו מבקרי נאמן לפני שהגיעו למסקנה חסרת בסיס זו? בסופו של דבר, אותם ערכי צדק ומשפט משותפים, כך יש לקוות, למשפט העברי עם המשפט הישראלי. האם מדובר בהשקפת עולם שונה והפוכה? כלל וכלל לא. להפך, הרבה ממושגי המשפט הישראלי שאובים ממערכת המשפט העברי לדורותיו, וקשה מאוד לטעון, שבבתי המשפט הישראליים מגיעים לרמת צדק ויושר יותר מאשר בבתי הדין הרבניים לענייני ממונות.
ההבדל המרכזי בפועל בין שתי המערכות הוא השימוש בתקדימים מתוך האוצר העשיר של ספרות ההלכה לדורותיה בתחומים אלו, או בשימוש בתקדימים ממערכות משפט אחרות. מותר להתווכח מהי המערכת התרבותית שממנה אמור המשפט במדינת ישראל לינוק, ואפשר גם לתמוה מה עומד מאחורי ההתנכרות המופגנת של מבקרי השר לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית. אך הטענה השטחית כאילו מדובר במערכות שונות בתכלית, האחת הנאורה של 'בני האור', והאחרת החשוכה של 'בני החושך', איננה רק מתנשאת, אלא בראש ובראשונה מנותקת מן המציאות, לו רק הייתה הטוענת טורחת לבדוק אותה בפועל.
כל ההשוואות לאירן ולטליבאן, מעוררות אף הן מחשבות נוגות על הידע של כל המתלהמים למיניהם על עולם ההלכה היהודי. האמנם ההלכה היהודית באמת דומה במשהו לאירן? האמנם רבבות אנשי אקדמיה, כלכלה, חברה, חינוך ועוד בארץ ובעולם נראים כמייצגים ערכים המזכירים את עולם האיסלם הפונדמנטליסטי? עיקר חידושה של ההלכה הוא יכולתה הבלתי-פוסקת להתחדש, להתמודד עם שאלות חדשות ועם שינויים במציאות, ולהישאר תמיד רלוונטית. מדובר באתגר קשה ביותר, שמרבית הפוסקים עומדים בו היטב. אכן, פה ושם נשמעות אמירות שיש להצטער עליהן, בעיקר מפי פוליטיקאים מן הציבור הדתי, שאינם משקפים באמת את עולם ההלכה האמתי. אולם ממי שטובת הצדק והמשפט לנגד עיניו, ניתן לצפות לרמה קצת יותר רצינית של התייחסות.
