פעילים חברתיים על דו"ח OECD: הזהרנו מזמן

ישראל היא אלופת העולם המערבי בפערים חברתיים. כך קובע דו"ח מקיף שפרסם ארגון המדינות המפותחות, OECD, שאמור, כנראה, לקבל את ישראל לשורותיו ביוני 2010. המסקנה הזאת ממש לא מפתיעה את פעילי הארגונים החברתיים, שזועקים את אותו דבר כבר קרוב ל-20 שנה.  

"אנחנו אומרים את זה כבר 12 שנה"

 "אנחנו מפרסמים מדי שנה, מזה 12 שנה, מסמך שנקרא 'תמונת מצב חברתית' שמצביע בעקביות, שנה אחרי שנה, על אותה בעיה. הדו"ח של ה-OECD מאשר את הטענות שלנו אחת לאחת: אי השוויון כאן הוא מהגבוהים במערב, יש פערים אדירים בשכר, בתעסוקה ובהשכלה. הבעיה היא לא במידע. המידע קיים, וכמו שהוא נגיש לנו ואנחנו יכולים לפרסם אותו הוא נגיש גם לחוקרי ה-OECD. הבעיה היא שכל המחקרים והפרסומים לא מניעים את אמות הסיפים, לא באמת מזעזעים את הציבור ולא יוצרים שינוי".

אתה חושב שדו"ח ה-OECD משחיר את המציאות, או אולי דווקא מייפה אותה?

"לא זה ולא זה. הם מביאים את המציאות כהווייתה. הם מצאו סידרה טובה של מדדים ובדקו אותם היטב. המדדים הללו די דומים למדדים שאנחנו בודקים מדי שנה, ולכן אני מסכים אתם לגמרי".

ב-OECD חברות מדינות כמו ארה"ב, טורקיה ומקסיקו, שידועות גם הן בעוני ובפערים. זאת לא צביעות מצדן להטיף לנו על כך?

"אני לא בקיא בפוליטיקה של הארגון, אבל נדמה לי שהם הצהירו שהבעייה הזאת היא לא סיבה לבטל את קבלת ישראל לארגון. הם מביעים ביקורת לגיטימית, כשם שהם מביעים ביקורת דומה על ארצות הברית, שעומדת בראש הארגון. מצב העוני בטורקיה ובמקסיקו הוא עוד יותר גרוע והמצב בארה"ב גרוע בערך כמו אצלנו. בארה"ב יש פערים עצומים ואוכלוסיות שאפילו אינן מקבלות ביטוח רפואי, כך שאם היו מחליטים שלא לקבל את ישראל בנימוק כזה, היה צריך לסלק מהארגון גם את המדינה שמנהיגה אותו".

דו"ח OECD, כמו הדו"ח שלכם, מתאר מציאות של לפני שנתיים. הממשלה הקיימת, וגם הקודמת, הצהירו שהן נלחמות להקטנת הפערים ומתקנות את עוולות העבר. יש רפורמה בחינוך, הקצבאות גדלות בחזרה ועובדים קשי יום במגזר הציבורי מקבלים תוספות שכר. אתה חושב שהמצב השתפר ושהדו"חות הבאים ייראו יותר טוב?

"אני לא חושב. אין סימנים שמצביעים על שינוי משמעותי. אם מוסיפים 70 שקל לקצבה, זה מתקן קצת את הסטטיסטיקה אבל לא באמת עוזר לאנשים. הבעיות המרכזיות לא מטופלות: אי השוויון בחינוך, שרפורמת אופק חדש לא משנה אותו, ופערי השכר, שנובעים מאי-השקעה בתשתיות ומאי-אכיפה של חוקי עבודה - וכל זה נמשך. אני מאוד פסימי".

יובל אלבשן: בישראל גרוע מבארה"ב

גם עורך הדין יובל אלבשן, מנהל רשת הזכויות של עמותת ידיד וממובילי המאבק החברתי בישראל, ממש לא הופתע מהדו"ח החמור.

"הדו"ח מאושש את מה שמי שנמצא בשטח, כמונו, רואה בעצמו כבר הרבה שנים: בישראל כבר כמעט אין מעמד ביניים", אומר אלבשן ל-ynet, "רוב המחקרים והפרסומים שנעשים כאן בנושאים חברתיים מתייחסים לעוני, לרעבים בבתי התמחוי. זאת בעיה חמורה בפני עצמה, אבל חוקרי ה-OECD, שבאו מבחוץ, עשו לנו ממש שיקוף רנטגן וגילו בעיה לא פחות חמורה שמסתתרת מאחורי הקלעים. הפרסומים על העוני מצד אחד, והתמונה הנוצצת והפיקטיבית של החיים הטובים שמוכרים לנו בפרסומות וביחצ"נות, מצד שני, מסתירים את המצוקה של מעמד הביניים. המעמד הזה אינו רעב אבל כבר אינו יכול לממן את מגוריו, אינו יכול לקנות דירה, מתקשה לשכור דירה ולשלם משכנתא ואינו מצליח לחסוך. הוא קורס. הוא נעשה עני. גם הכותרות שעשו מהדו"ח בעיתונות לא הבליטו מספיק את הנקודה הזאת, שחוקרי ה-OECD איבחנו אותה כל כך טוב".

בשן, בניגוד לסבירסקי חושב שלארגון, כולל ארה"ב, בהחלט יש מקום להטיף מוסר לישראל על הנושא. "בארה"ב יש עוולות חברתיות רבות, אבל יש לה מעמד ביניים יציב ומשגשג. מהבחינה הזאת, המצב כאן גרוע בהרבה מאשר בארה"ב, והדו"ח הזה, שנכתב על ידי אנשים מבחוץ שחלקם אמריקנים, חושף זאת. ארגון OECD צמח מתוך תוכנית מרשל, שבה ארה"ב שיקמה את אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, ובזכותה המעמד הבינוני באירופה עמד על הרגליים אחרי זוועות המלחמה. אם אנחנו רוצים להיות מדינה מערבית, ומנסים להתקבל לארגון של המדינות הללו, כדאי שנסתכל בראי ונשאל את עצמנו אם יש הגוף החשוב הזה שקיים בכל מדינה מערבית, שנקרא מעמד ביניים, קיים אצלנו בכלל. לדעתי התשובה היא שלילית, וכך סבורים גם אלה שכתבו את הדו"ח".