סרט וראיון: יעל פליס נחשפת מול המצלמה

יש סיפורים שתופסים אותך פתאום באמצע החיים, שגורמים לך לחשוב ש"זה ממש הסיפור שלי", וזה מה שקרה ליעל פליס כשהזדמן לידיה ספר של עידו אנג'ל ("הסיפור של מיכאל") ובו "תכתוב" - סיפור קצר על זוגיות, פרידה ומימוש עצמי, אותו עיבדה לסרט משל עצמה במסגרת פסטיבל "אימפרואקשן" של תלמידי בית הספר אימפרו. 

• ירמי שיק בלום והבאנג המעשן
• איתן גפני עושה זומבים ציונים
• עמי ליבנה עושה ילד ופיצ'ר
• דורון עופר דג פיסות געגוע 
  
  

"הסיפור הגיע אלי כמו מתנה", מספרת פליס (29), בת הקיבוץ בית קשת ותל אביבית בהווה. "נפגשנו במקרה, בזמן שעבדתי בבית קפה וסיפרתי לו על הפסטיבל. הוא הציע לי לבחור אחד מהסיפורים הקצרים שלו. ההצעה היתה כל כך כנה ופתוחה שזה היה מפתיע. זה תמיד מרגש אותי, מפגשים עם אנשים שאתה לא מכיר, שמוכנים לתת את ליבם בכזאת פשטות ואהבה. אלה הרגעים היפים בחיים. כמו יצירה. עידו העניק לי את המילים שלו וסמך עלי. הוא לא התערב.

"הבחירה בסיפור 'תכתוב' היתה מידית. קראתי וידעתי שזה זה. בהתחלה לא היה לי ברור למה, אבל אחרי שהתחלתי לעבוד על התסריט, זה היה כל כך ברור שאני לא יודעת איך לא ראיתי את זה מההתחלה. הסיפור הזה הוא סיפור חיי. כשאני, בחיים, הייתי בתפקיד הסופר שבסרט". במקרה של פליס, היצירה שלה היא המשחק - חלום חייה.

איך הסיפור משתלב בחייך?

"גם אני עזבתי זוגיות כי הרגשתי שאני כבר לא מכירה את עצמי. רציתי ליצור, לשחק ולעשות את האמנות שלי והרגשתי שבמקום זה, אני עסוקה יותר בלרצות את כל הסובבים אותי ולוותר על עצמי ועל מי שאני באמת. מסביבי רצו שאהיה משהו שאני לא, ולא באשמתם. זאת אני שאפשרתי. עד שהבנתי שאם אני לא אלך, אני אוותר על מי שאני. יכול להיות שאפשר היה גם אחרת, אבל בזמנו הרגשתי שזאת הדרך היחידה".

העבודה על הסרט העמידה את פליס בסיטואציה מוזרה קצת, שכן השחקן מקס יארמולנקו הוא זה שמגלם את האדם היוצר במערכת היחסים וכבמאית היתה צריכה להנחותו על פי התנסויותיה האישיות. מצד שני, כשחקנית, גילמה את בת הזוג, זו הנעזבת - פתאום מצאה את עצמה עומדת במקום של הננטש. ממש כמו האקס, בחיים הפרטיים.

יארמולנקו. בעצם מגלם את דמותה של פליס (צילומים: אלדד בוגנים)

"במהלך העבודה, היתה התעסקות בהרבה דברים טכניים ופחות התעסקתי במקום הרגשי", נזכרת פליס. "לפני כן בשיחות עם מקס ניסינו להבין ביחד למה הגיבור נשאר איתה למרות הכל. זה נובע מהמקומות האישיים שלי, והשאלה למה אתה חוזר ומנסה שוב להשאר. ברגע של השינוי, דיברתי למקומות שבהם הייתי. מהצד שלי זה היה לא פשוט. אני כבר לא במקום ששופט, זה היה פתאום לראות דברים אחרת. להבין שהצד השני רוצה דברים ולא כדי לעשות רע".

תכתוב, היא אמרה לי תכתוב

ההתמודדות הרגשית על הסט, מהצד השני, שפכה לטענת פליס אור על ההתמודדות האישית בחייה. "הפער בין שני אנשים, הוא מה שיוצר את הבעיה", היא מסבירה. "זה גרם לי להבין כמה דברים, עכשיו אני יותר רואה את הצד השני. יש משהו מיוחד בלהעמיד את עצמי בסיטואציה הזאת. במיוחד ברגע העזיבה - זה הרגע הקריטי. לקום וללכת ולהשאיר מישהו ככה עם כל האהבה. זאת תחושה קשה כי האהבה רוצה להגשים את עצמה".

כחלק מהחשיפה הנדרשת בסרט אישי כל כך, פליס גם הסירה את בגדיה על הסט. העירום המרומז הוא בחירה שלה, על פי המתבקש בסיפור ומבחינתה זה היה טבעי לחלוטין. "זה לא אישיו. זה היה בסיפור המקורי ובאמת לא רציתי לשנות, בטח לא בגלל סיבות כאלה. יש חשיפה טוטאלית של בן אדם, ברגע שהכל בחוץ ואז מגיע השינוי. לא רואים הרבה ולא נדרש יותר. כשחקנית, אם יש לעירום יש חשיבות, אז זה יקרה. בעיני זה היה מדויק ונכון".

עם כל כך הרבה נקודות השקה לחיים האישיים, איך זה לביים את עצמך?

"בגלל שזו היתה הפעם הראשונה שלי כבמאית, עם כל הלחץ מסביב, הייתי צריכה להילחם בשיניים ולא ממש התעסקתי בעצמי. אני מרגישה קצת פספוס. התרכזתי בבימוי, פחות במשחק. אני לא מצטערת, זו חוויה ולמדתי הרבה. אני קונטרול-פריק וכשאני תלויה בעצמי, זה מלחיץ אבל גם מרגיע. אני גורמת לדברים לקרות, בלי לחכות לאף אחד אחר. מצד שני, נחמד לבוא כשחקנית בלי להתעסק במסביב. עד שאשתחרר, אולי אעשה את ההפרדה, או זה או זה.

פליס. שמה את עצמה במקום אחר

"בדיעבד אני חושבת שאולי יכולתי לעשות עבודה יותר טובה על תסריט שהייתי קצת פחות מחוברת אליו רגשית. זה מקשה באיזשהו אופן. ואולי גם לא הייתי צריכה לשחק בו. אבל זאת הייתה ההתנסות הראשונה שלי בכתיבה ובבימוי ובשביל פעם ראשונה, אני גאה בתוצאה".

למרות שמדובר בפרי ביכורים כבמאית, העבודה על הסרט היתה קצרה ותכליתית. התסריט נכתב תוך פחות משבועיים, השוטינג סקריפט הושלם ערב הצילומים, שארכו 12 שעות בלבד. פליס מייחסת את ההצלחה לצלם אלדד בוגנים, שאיזן אותה בראייתו המפוכחת וקרת הרוח.

עכשיו, עם קצת יותר ניסיון מאחוריה, פליס עובדת ביחד עם חברים על סדרה שמיועדת לטלוויזיה ("סדרה שלא נעשתה פה בישראל", כהגדרתה), דרמת מתח שמתעסקת במוסר ובעיות חברתיות.

עם זאת, למרות הפן החדש בעשייה, היא מצהירה על עצמה כשחקנית לפני הכל. הבימוי יידחק קצת הצידה.

"זו התנסות ראשונה ואני מקווה שלא אחרונה, גיליתי בעצמי עוד כישורים, אבל אני קודם כל שחקנית", מצהירה פליס. "שנת הלימודים מסתיימת בקרוב ואני רוצה ליצור בעצמי. לא לחכות להזדמנויות, אני מאוד מאמינה בלעשות לבד, למרות כל הקשיים שאני צריכה להתמודד איתם. הם קיימים מאז שהגעתי מהקיבוץ הקטן לעיר הגדולה. אני נלחמת. אבל אני כל כך בתוך זה, ששום דבר לא יפיל אותי".

• יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com