שתף קטע נבחר

"ספיי קידס 4": אין טעם, ואין ריח

הפרק הרביעי בסדרת "ספיי קידס" של רוברט רודריגז הוא קשקוש קולנועי מסויט עבור ההורים, וגם ג'אנק-פוד מיותר לילדים. אפילו כרטיסיות הריח שיוצרו לטובת הסרט לא ממש עובדות

בהשוואה בין השם העברי של "ספיי קידס: כל הזמן שבעולם – בתלת ממד" לשם המקורי "Spy Kids: All the Time in the World in 4D" מתגלה עובדה מטרידה: נראה שהצופים הישראלים איבדו את המימד הרביעי, שהיה בגרסת המקור.

 

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

 

אך אל דאגה. חוץ מהגובה והרוחב הסטנדרטים, והעומק שהפך להיות תוספת בלתי נמנעת, גם הצופים הישראלים זוכים לממד הרביעי – הפעלת חוש הריח במהלך הצפייה. למרות שגימיק "טכנולוגית הריח" שבו נעשה שימוש לא ממש עובד, הרי שאת הסירחון שעולה מהמסך בזמן ההקרנה יוכל כל צופה להריח היטב.

 

"ספיי קידס" היתה סדרה של שלושה סרטים שהופקו בין 2001-3 בחטיבת דיימנשן שסונפה לאולפני מירמקס (בניהולם של האחים בוב והארווי ויינשטיין ובבעלות תאגיד דיסני). לאחר שהנהלת דיסני הראתה לאחים וויינשטיין את הדרך החוצה, הם הקימו את "האחים וויינשטיין", ומאז הם מנסים להתניע מחדש את הסדרות שהכניסו כסף לדיימנשן.

 

 

את התוצאה הבינונית של חידוש סדרת "צעקה" ראינו לפני כמה חודשים, וכעת מגיע חידוש כושל לסדרה שמלכתחילה לא היתה מציאה גדולה. הבמאי ויוצר הסדרה רוברט רודריגז ידוע ביכולתו ליצור סרטים בתקציב נמוך בעודו ממלא את רוב הפונקציות (בימוי, תסריט, צילום, עריכה, מוזיקה ואפילו אפקטים מיוחדים). הוא ללא ספק אמן ברוך כישרונות רבים, רק חבל שכולם בינוניים. אין פלא שהוא יצר סרט שחרף רב ממדיותו חסר בו כל ממד של ערך.

 

בעיקר בזבוז זמן

מריסה וילסון (ג'סיקה אלבה) היא סוכנת חשאית שפורשת לגמלאות בתחילת הסרט לאחר שהיא יולדת תינוקת. היא נשואה לווילבור (ג'ואל מקהייל), שיש לו שני ילדים מאשתו המנוחה - רבקה (רוואן בלאנצ'ארד) חובבת התעלולים אך זו שטרם קיבלה את אימה החורגת; וססיל (מייסון קוק), שקורא ספרי פיזיקת קוונטים בזמנו החופשי, ומשתמש במכשיר שמיעה המאפשר לו להוריד את הווליום, כשהוא רוצה להתנתק מהרעש (הלוואי ולכל צופה בסרט היה מכשיר כזה).

 

ג'רמי פיבן כ"שומר הזמן" ()
ג'רמי פיבן כ"שומר הזמן"

 

פושע המכנה עצמו "שומר הזמן" (ג'רמי פיבן) גונב זמן, או רוצה לעצור את הזמן או לבטל את הזמן. משהו עם זמן. מריסה חוזרת לעבודה, אך גם הילדים, שלא ידעו עד כה על המקצוע של אימם החורגת, הופכים להיות חלק מעולם ריגול המאופיין, כדרכם של סרטים אלו, כחנות צעצועים אלקטרונית וצבעונית.

 

מבולבל, גדוש, בעל אמינות של סרט מצויר מקושקש, ובעיקר מתפקע מגודש בדיחות של פלוצים והקאות. עבור ההורים זו תהייה חוויה די מסויטת, וגם לילדים מגיע קצת יותר מהג'אנק-פוד הקולנועי הזה. אפילו המראה של ג'סיקה אלבה מהדסת בבגדי עור צמודים אינו פיצוי על המגרנה שסרט זה יחולל בראשו של כל מי שינסה לעקוב אחר ההיגיון העלילתי.

 

משהו מסריח

השימוש בגימיק הריח הופיע לראשונה בקולנוע כבר בתחילת המאה ה-20 אך הוא מעולם לא תפס. הוא זכה לסוג של פריחה קצרת מועד במהלך שנות ה-50 - תקופה רווית גימיקים שנדרשו בתחרות מול מדיום הטלוויזיה החדש. חרף הניסיונות הוא נותר לא יותר מתוסף נלווה, מלאכותי, לחוויה הוויזואלית.

 

השימוש החתרני והמשעשע ביותר בטכניקת "אודורמה" היה בסרט הטראש "פוליאסטר" (1982) בבימויו של "אפיפיור הטעם הרע" ג'ון ווטרס. בדרך דומה למה שמתרחש גם ב"ספיי קידס", חולקו לצופים כרטיסיות קרטון של "גרד והרח" עם עיגולים ממוספרים. גירודם, ברגע בו המספר מהבהב על המסך, אפשר להתנסות במגוון ריחות התואמים את המתרחש.

 

הילדים ב"ספיי קידס 4". הם יצילו לנו את העולם? ()
הילדים ב"ספיי קידס 4". הם יצילו לנו את העולם?

 

למיטב זכרוני למעט ריח מספר 4 ("פיצה") שאר הריחות תאמו באותנטיות מצמררת ריחות של "גרביים מסריחות", "חרא", "פלוץ" "בואש מרסס". כחוויית ילדות זה היה משעשע להפליא – בעיקר מכיוון שווטרס מצא דרכים יצירתיות במיוחד להתעלל בקהל.

 

ב"ספיי קידס" הנוכחי זה נותר גימיק שבעיקר יתסכל את הילדים. מתברר שהדפסת כרטיסי קרטון היא אתגר טכנולוגי שהכריע את יוצרי הסרט. גירדתי את הכרטיס שקיבלתי עד שכמעט והגעתי לצידו השני ולא הפקתי יותר מאשר ריח קלוש בחלק מהמספרים, ושום כלום ברובם.

 

מכיוון שרק לפני חודשים ספורים יצא לי להחזיק בידי את אחד מכרטיסי הריח המקוריים שחולקו ב"פוליאסטר" לפני כמעט 30 שנה אני יכול להעיד, עד כמה שזה לא יאומן, שהם עדיין שמישים. זה רק מוכיח עד כמה הגימיק ב"ספיי קידס" הוא לא יותר מעוד מימד של זלזול בצופים. 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ג'סיקה אלבה. כך עובדת מרגלת?
לאתר ההטבות
מומלצים