יהודייה כשרה - ורזה: מוניקה התגיירה ורזתה 40 קילו
מוניקה אבלינו נולדה למשפחה נוצרית בקליפורניה, וחייה השתנו כשהכירה חברים מישראל. היא התגיירה, ויתרה על השתתפות ב"לרדת בגדול" האמריקני, התמודדה עם מותו בטרם עת של אביה ועשתה עלייה. בדרך היא גם רזתה 40 קילו
מוניקה אבלינו בת 26 חיה היום בתל אביב, עובדת כמורה לאנגלית ויועצת פדגוגית. בזמנה הפנוי היא מתאמנת ושומרת על הגזרה, וגם על כשרות ושבת, אבל רק לפני שבע שנים היא הייתה מאמינה קתולית שנולדה וגדלה בעמק הסיליקון בקליפורניה. בינה ובין היהדות לא היה שום קשר.
"כשהייתי בת 19", היא מספרת בראיון ל-ynet. "פגשתי שישה חברים מישראל שעבדו בקליפורניה במכירות בקניונים. "הם היו חכמים והדהימו אותי. כל מה שידעתי על ישראל קודם לכן היה שזו הארץ מהתנ"ך, רוכבים בה על גמלים וישו בא ממנה. החברים החדשים עוררו בי עניין, אז חקרתי באינטרנט וכשראיתי תמונות נמשכתי מיידית למקום ולאנשים, שהיו שונים מכל מה שפגשתי קודם".
רזיתם והחיים שלכם השתנו? ספרו לנו איך עשיתם את זה
רזו בענק - סיפורי דיאטה מדהימים:
- אדוה רזתה 23 קילו - והאסתמה שלה כמעט נעלמה
אחרי חג המולד החברים חזרו לישראל, ושמרו עם אבלינו על קשר. "סיפרו שכיף אצלכם בקיץ וכמה יפה פה. מצד אחד חשבתי שזה מטורף לנסוע לבקר, כי ישראל נתפסה כאזור מלחמה והכרתי בה רק את האנשים שפגשתי לפני כמה חודשים. אבל הם אמרו שידאגו לי ושנטייל".
בלי לספר להוריה עד הרגע האחרון, קנתה אבלינו כרטיס טיסה מכסף ונסעה. "החברים אירחו אותי, ראיתי את כל הארץ והתרבות היפה שיש בארץ", היא מספרת.
עם תום הביקור שארך כחודשיים, חזרה לביתה בקליפורניה והתחילה ללמוד עברית ולהתערות בקהילה היהודית. "נהייתי ממש פעילה, התחלתי לשמור את החגים ולדבר עברית. הפכתי יהודייה מיום ליום והתחלתי לעבוד בבית הכנסת".
בשלב הזה שקלה אבלינו 110 קילו שהתפרסו על פני 1.75 מטר, והיא חייתה עם הקילוגרמים העודפים בשלום. היא מספרת שכילדה היתה ספורטיבית, אך פגיעה בברך שגררה חמישה ניתוחים והנחיות מהרופאים להיזהר שימשו לה תירוץ לחדול מכל פעילות גופנית מאומצת.
"העדפתי לרזות לבד ולא בטלוויזיה"
"אכלתי כל הזמן", מספרת אבלינו, "עד שהייתי רוצה להקיא. זו בעיה שהיתה לי מילדות. לא מחנכים נכון לתזונה בארצות הברית. אומרים שהמבורגר זה רע ובננות זה טוב, אבל אם את אוכלת חמש בננות כל יום, זה לא משהו. זה היה עניין של כמה הכנסתי וכמה הוצאתי, והכנסתי יותר, הרבה יותר.
"לא הבנתי את הנזק שאני עושה לעצמי. הייתי מאוד חברותית ומקובלת, הייתי החמודה שכולם מסתדרים איתה, אבל לא הייתי מרוצה. מתישהו כבר לא ראיתי עד כמה אני שמנה, לא חשבתי על זה – וזה מחמיר כשאת לא חושבת, כי את ממשיכה ולא שמה לב כמה את משמינה עוד".
בסוף 2006 שבה לישראל לביקור נוסף, החלה לשמור כשרות והבינה שעובר עליה שינוי מהותי. "אהבתי את האדם שהפכתי להיות, מישהי מעורבת, עם מטרה". אבלינו ביקשה להמיר את דתה ליהדות, והתברר לה שמדובר בתהליך ארוך. "הייתי סתם בחורה 'משוגעת' שנקשרה למדינה ולדת, בלי חוק שבות או קשר יהודי ביולוגי. אמרו לי ששנה אחרי שאעשה המרה רפורמית אוכל לקבל חוק שבות, לעלות לארץ ולעבור גיור אורתודוקסי".
היא שבה לארצות הברית ובתחילת 2007 דודתה המליצה לה להירשם לתוכנית הטלוויזיה "The Biggest Looser", המקור ל"לרדת בגדול". "היא חשבה שזה יתאים לי ויעזור לי לרזות. היא הפיקה לי את האודישן, אבל בסוף החלטתי לוותר על זה".
מה גרם לך לוותר על התוכנית?
"עדיין למדתי, ולא הייתי מוכנה לעצור את החיים שלי לשלושה חודשים. זו לא הייתה בחירה שלי, אלא בחירה שעשו בשבילי, עם כל הכוונות הטובות שהיו בה. חוץ מזה, אני לא באמת כזו תחרותית. אני מאוד ביקורתית עם עצמי אבל לא מול אנשים אחרים. העדפתי לרזות לבד".
מות האב היה נורת אזהרה
בסוף אותה שנה, בעודה לומדת ומתכננת לעבור לגור בישראל, חוו אבלינו ואמה פרידה קשה. אביה, שסבל גם הוא מעודף משקל, מת מהתקף לב. "הוא אכל, שתה ועישן, עשה כל מה שאפשר כדי להיות לא בריא", היא אומרת. "לפעמים אנשים מתעלמים מהמצב שלהם, רוצים ליהנות ולא מבינים שחייבים לשמור על הגוף כדי לשרוד. זו הייתה נורת אזהרה בשבילי.
"אבא שלי תמך בי ובתהליך שעברתי, והחלטתי שזה סימן בשבילי להוריד במשקל, וגם להמשיך עם הגיור והעלייה. עם תום תקופת האבל התחלתי ללכת לשומרי משקל, והתחלתי לרזות".
בשנת 2009 עלתה אבלינו לישראל באופן רשמי, השתקעה בתל אביב ושקלה כבר 90 קילו - 20 קילו פחות ממשקל השיא שלה. "אחרי שעברתי את הגיור בהצלחה", היא מספרת, "הייתי מוכנה להתמקד בדבר האחד שעדיין הפריע לי ולהתחיל את החיים בישראל".
עם צמצום כמויות האוכל והקפדה על תזונה נכונה היא חזרה לעסוק בפעילות ספורטיבית, כיוון שהכאבים בברך נעלמו כלא היו: "הכאב היה מחמיר במזג אוויר קר ורטוב, משהו שאין בישראל. מאז שעליתי לא היו לי שום בעיות איתה".
אבלינו מצאה מסגרת תומכת כשהגיעה לשבוע ניסיון בביקראם יוגה בתל אביב. "ירדתי שני קילו בשבוע הראשון והגעתי לשם חמש פעמים בשבוע", היא מספרת. "המשכתי לרזות, למרות שלא עשיתי את זה רק בשביל זה. לקח לי זמן לשים לב לשינוי, עד שפתאום אנשים ראו שהגוף שלי השתנה דרסטית. התחזקתי, התגמשתי והעור שלי נראה אחרת. קיבלתי מחמאות, אמרו לי שאני נראית זוהרת".
עם האושר באה ההרזיה
כיום שוקלת אבלינו 70 קילו, ומבחינתה היא עדיין בתהליך הרזיה. "ההרזיה היא תוצאה של כמה דברים יחד", היא מסבירה. "הייתי מאושרת מהחיים שלי וזה קרה. כשדברים מסתדרים ואתה שמח ועושה דברים שטובים לך בריאותית ונפשית, רואים את זה גם בירידה במשקל. לפני כן לא הייתי מאושרת, אנשים מנחמים את עצמם באוכל כי לא טוב להם בחיים.
"היום אני הרבה יותר מחוברת לגוף שלי. אני יודעת מתי אני משמינה ומתי מרזה, שמה לב מתי אני אוכלת כמו שצריך ואם האימון חסר לי. עכשיו כשאני קלה יותר אני גם מסתדרת עם הגוף שלי יותר טוב. לא עשיתי שינוי רציני בתזונה, כן חזרתי קצת לשומרי משקל כדי לוודא שאני אוכלת כמו שצריך ויחד עם הפעילות הגופנית זה מעולה".
איך אמא שלך מקבלת את המרחק הגיאוגרפי ביניכן?
"היא מאוד תומכת, אנחנו שומרות על קשר, היא ביקרה אותי פה ורואה איך התקדמתי. היא נוצרית מאמינה ורואה שטוב לי. היא האדם בחיי שמאמין בכל מה שאני עושה, לא מפקפקת בי או אומרת שאני צריכה לחזור לנצרות, כמו שכמה קרובים ניסו לשכנע אותי.
"היא מהווה השראה גדולה עבורי, גם היא נאבקת במשקל שלה ומאוד פעילה פיזית היום. היא עובדת בימים אלו על השלמת עוד דרגה בטאקוונדו, ואני יודעת שגם זה מצריך מאמץ ומאוד עוזר לדעת שגם היא עושה דברים בשביל עצמה. אולי זה תורשתי אצלנו, גם הגנים וגם אופן ההתמודדות".
אבלינו רואה את עצמה כיהודייה מאמינה, שמצליחה לשלב את האמונה עם אורח חיים עכשווי. "נקלטתי מצוין, אני שומרת שבת וכשרות והולכת לבית הכנסת בערב שישי. יש אנשים שמרגישים שאין אפשרות להיות גם יהודים מאמינים וגם מודרניים. אני חושבת שאני היהודייה החדשה: אני חיה בתל אביב, החצאית שלי די קצרה וכשאני מתאמנת אני בבגדי אימון רגילים, אבל גם מאמינה, כמו שטוב לי. אני שומרת על המסורת ועל מה שחשוב לי".
עצות הדיאטה של מוניקה
- "לפעמים אנחנו רוצים לנחם את עצמנו ולהגיד שזה לא נורא, נתחיל דיאטה מחר או נתמודד עם הקלוריות המיותרות בפעם אחרת. זה בסדר אם אתם אכן במשקל בסדר, אבל אם לא - אל תשקרו לעצמכם כשהמצב מחמיר. תהיו כנים ומודעים למצב שלכם ותזכרו שיש דרך לפעול. יש אנשים שאוכלים המון ולא משמינים, אבל זה שמישהו אחר לא משמין לא אומר שזה מה שקורה גם אצלך בגוף.
- "תבחרו לאכול משהו אחר, מזין יותר, שמרו לכם תמיד עוד אפשרויות
 |
- "כל דבר קטן חשוב. אם סירבת היום לעוגה, תטפח לעצמך על השכם, כי תמיד תצטרך להתמודד. אוכל הוא בכל מקום, עוגיות במשרד, פלאפל ברחוב, זה חלק מהתרבות שלנו, אנחנו מוצפים בו. צריך לעשות בחירות טובות ולהצליח להחזיק 'נשק'. יש לי חטיף גרנולה בתיק, ואני אוכל אותו ולא נשנוש יותר משמין. והכי חשוב, לא לאבד תקווה. האמינו שאפשר, ודעו שזו עבודה במשרה מלאה. פעם חששתי שאהיה שמנה כל חיי והנה, הצלחתי".
לפנייה לכתב/ת 
