"עסקה מגונה": בין חזיר לריצ'רד גיר

נראה שאין רגע ב"עסקה מגונה" ("Arbitrage") בו ריצ'רד גיר אינו מופיע על המסך. מקסים, זוהר, מפתה, חלקלק, תמונתו מתנוססת על שער הגיליון החדש של המגזין "פורבס" – הוא כובש את הצופים באופן שמותיר אותם כמעט חסרי אונים. זוהי בדיוק מטרתו של הסרט, שאמור לגרום לנו להזדהות עם מצוקתו של קפיטליסט מושחת וניסיונותיו הנואשים לחמוק מאחריות למעשיו. ההצלחה אמנם חלקית בלבד, אבל הניסיון מעורר עניין, ודאי בהקשר האקטואלי של המשבר הכלכלי העולמי.

ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:

• חיותה וברל
• האויב שבפנים: הגמול
• אמנות הבגידה
• סיפור מלכותי
  

גיר מגלם כאן את דמותו של רוברט מילר, בעליה של אימפריה כלכלית שמצבה, לכאורה, מעולם לא היה טוב יותר. אז למה הוא מתעקש למכור אותה? לבני משפחתו הוא מסביר שברצונו לבלות איתם יותר, להיות עם האישה האוהבת (סוזן סרנדון), הילדים והנכדים.

• ריצ'רד גיר: "המזרח התיכון זקוק להרבה תפילות כרגע"
• סוזן סרנדון: "נשים חזקות מניעות את העולם"
• איפה הם הבחורים ההם: גברים מהסרטים של פעם
  

ריצ'רד גיר. מכוער מבפנים

אבל הסיבה האמיתית "משפחתית פחות". השקעה כושלת ברוסיה הביאה את החברה לפשיטת רגל, ואת העובדה הזו מבקש גיר-מילר להסתיר מבני המשפחה כמו גם מהרוכש הפוטנציאלי - טייקון ניו יורקי כמוהו, שמתמהמה עם תשובתו. לשם כך הוא אף "מטפל" בספרי החשבונות של החברה, בתקווה שגם העובדה הזו לא תיחשף בטרם מכירתה.

מיליארד סיבות לשנוא

ישנה בעיה עם סרטים שמבקשים מאיתנו להזדהות עם מצוקתם של איילי הון מניפולטיביים וחסרי לב. ליהוקו של גיר (ממש כמו זה של ג'ורג' קלוני לתפקיד המחסל-בשירות-הקפיטליזם ב"תלוי באוויר"), הופך את ההזדהות הזו לאוטומטית. התוצאה היא, שאנו עוקבים בדאגה כנה אחר ניסיונותיו לתמרן את אשתו, ילדיו, אנשי וול סטריט, ואפילו בלש משטרה חשדן (טים רות') - וחרדים כל העת לגורלו. אכן, אין מה לקנא בעשירים.

חוץ מזה, רוברט מילר מנהל רומן מהצד עם אשת אמנות צעירה (לטיסיה קסטה). העניינים מסתבכים כאשר המאהבת נהרגת בתאונת דרכים לילית שלה אחראי הטייקון. בניסיון להסתיר את מעורבותו, מילר מתקשר ממקום התאונה השומם לבנו השחור של נהגו לשעבר (נייט פרקר), שחייב לו איזו טובה או שתיים, על מנת שיחלץ אותו מהמקום באין רואה.

ריצ'רד גיר ולטיסיה קסטה ב"עסקה מגונה"

בימים הבאים הוא עוטה ארשת של עניינים כרגיל, אך הבלש הרחרחן מסרב להניח לו, וגם בתו, ברוק (בריט מרלינג), שהיא עובדת בכירה בחברה, מתחילה לחשוד שמשהו לא לגמרי בסדר בעסקת המכירה.

הבמאי, ניקולס ג'ארקי, אחיהם של הקולנוענים אנדרו ("לתפוס את הפרידמנים") ויוג'ין ("משפטי הנרי קיסינג'ר"), מכיר היטב את הסביבה שהוא מתאר בסרטו. אביו, הנרי, אף הוא איש פיננסים, יזם ופילנתרופ. אכן, קשה שלא לזהות ב"עסקה מגונה" את עקבות קריסת בק ההשקעות ליהמן ברדרס, הונאת המיליארדים של ברני מיידוף, והמשבר הכלכלי הנוכחי.

מתבקש, אגב כך, להשוות בין הסרט הזה לבין "קוסמופוליס" של דיוויד קרוננברג (על פי ספר מאת דון דלילו), שגם הוא מגיב לסיטואציה הפיננסית הנוכחית, ואף הוא מעמיד במרכזו קפיטליסט שמאבד את הונו ביום אחד.

משני צדי המזרן. ריצ'רד גיר וסוזן סרנדון במשבר זהות

אלא שבעוד גיבורו של קרוננברג פועל במציאות טכנולוגית-וירטואלית המנתקת אותו מהעולם שבחוץ (רוב הסרט מתרחש בלימוזינה שבאמצעותה הוא מתנייע) – רוברט מילר הוא דמות אנושיות יותר, כזאת שעשתה שגיאה ומנסה לכסות עליה (בדומה לגיבורים מן השורה של ה"פילם נואר", הסרט האפל ההוליוודי של שנות ה-40). העניין המסוים שהסרט מעורר נעוץ כאמור בעובדה, שאנו אמורים לחוש כלפיו אמפטיה, ורוצים לראות אותו "יוצא מזה" בזכות המפוקפקים.

מאישה יפה לגבר מכוער

הבעיה היא, שהסרט בסופו של דבר מאשר את אותה מערכת שהוא בא להוקיע. הכסף, אומר ג'ארקי, הוא הדבר הזה שיכול להוציא מולטי-מיליונרים מהבוץ בו הם שקועים. אך אם נדמה לכם שכוונתו היא שהעושר גובר על הצדק והמוסר - חשבו שנית. גיר, אחרי הכל, מסדר חלאות כמוהו, שמן הסתם מרמות חלאות אחרות, והסרט ממילא מעמיד מולו שתי נשים דומיננטיות, אשתו ובתו, עשירות כקורח אף הן, שמתפקדות על תקן ג'ימיני הצרצר, קול המצפון.

טוב שיש משפחה. ריצ'רד גיר וסוזן סרנדון

במילים אחרות, מדובר במעשיית מוסר נאיבית שמראה איך מאחורי שחיתות פיננסית מסתתר בעצם ייאוש נורא, ושמאחורי כל קפיטליסט נמצאות נשים צדקניות.

אין זה מקרה שרוב הסרט מתעוותת הדמות שמגלם גיר מכאב (בעקבות התאונה) אותו הוא מנסה להסוות, ושרק גורם לנו להזדהות עוד יותר עם ייסוריו. אין כאן, למי שמחפש, אותו הומור שחור וארסי שליווה את "מדורת ההבלים" (1990) המבריק של בריאן דה פלמה, לפי ספרו המכונן של טום וולף המביא סיפור דומה.

"עסקה מגונה" (השם המקורי, והשיפוטי פחות, מתייחס לניצולו למטרות רווח של פער מחירים בין שווקים שונים) מספק בידור עשוי היטב. ליהוקו של גיר לתפקיד מזכיר, איך לא, דמות דומה של מולטי-מיליונר שגילם ב"אישה יפה", שפה נחשפים צדדיה האפלים והמניפולטיביים (שרק נרמזו בסרט המצליח ההוא). אולי משום שג'ארקי מתקשה לבקר באמת את העולם ממנו בא, הסרט שלו מהנה, אך נעדר מורכבות של ממש.