לא סובלת את המשפחה של בעלי. איך נחגוג?

"אני לא אבוא איתך הפעם, למה אתה לא מבין את זה? זה לא משנה מה המטפלת הזוגית שלנו תגיד, אני - למשפחה שלך - לא הולכת יותר! מצידי אפשר לעשות את החג בנפרד, ואם כל-כך חשוב לך שנהיה יחד, אפשר לעשות אותו שלשתינו, אתה אני ורוני הקטנה בבית".

עוד בנושא:

בחג הזה תגרום להורים שלה להתאהב בך

הקמת משפחה אינה תכלית הקיום שלי

חוגגים בחיק המשפחה? מה זאת משפחה?

הכול על החגים בפייסבוק של יחסים

זה עלול להסתיים בגירושין

את אורן וסיגל פגשתי לראשונה שבוע קודם לכן. הם הגיעו לטיפול חודש לפני ראש השנה, כשהמטרה המוצהרת של אורן היתה שסיגל תבוא איתו להורים בערב ראש השנה הקרוב, ושתתחייב באופן סופי להפסיק לאיים ולהגיע לכל החגים והאירועים המשפחתיים בעתיד.

המטרה של סיגל לעומת זאת, הייתה שאורן יצא לה מהווריד. מסתבר שהשניים כבר היו בטיפול לפני החג הקודם וזה לא עזר, וכעת הם חייבים שאעזור להם. "אם סיגל לא תבוא איתי לחג הקרוב", הדגיש אורן – "זה עלול להסתיים בגירושין".

הבעיה של סיגל ואורן מוכרת לזוגות רבים. אחד מבני הזוג אינו מחבב את המשפחה של האחר או מרגיש דחוי ולא אהוב בה. המנטאליות השונה הקיימת לעיתים בין המשפחות מחזקת את תחושת הריחוק, ובסופו של דבר - כל בילוי משפחתי וכל ערב חג הופכים לסיוט. חלק מן הזוגות מצליחים להתגבר - בולעים את הרוק, נושמים עמוק ויוצאים למשימת ערב החג, בתקווה שלא תסתיים בפיצוץ שיגרום לריב בכל שאר ימי החג, ובתקווה שהסבל לא יהיה נורא כל כך.

אצל אחרים, כמו במקרה של סיגל ואורן, זה לא מצליח. בני הזוג אינם מסוגלים להבין זה את זו, ובסופו של דבר הפתרון היחיד שהם מוצאים הוא סירוב מחלט לפגוש את המשפחה של האחר. אז מה עושים?

לראות את הדברים בעיני האחר

הבסיס להצלחתו של כל קשר זוגי הוא אמפטיה. אמפטיה היא היכולת לראות את הדברים בעיני האחר, ולקבל את העובדה שהוא באמת רואה את הדברים באופן שונה מאיתנו, ולא אומר את ההפך רק כדי לעשות לנו 'דווקא'. בעבודה שלי עם אורן וסיגל, עלי לעזור לסיגל לראות למה כל-כך קשה לאורן כשהיא מסרבת לבוא לבית הוריו.

במקביל, עלי לעזור לאורן לראות למה לסיגל כל-כך קשה להגיע לשם. אם זה לא יקרה, הקשר ביניהם לא ישרוד. הוא לא ישרוד לא בגלל ערב החג הזה, אלא בגלל שקשר זוגי לא יכול לשרוד ללא אמפטיה. אגב, לראות את הדברים בעיני האחר לא אומר בהכרח להסכים איתם או להיכנע לתכתיבים הנובעים מהם. המטרה באמפטיה איננה להפעיל את האחר באופן מניפולטיבי ולגרום לו לעשות כרצוננו, אלא ללמד את בני הזוג להקשיב.

אבל להקשיב באמת עד שהם יהיו מסוגלים לומר זה לזו – "אני מבינה למה אתה מרגיש כך"; "אני מבין למה את מרגישה כך", ואפילו יותר מזה – "אם הייתי במצבך, יתכן שגם אני הייתי מרגיש/ה אותו הדבר".

להיות נכונים להתפשר

פשרה מוצלחת מבוססת על אמפטיה ולא על כוחנות, הגורמת לפחד ומביאה לכניעה. איומים – גלויים או סמויים, אינם דרך טובה להגיע לפשרה, להפך. הם רק מובילים לטינה שמביאה בסופו של דבר לפגיעה בזוגיות ובבן הזוג המאיים. פגשתי בני זוג שבחרו להתפשר בגלל פחד. לפעמים הם עשו זאת עשר שנים ויותר. בסופו של דבר הם קמו ועזבו, כאילו במפתיע.

פגשתי גם נשים וגברים שסבלו בשקט את הכוחנות של בני זוגם, ולבסוף בגדו בו ודאגו שיגלה את הבגידה. מעטים האנשים שיהיו מוכנים לסבול כוחנות במשך חיים שלמים, ומעטים סיכויה של זוגיות להצליח כאשר כוחנות היא מאפיין קבוע בה.

לעשות אהבה

האם אתם באמת רוצים להכפיף את בן הזוג שלכם לרצונות שלכם רק כדי להרגיש יותר נוח? האם באמת תרצו שיעשה את מבוקשתכם רק כדי להמשיך להרגיש בשליטה? האם כך ראיתם בדמיונכם את הזוגיות שלכם כשהתאהבתם זה בזו? רוב הזוגות אינם שואלים את עצמם מה זו אהבה וכיצד להגשים אותה בזוגיות שלהם. רוב הזוגות פשוט מרגישים אהבה, עד... ובכן, עד שהם מפסיקים להרגיש אותה.

אלא שאהבה היא הרבה מעבר לרגש. על פי תפיסת ההונה - באמצעותה אני מאמנת ומטפלת, אהבה היא יכולת שצריכה לבוא לידי ביטוי במעשים. היא היכולת ליצור את המציאות שלנו ואת הזוגיות שלנו מתוך פרגון, אכפתיות, סובלנות, קבלת האחר, נתינה וחיבה.

אם אתם מוכנים לקחת אחריות על האהבה שלכם, שאלו את עצמכם ברגעי קונפליקט ומשבר – האם מה שאתם עושים עכשיו נובע מחברות או מהתגוננות? האם אתם מנסים לרצות את האחר על חשבונכם או שאתם מעדיפים לגרום לו להתכופף לפי רצונכם תוך התעלמות מצרכיו? האם אתם מנוהלים על ידי הפצעים שלכם ודורכים על הפצעים של האחר, או שאתם פועלים מתוך אכפתיות ואהבה?

תמיד יש יותר מפתרון טוב אחד

ביקשתי מסיגל להתבונן עמוק לתוך עינו של אורן, ומאורן – להתבונן עמוק לתוך עינה של סיגל. ביקשתי מהם לראות את הפחד, את חוסר הביטחון, ואת הערגה – אחד בעיני האחר. אורן ראה את הרצון של סיגל להרגיש אהובה ובטוחה בחיק משפחתה. הוא זיהה את הפעמים בהם הרגישה פגועה דחויה ומושפלת במשפחה שלו.

סיגל ראתה את התשוקה של אורן להיות 'נורמלי' ולהרגיש סוף סוף שייך למשפחתיות שתמיד חלם עליה. היא ראתה את הצורך שלו להיות מקובל במשפחה שלו בזכות המשפחה החדשה שיצר לעצמו ובעזרת אשתו האהובה. עמוק בתוך עיני האחר הם נזכרו באהבה שאיחדה אותם תמיד, ובכל הפעמים שנתנו לעצמם לשכוח אותה.

לא אספר לכם מה החליטו אורן וסיגל לעשות, אבל כן אומר שההחלטה שלהם נעשתה בסופו של דבר מתוך חברות, אהבה ונכונות לראות את הדברים בעיני האחר. כך - אם ילכו להוריו של אורן, הוא יקפיד לשמור עליה ויעזור לה להרגיש בטוחה ומוגנת. הוא יהיה ער להתנהגותה של אמו כלפיה, ולא ייתן לה להעיר לסיגל הערות ביקורתיות.

לעומת זאת, אם הם יבחרו להשאר בבית, תעזור סיגל לאורן להרגיש שהמשפחה החדשה שלו – היא, הוא וביתם התינוקת - מעצימה ואוהבת מספיק על מנת לגרום לו להרגיש 'נורמלי' ו'מקובל'.

בסופו של דבר, יש יותר מפתרון אחד טוב כאשר פועלים מתוך חיבה, חברות ואמפטיה, ולא מתוך פצעים ופחדים. זכרו – מה שחשוב באמת הוא הזוגיות שלכם והיכולת לשכלל את כישורי האהבה שלכם – לא משנה איך ואיפה תחגגו את החג.

אני מאחלת לכם שנה טובה, שנה של אהבה, של אמפטיה ושל חיבה.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

הכותבת מאמנת ויועצת אישית זוגית ומשפחתית