צאו לי מהחופשה, ודי לשאול אם התארסנו
נציגות הנישואין הפולניות התעקשו לשכנע אותי שזה בטוח הולך לקרות במהלך החופשה. "למה את שוללת? לכי תדעי", זרקה אחת היושבות בשולחן, ואחרת הוסיפה: "שנה זה הרבה זמן בימינו"
עוד בנושא:
מאוחדים ביחד, עד שצו 8 יפריד בינינו
על עשרות תקלות והצעת נישואין אחת
פאק פמיניזם. תני לי להציע לך נישואין בעצמי
הפרלמנט הפולני
במשך עשר דקות הרגשתי כאילו שאני מדברת עם נציגה של חברת סלולר שמסרבת לשחרר אותי ולא מסכימה לקבל לא כתשובה. נציגות הנישואין הפולניות התעקשו לשכנע אותי שזה בטוח הולך לקרות במהלך החופשה. "למה את שוללת? לכי תדעי", זרקה אחת היושבות בשולחן, ואחרת הוסיפה: "שנה זה הרבה זמן בימינו".
אה? באמת? מי כמוני, שרוב הקשרים שלה לא עברו את מחסום החודש וחצי במקרה הטוב ואת הדייט וחצי במקרה הרע, מבינה ששנה זה הרבה זמן. ועדיין, אף אחת לא הרגישה צורך להתחיל לשאול אותי שאלות עד שעלתה סוגיות החופשה בחו"ל.
בשלב זה הגיעה גם הדוקטורית לאנתרופולוגיה שפיצחה את הנוסחה הסטטיסטית לחישוב הקשר בין גילו הביולוגי של בן הזוג לבין הסבירות לקבל הצעת נישואין במהלך החופשה: "רגע, בן כמה אמרת שהוא?", זרקה לעברי. "30", השבתי אני. "נו, זה כבר הגיל", קבעה הפרופסור בחיוך מבסוט.
יצאתי מהשיחה וניסיתי לבחון את הנושא גם במעגל חברות אחר והחלטתי לפנות לחברותיי מהווטסאפ. אני: "איזה כיף! סגרנו חופשה ליוון!". לא עברה דקה והנה זה בא: "אני מריחה טבעת באופק...?". השתקתי את הטלפון וניסיתי להבין מה לעזאזל קורה פה. אני לא הראשונה שמקבלת את השאלות הללו, הרי ראיתי את זה קורה בעבר אצל חברות נוספות שלי: כל פעם שמגיע אירוע כמו טיסה לחו"ל או יום הולדת של בת הזוג, מתחילה מתקפת הציפיות לטבעת. פעם אפילו צירפו אותי לקבוצת ווטסאפ שנפתחה מאחורי גבה של חברה שטסה לחו"ל עם בן הזוג שלה, תחת השם "הימורים האם X תחזור עם טבעת".
שחררו, באמא שלכם
אוקיי, אני יכולה להבין, הרבה גברים בחרו להציע נישואין לבנות הזוג שלהם בחו"ל, אבל זה לא אומר שכל חופשה רומנטית - סופה בהצעת נישואין. אני גם יכולה להבין את הסקרנות, החטטנות ואת הצורך העז לדעת אם אותו זוג עומד להתארס (כאילו שאם זה יקרה לא תראו את זה בפיד הקרוב למכשירכם, אבל נניח), ובכל זאת, מה שהכי מפריע לי בכל הסיפור הזה הוא ההשפעה השלילית שעלולה להיות לזה על הקשר. לכן, אבקש מהסקרנים והסקרניות – אנא מכם, השאירו את הספקולציות לעצמכם. גם אם כוונתכם טובות, השאלות האלו לא משפיעות לטובה לא על הנשאלת ולא על בן הזוג שלה.
ואני אסביר: נניח ובן הזוג אכן מתכנן להפתיע אותה בהצעת נישואין רומנטית בחו"ל - מדוע להרוס להם את ההפתעה? תנו להם ליהנות מהרגע הכל כך מיוחד הזה ביניהם ותנו לה להיות מופתעת באמת. מצד שני, אם מדובר בבחורה שלא עומדת לקבל הצעת נישואין, מדוע לפתח אצלה ציפיות שווא ולהפעיל עליה ועל בן זוגה לחץ מיותר? למה להתחיל להכניס לה מחשבות לראש וציפיות ללב? הרי, אם היא תשתכנע שזה אכן עומד לקרות, היא תצפה לזה כל הטיול ואם זה לא יקרה היא תחזור מאוכזבת או שתתחיל לתהות למה זה לא קרה כבר.
כשחזרתי, הגיע גל השאלות הפוסט-נסיעתי "נו, יש טבעת?", וכך יצא שלא רק שנחתי היישר לתוך מטח הטילים, גם קיבלתי פצמ"רים של שאלות ומתקפה של ציפיות מכל מקום אפשרי. השאלות המביכות הללו העמידו אותי בסיטואציה לא נעימה, כאילו שאני צריכה להתחיל לסנגר על עצמי ועל הזוגיות שלי ולהסביר לכל העולם למה זה לא קרה.
אז לכל החטטנים – לא חזרתי עם טבעת אבל היה לי הכי מדהים בעולם. מבטיחה לבשר קבל עם, ווטסאפ ופייסבוק אם וכאשר זה יקרה. ועד אז, אנא מכם, הניחו לי ולשאר הזוגות לנפשנו ותנו לכל אחד להתקדם בקצב שלו. תאמינו או לא, אבל לפעמים נוסעים לחופשות רק בגלל שזה כיף.
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
