שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    על מה אנו מדברים כשאנו מדברים על ביטחון
    נושאים נחשבים לנושאי ביטחון אם האיום מוצג כאיום קיומי ומוצע לעשות שימוש באמצעי חירום להתגונן מפניו. למשל: שליטה על משאבי אנרגיה

    לפני קצת יותר מ-15 שנים פורסם הספר פורץ הדרך "ביטחון: מסגרת חדשה למחקר". הספר הציע טענה חדשנית לפיה בחינה של האופנים שבהם נעשה שימוש במושג "ביטחון" בפרקטיקה הפוליטית מהווה נקודת מבט שדרכה ניתן להבין גם את מושג הביטחון וגם את הפוליטיקה שמאחוריו.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    מרוץ לזהב ונפט. הפוליטיקה של הקוטב הצפוני / ד"ר רוברט וו. מורי

    ישראל-ארה"ב: יחסים מיוחדים עם כוכבית / ד"ר נעם כוכבי

    בהישמע אזעקה, אתם רשאים לזפזפ למונדיאל / ד"ר גליה בר נתן 

    צלקת פתוחה: נפאל הרחוקה, הרחוקה מפיוס / עו"ד תמר לוסטר וד"ר סיגל הורוביץ

     

    הרעיון המרכזי מאחורי הספר הוא הטענה שלא ניתן להתייחס לביטחון כמשהו קבוע, אוניברסלי או כבעל תוכן אחיד. ומכאן, שמה שמעצב את מושג הביטחון וכתוצאה מכך את ההתנהגות הביטחונית הם תהליכים פוליטיים של ביטחוניזציה, כלומר הצגת ומסגור דבר כמהווה איום קיומי למדינה, לשלום העולמי או לכל יישות כלשהי. במידה שתהליכים אלו מתקבלים על ידי הקהל הרלבנטי (למשל אוכלוסיית המדינה או האליטות שלה), מעביר למעשה תהליך הביטחוניזציה את אותו נושא המתויג כעת כ"נושא ביטחוני" אל מחוץ למרחב היומיומי של הפוליטיקה ואל תוך מרחב חירום לא-שגרתי.

     

    הרתעה גרעינית על בסיס תיאוריה בלבד. קנדי וחרושצ'וב ב-1961 (צילום: AP)
    הרתעה גרעינית על בסיס תיאוריה בלבד. קנדי וחרושצ'וב ב-1961(צילום: AP)
    במצב כזה זוכה האליטה הפוליטית באמצעי שליטה כמעט בלתי מוגבלים; כלים, שלפחות חלקם, יכולים היו להיחשב כלא לגיטימיים במצב הדמוקרטי הנורמלי. על בסיס ההיגיון הזה, לפי תזת הביטחוניזציה, אין כמעט טעם ממשי לדון אם איומים, ברמת הפרט ו/או ברמת המדינה, הם אכן נושאים ביטחוניים "אמיתיים".

     

    הפוליטיזציה של מומחי הביטחון

    נושאים נחשבים לנושאי ביטחון אם וכאשר האיום ממוסגר ומוצג כאיום קיומי, ובמקביל מוצע לעשות שימוש באמצעי חירום על מנת להתגונן מפניו. מאז פרסומה, תפסה תזת הביטחוניזציה אחיזה במעגלים האקדמאיים ברחבי העולם, בעיקר משום שנראה שהצליחה לתפוס את התהליכים הפוליטיים המקיפים ומבנים את מושג הביטחון באופן הולם.

     

    המסגרת התיאורטית של ביטחוניזציה מאירה גם באור חדש וביקורתי את המומחים השונים לענייני ביטחון. כיום, עם ההרחבה של מושג הביטחון, נראה כי היומרה להיות מומחה ביטחוני הופכת להיות מעשה פוליטי. השימוש במילה "ביטחון" ביחס ל"הגירה" או ל"אקלים" יוצר מסגרת חדשה לנושאים שעד היום לא הובנו במונחים של ביטחון, ובכך נסללת הדרך לביטחוניזציה של שורה של נושאים חדשים כמו גם לשימוש באמצעי חירום. בנוסף לכך, ואולי אף מהותי יותר, הוא הניסיון להעניק לטיעונים מסוימים יותר משקל, דרך עובדות או טיעונים מדעיים במטרה לייחס להם הילה מדעית נטולת אינטרסים ואובייקטיבית. ההילה המדעית והניסיון לאובייקטיביזציה יכולים להוות משאב של עוצמה לכל מומחי הביטחון למיניהם.

     

    הברית הצבאית נאלצה להמציא את עצמה מחדש לאחר המלחמה הקרה. טילי פטריוט של נאט"ו בגרמניה (צילום: AFP)
    הברית הצבאית נאלצה להמציא את עצמה מחדש לאחר המלחמה הקרה. טילי פטריוט של נאט"ו בגרמניה(צילום: AFP)

    באמצעות הצהרות מדעיות יכולים תהליכי אובייקטיביזציה, כמו תהליכי ביטחוניזציה, להעניק אחיזה לנושאים מסוימים ולספק מעין הכרעה מדעית וסופית שאין טעם להתווכח איתה ברוח כללי המשחק הדמוקרטיים. אם כי בשונה מתזת הביטחוניזציה שבה הדגש הוא על היכולת למקם נושאים היישר בתוך מרחב החירום הבעייתי, תהליכי אובייקטיביזציה עושים את המהלך ההפוך וממקמים תהליכים פוליטיים בתוך מרחב נייטרלי ולכאורה לא-פוליטי של "עסקים כרגיל".

     

    דוגמה בהקשר זה מתמקדת בשנים הראשונות של העימות הגרעיני בין ארצות הברית לבין ברית המועצות, אז ניסתה קבוצת חוקרים במכון המחקר "ראנד" להסביר את מצב הביטחון החדש מנקודת מבט מדעית חברתית. ללא כל עדות אמפירית שתתמוך בממצאים שלהם (שהרי מעולם לא התנהלה מלחמה גרעינית), פיתחה הקבוצה תפיסה מעוררת מחשבה ובעלת השפעה עצומה בנוגע לאופנים הראויים להפעלת אסטרטגיה גרעינית.

     

    אנרכיה היא מה שהמדינות עושות ממנה?

    למעשה, הצורך הביטחוני והפוליטי האמריקני בהרתעה גרעינית עבר תהליך של אובייקטיביזציה, ומודלים "מדעיים" אלו הפכו לאמת המידה העיקרית של הממשל האמריקני במשך עשורים, ועל בסיסם הוסקו המסקנות האופרטיבית ועוצבה מדיניות ההרתעה הגרעינית האמריקנית, ובמיוחד המודלים של השמדה הדדית ודאית. המודלים האקדמאיים, שמטבעם היו תיאורטיים בלבד, הפכו את מפתחיהם למקדמים של אינטרסים פוליטיים ולשותפים לעיצובה של המלחמה הקרה כדו-קרב גרעיני מאיים, במהלכו עמד העולם עשורים רבים על סף מלחמה גרעינית שנתמכה בטיעונים כמו מדעיים.

     

    דוגמה נוספת היא ברית נאט"ו ומאמציה להמציא את עצמה מחדש לאחר סיום המלחמה הקרה. עם סיום המלחמה הקרה, האמיתות וההגדרות המקובלות לגבי הביטחון הפכו ללא-רלבנטיות. עבור נאט"ו, תהליך זה סימל את הצורך לשנות את המיקוד ממודלים פסימיים של מאזן עוצמה וסכסוכים בין-מדינתיים בלתי נמנעים למודלים אופטימיים המניחים כי ניתן לעצב את היחסים בין המדינות.

     

    המעבר הזה הביא לשורה של פרקטיקות פוליטיות חדשות. עדויות לכך ניתן לראות בשינויים באופני הפעולה של המזכירים הכלליים של נאט"ו, ובמיוחד חוויאר סולאנה (שהיה מזכ"ל הארגון בין 1999-1995). המזכ"לים השונים שינו את המיקוד של נאט"ו מענייניה הפנימיים של הברית החוצה, ובעיקר אל אזור התפר שבין מזרח ומערב. הם ניסו לחבור לאוניברסיטאות ומכוני מחקר בניסיון לעצב מחדש את הסביבה האסטרטגית של הברית. כך הפך סולאנה קשוב לתיאוריה האקדמית האופנתית באותה תקופה, שדנה בהבנייה החברתית של המציאות, ובכך ש"אנרכיה היא מה שהמדינות עושות ממנה". כלומר, שבניגוד לטענה המקובלת עד אז, היעדרו של ריבון על במערכת הבינלאומית לא מניח בהכרח ‏שהמערכת הבינלאומית היא מטבעה קונפליקטואלית.

     

     (צילום: AFP)
    (צילום: AFP)

    אין פלא אם כן שעל סיפו של המילניום החדש הצהיר סולאנה ש"ביטחון במאה ה-21 זה מה שאנחנו עושים ממנו. את העתיד ניתן לעצב".

     

    אלו היו מרכיבים מהותיים בתפיסת הביטחון שאימצה נאט"ו בסוף שנות ה-90. באופן מעניין, עם זאת, נראה שמושג הביטחון של נאט"ו נשען על החלפת התייחסות מילת הרבים "מדינות" במילת היחיד "נאט"ו". האנרכיה אינה עוד מה שהמדינות עושות ממנה, אלא מה שנאט"ו עושה ממנה. בכך, נוידה הטענה התיאורטית מחוץ לזירה האקדמית והיישר לתוך סביבה פוליטית, והפכה, כך נראה, להיות האמיתה בנוגע לביטחון (המערבי) במשך כמעט שני עשורים: ‏"הסביבה האסטרטגית היא מה שנאט"ו עושה ממנה".

     

    עם הסיפוח הרוסי של חצי האי האוקראיני קרים והתלקחות הסכסוך הצבאי בין שתי המדינות נראה כי התערערה אמיתה זו. הסביבה האסטרטגית אינה נראית עוד פלסטית וגמישה כמו שהייתה הגרסה של נאט"ו לתפיסה התיאורטית, כי אם שוב כסביבה שבה הסכסוכים הצבאיים הם כורח המציאות של היחסים הבינלאומיים האנרכיים.

     

    האמירה שהאנרכיה היא מה שהמדינות (או נאט"ו) עושות ממנה חזרה לכאורה שוב אל תוך המגירה האקדמית. אולם המציאות היא (שוב) מורכבת יותר, וגם המשבר האוקראיני מאופיין בתהליכים עוצמתיים של ביטחוניזציה של מושג ה"יציבות הבינלאומית", ועוד יותר מכך של משק האנרגיה האזורי המשחק תפקיד משמעותי בדינמיקה של הסכסוך (וראו תהליכים דומים במשקי הגז הישראלי והמצרי בעקבות גילוי שדות הגז בים מול ישראל ובעקבות "האביב הערבי").

     

    העניין עבור המומחים יהיה אם כך להחליט אם להבין את המצב במונחים של מאזן עוצמה במערכת בינלאומית קונפליקטואלית מטבעה או דווקא כתזכורת נוספת שאנרכיה היא מה ששחקנים רבים עושים ממנה. כך או אחרת, מומחים ופרשנים יהיו שחקנים משמעותיים במשחק הביטחוניזציה. 

     

    הכותבת היא עמיתת מחקר במכון המתקדם לחקר הביטחון (CAST) באוניברסיטת קופנהאגן ובמכללת ההגנה של נאט"ו (NATO Defence College) ברומא

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "על מה אנו מדברים כשאנו מדברים על ביטחון"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    על סף מלחמה גרעינית. ג'ון פ' קנדי ב-1962
    צילום: AFP
    טרין ווילומסן ברלינג
    מומלצים