שתף קטע נבחר
עיצוב: הלל הדר

ארבע לשונות של חירות: עד הפסח הבא

חירות הגוף, חירות הנפש, חירות הרוח והחירות הרביעית - חירותם של האחרת והאחר, ואחריותי לשמירת חירותם, אחריות שהיא חובה המוטלת על כל אחת ואחד. בואו נתחיל עם הלהט"בים הדתיים, שרבני "בית הלל" הציעו להם "פינת ליטוף" נטולת אופק. מנהיגים דתיים שלא נלחמים להשגת חירות מלאה לכל הברואים, "ראוי להם שיעשו תשובה"

לספור עד ארבע

ארבע הוא מספר מפתח בפסח; ארבע לשונות גאולה, ארבעה בנים, ארבע קושיות, ארבע כוסות, ואפילו האימהות הותאמו למידות החג, וכווצו משש לארבע.

 

זמני החג והשבת - ומתי מותר חמץ?

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

 

חג הפסח הוא חג החירות, והשבת אני מבקשת ללוות את צאתו במחשבות על ארבע לשונות של חירות: חירות הגוף, חירות הנפש, חירות הרוח והחירות הרביעית - חירותם של האחרת והאחר, ואחריותי לשמירת חירותם, אחריות שהיא חובה המוטלת על כל אחת ואחד.

 

המוסר והממסד

הדת הממוסדת שמנסחת אמונות וחוקים עבור מאמיניה, מאתגרת את השאיפה לחירות, ומאותגרת על ידה. האחריות שלנו כאנשים דתיים היא להתמודד עם האתגר, ולפתור אותו באופן שהמוסר ינהיג את הדת והממסד הדתי, ולא להיפך.

 

חירות, גאווה ודעה קדומה

המפגש בין חג החירות לפרשת השבוע, "אחרי מות", מאתגר סוגיית חירות מרכזית בימינו - החירות להעדפה ולנטייה מינית, שהרי ברשימת "איסורי העריות" שבפרשה נמצא גם האיסור (ויקרא י"ח, כ"ב): "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא".

 

פגיעה בכל החירויות

הניסיון לאסור, להשפיל ואפילו לגנות אישה או איש בשל הבחירות והנטיות המיניות שלהם, פוגע בכל החירויות. אין צורך להכביר מילים ביחס לפגיעה בחירות הגוף של מי שנדחקים לנהל מערכות יחסים אינטימיות המנוגדות לרצונם, או נתבעים להתנזר מחיי מין.

 

גם הפגיעה הרגשית בנפשם של מי שנאלצים להתבייש בנטיותיהם המיניות, להסתיר אותן ולבגוד בהן - ברורה וחמורה.

 

התעללות רוחנית

לעומת שתי אלו, כדאי להבהיר את משמעות הפגיעה הרוחנית שממנה סובל מי שמנהיגי הדת דוחים את נטייתו המינית. חירות רוחנית היא החופש של כל איש ואישה להגדיר את אמונותיהם ואת הערכים שלהם, ולפעול למימושם.

 

ילדה או ילד שגדלים בסביבה המשדרת להם בדרכים רבות וברורות, שהצרכים והרצונות המיניים שלהם מנוגדים לרצון האל, יכולים לסבול מצוקה רוחנית של ממש. בנוסף לסבל הפיזי והרגשי, הם נדרשים להתמודד גם עם הידיעה שהם "שנואי-אל", וצרכיהם הגופניים הם בעיניו "תועבה".

 

הלכה כבית הלל?

לאחרונה פרסם ארגון "בית הלל" מסמך עמדות העוסק ביחסן של הקהילות הדתיות לבעלי נטייה חד-מינית. מצד אחד, המסמך מעודד שכן הוא תובע מהקהילות להכיל אנשים וגם בני זוג חד-מיניים.

 

אבל...

אפילו רבני "בית הלל" לא מחלצים את האורתודוכסיה מהמבצר השמרני שבו כלאה את עצמה ואת ההלכה

היהודית לפני מאתיים שנים. רבני "בית הלל" מסרבים להתמודד עם האתגר ההלכתי שמציב המפגש בין חירות האדם לבין ההלכה, וקובעים: "האיסור על קיום יחסים בין בני זוג מאותו מין הוא מן התורה. התורה תורת נצח ולא תהא מוחלפת, ועל כן אין דרך להתיר קיום יחסים בין בני אותו מין".

 

ההלכה לא תשתנה, קובעים רבני "בית הלל", ומסתפקים בשינוי האווירה הציבורית. נהיה ממש נחמדים אל ההומואים, הם מציעים, אבל לא ננסח פתרון מהותי לאתגר הרובץ לפתחנו.

 

איך יחיה הומו דתי אליבא דרבני "בית הלל"? הם מתפתלים בתשובתם, ולא מציעים לו מזור פיזי, נפשי או רוחני: "טוב שימצאו דרכים היאך למעט באיסורים..." נשבעת לכם שלא המצאתי, זה מה שכתוב בגילוי הדעת שלהם.

 

מה משמעות ההצעה?

מאחורי ההתפתלות הלשונית של "בית הלל" ניצבת דרישה פשוטה ואכזרית מהלהט"בים האורתודוכסים: להתנזר ממין. לצד גזירת הנזירות, מובלעת הבנה שחלק גדול מבני ובנות הקהילה לא יעמדו בדרישה זו, ולהם ממליצים לנהל את חייהם בתמהיל רוחני של שקר ותחושת חטא: "למעט באיסורים" ולקיים את "מצוות התשובה".

 

מה ששנוא עליך

כמה אירוני שרבנים אלה מציבים עצמם כממשיכיו של הלל הזקן, שקבע: "מה ששנוא עליך לחברך לא תעשה – זו כל התורה". שכן, הדילמה המוסרית שלפניהם היא האם יקשו על עצמם ועל מעמדם הציבורי, ויציעו פסק הלכה אמיץ, המקבל את הלהט"בים ואת נטיותיהם המיניות כ"צלם אלוהים" ממש, או שימשיכו להקשות על הלהט"בים ויתבעו מהם לחיות בנזירות ובחושת חטא.

 

 

אין ארוחות (מוסריות) חינם. הכרעות רוחניות גובות מחיר. הלל הזקן היה דורש מרבני "בית הלל" לשלם את החשבון בעצמם, ולא להטיל את התשלום על החוליה הפגיעה בקהילה.

 

התורה, תורת נצח ולא תהא מוחלפת?

"פינת ליטוף". תסלחו לי, אבל זה מה שהציעו רבני בית הלל ללהט"בים האורתודוכסים. "תהיו יפים ותשתיקו את

אורח החיים שלכם", הם תובעים מהם, ובתמורה מסכימים לספור אותם למניין. מביך לגלות שזה מה שיש לליבראלים שבין הרבנים האורתודוכסים להציע לחברי קהילתם.

 

רבני "בית הלל" יקרים, כדאי לכם לרדת מעץ ההצהרות הריקות על "תורת נצח" ולסיים את פולחן הקיבעון. אם התורה היא תורת נצח, זה רק כיוון שהיא דינמית, ומנהיגיה לאורך הדורות הצליחו להתאים אותה לתפיסות עולם ולנסיבות חיים משתנות.

 

השינויים שחוללו מנהיגינו בעבר הם מרחיקי לכת ומעוררי הערצה; "עין תחת עין", "פרוזבול", "בן סורר ומורה", "היתר עסקה", "מכירת חמץ" ואיסור פוליגמיה. אלו רק טיפות בים הסוגיות ההלכתיות שעברו שינוי קיצוני בתרבות המפוארת שלנו.

 

הגנה עצמית

ובנוסף, אין ספק שבעוד כמה שנים אתם או ילדיכם תשנו מן היסוד את ההלכות המתייחסות ללהט"בים, והם על נטיותיהם יזכו לשילוב מלא בחיי הקהילה וההלכה. המהלך הזה נראה כיום בלתי נמנע, ואם התרבות היהודית-הלכתית רוצה להמשיך להתקיים, יהיה עליכם להתנער מחיי היפיפייה הנרדמת שגזרתם על עצמכם ועל ההלכה.

 

הדיבורים על תורת נצח בלתי משתנה מבחינה היסטורית הם הבלים, ולמרבה הצער אתם משתמשים בשקר הזה כנשק להגנה עצמית.

 

זה לא מסובך

הכי מצחיק, או בעצם מעציב, הוא שמבחינה הלכתית גרידא לא מאוד מסובך לשנות את היחס להומואים ולסביות (וכל יתר הנטיות הלא-סטרייטיות), ואם רק התורה הייתה מעניינת את רבני "בית הלל", הם היו מחוללים את השינוי. הבעיה האמיתית שלהם היא שהם פוזלים ימינה ופוחדים מהרבנים "האמיתיים", וזו כבר פגיעה חמורה במורשת של הלל הזקן.

 

איך עושים את זה?

ניסוח חוק "משכב זכר" המקראי מפותל. אם כוונת המחוקק הייתה לאסור יחסי מין בין גברים, היה עליו לכתוב זאת במפורש (למשל: "ואת זכר לא תשכב משכבי זכר", או "וזכר לא ישכב עם זכר"). ומדוע משתמש החוק בביטוי המפתיע "משכבי אישה"?

 

אפשר לפרש (ורבים הציעו זאת) שהבעיה שמציב המקרא איננה בעצם קיום יחסי מין בין גברים, אלא ב"הנמכת" מעמדו של הגבר למעמד של אישה על ידי הבעילה. האיסור בפסוק הוא מסוג איסורי השעטנז, והוא מבקש להגן על "קדושת" הסדר ושיטות המיון של ההנהגה; גברים הם גברים, נשים הן נשים וחדירה של גבר לגופו של גבר אחר, הופכת את הגבר ה"נחדר" ל"נקבה".

 

והנה שלוש הצעות הלכתיות פשוטות, בסדר תעוזה הולך וגובר:

א. אין איסור תורה על קיום יחסי מין בין נשים. אם תניחו לסוגיה זו, ולא תתפתלו, תפתרו בערך 50% מהבעיה שלכם.

 

ב. האתגר ההלכתי ביחסי מין בין גברים, הוא, לפי פסוק זה, רק ביחסים מין מלאים ואנאליים. כדאי להבהיר לחברי קהילותיכם גם את זה, ובריש-גלי ולא בחדרי חדרים.

 

ג. וזו התשובה העיקרית, והתשובה היחידה שמתמודדת עם האתגר המוסרי - בעולם שבו נשים וגברים שווים במעמדם - גוף נחדר, "נקבי", אינו נחות מגוף "חודר". אין כל פחיתות בגבר שנחדר על ידי גבר, ובימינו יש לקבל באהבה כל העדפה מינית, הנעשית בהסכמה ובכבוד הדדי.

 

האחריות על החירות של הזולת

הלשון הרביעית של החירות שהצעתי כאן, היא החירות של הזולת. האחריות שיש לכל פרט על שמירתה היא, להבנתי, מוחלטת. הדאגה לזכויותיי ולחירותי מובנת, אבל ההצדקה המוסרית שלה היא רק בהיותה חלק מדאגה לחירויות כל בני האדם.

 

מנהיגים דתיים שלא נלחמים להשגת חירות מלאה לכל הברואים "מוטלת עליהם מצוות התשובה" ו"טוב שימצאו דרכים היאך למעט באיסורים", כלשונם של רבני "בית הלל".

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

לא פעם ממליצים לי חברים נדיבי לב "טוסי לברלין", ואף מתנדבים לרכוש עבורי כרטיס בכיוון אחד. ובכן,

תודה על ההצעה, אני אפילו נהנית לבקר שם, אבל לא מתכוונת להגר. אני כאן ואני נשארת כאן, וכך גם אתם והפלסטינים והחרדים וכל יתר האנשים החיים על האדמה הזו. אנחנו נשארים יחד. ואני נשארת כאן מסיבות רבות, אבל גם בגלל החירות הרביעית – החירות של הזולת.

 

הגורל הוביל אותי להיוולד כיהודייה במדינת ישראל, והחירות שלי היא לחפש במציאות חיים זו את האחריות שלי, ולנסות לעמוד במבחן המוסרי שהיא מטילה עלי. כיהודייה-ישראלית יש לי רשימה ארוכה של משימות חירות, והלוואי שאעמוד במבחן.

 

חג שמח ושבת שלום!

 

לכל הטורים של רוחמה וייס

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עמית לב
מה ששנוא עליך, לידיעת רבני "בית הלל"
צילום: עמית לב
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
פרופ' רוחמה וייס
צילום: דבי קופר Debbi Cooper Photographer
מומלצים