אשליות גדולות: אנחנו לא עם סגולה

אמונה מוזרה ופופולרית

מפתיע לגלות שרעיון הבחירה מלווה את תרבותנו מהמקרא ועד ימים אלה, שכן התרבות היהודית ידעה תפניות ומהפכות רעיוניות. אמונות באו והלכו בה אבל רעיון הבחירה לא מש מאתנו.

• לזמני הדלקת נרות ויציאת השבת - היכנסו לכאן 
  

אבל זה גם מובן

קל להבין מדוע דווקא עם קטן ופגוע נמשך לפנטזיית הנבחרוּת, שהרי אדם משכים לעמלו עם בוקר ושב לביתו בלילה, אוכל משהו, רואה משהו בטלוויזיה, נרדם ומתעורר ליום נוסף של עמל.

חמישים גוונים של בחירה

רעיון הבחירה איננו מקשה אחת. יהודים הציעו הסברים שונים למהות הבחירה ולהשלכותיה. פעמים אנחנו הילד האהוב של אלוהים, בפעמים אחרות אנחנו רעייתו של גבר אוהב וקנאי, לפעמים אנחנו עמו הנבחר, ולפעמים אנחנו באים עם אלוהים בברית. ויש שלל דגמי נבחרוּת נוספים.

עם סגולה

פרשת השבוע, "כי תבוא", מציעה מודל בחירה ששמו "עם סגולה" (דברים כ"ו, י"ז-י"ט): "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ, וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו וּֽלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".

עליון על כל הגויים

אבל בניגוד לקשר הוואסלי, שבו יכול האדון לקחת עבדים רבים ולנהוג בכולם באותה מידת עריצות, בברית ה"סגולה" מעניק אלוהים לבני ישראל ייחודיות ושליטה: "לְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם". אנחנו אמנם עבדי האל, ולאל עבדים רבים נוספים, אך יש היררכיה בין העבדים ואנחנו, היהודים, נמצאים בפסגתה. 

מי כאן אמיר?

מי שזכה לשם "אמיר" יכול לחגוג השבוע עם הפרשה שהביאה לעולם פועַל על שמו: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם". ואיך מאמירים מישהו? "האמרת – מלשון גדולה, וקרוב מגזרת בראש אמיר" (אבן עזרא). אם כן, להאמיר פירושו להגביה, להגדיל, להביא אל הצמרת.

אלוהים זקוק לנו?

ה"האמרה" ההדדית מבהירה חלק נוסף וחשוב במהות ברית הסגולה שלפנינו: בשמיִם יש אלוהים רבים, ובארץ – עמים רבים. התשוקה שלנו, בני ישראל, להרגיש מיוחדים בין העמים, דומה לתשוקה של אלוהינו להרגיש מיוחד בין האלים. אם אנחנו נקפיד לשמור על מקומו המיוחד של אלוהינו ולא נבגוד בו עם אלים אחרים, הוא ישמור על עליונותנו בין העמים, ולא יתפתה לפיתוייהם של עמים חזקים ומרשימים מאיתנו.

אמרו את זה קודם, לפני

כן, אני כבר יודעת שיהיה מי שימשוך כתף ויאמר: "שוב הרפורמית הזאת והדעות הכופרות שלה", אבל גם הפעם הרפורמים הראשונים, מוריי ורבותיי, הם חכמי המשנה והתלמוד (גיטין נז ע"ב): "את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום – כבר נשבענו להקדוש ברוך-הוא שאין אנו מעבירים אותו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת".

"עם נבחר" זה לחלשים

האמונה בהיותנו עם נבחר שייכת למשפחת השקרים המנחמים, כמו השקרים שהורים מציעים לילדיהם באומרם: "אתם הכי חכמים והכי מקסימים בעולם", וכמו כשאוהב אומר לאהובתו: "אין שנייה לך בתבל".

אני לא נגד האמונה בבחירה

זו אמונה חמה ומנחמת, והנפש צמאה לה כפי שהיא צמאה לאהבה הרומנטית ולאהבה ההורית. אלא שאמונה זו אפשרית רק במידה שאנחנו יכולים להחזיק בו-בזמן גם את ההבנה המפוכחת שלפנינו משאלת לב, ולא תיאור של המציאות.

ובבית המדרש של הטוקבקים

בשבוע שעבר ציטטתי את האמרה: "מלחמה שעל ידי ספר, אהבה יש בסופה" ו"גוי צדיק" (טוקבק 58) הגיב לדבריי:

שבת שלום!