כאשר שירי ארצי ויפתח קליין החליטו להיפרד, בערב פסח 2017, גם הבית שבו התגוררו סימן להם בדרכים מעניינות את מה שהתרחש בין כתליו. כמה ימים לפני המשבר אירעה פריצה לבית, "וכשסיפרתי לעצמי בדיעבד את מה שקרה, אמרתי, הנה, משהו נפרץ בסדר הטוב של הדברים", נזכרת ארצי.
כמה חודשים אחר כך, כשכבר היו פרודים והחורף הגיע במלוא עוזו, הוצף הבית במים בשל בעיית איטום וניקוז שהרימה ראש. "התעוררתי באיזה לילה, וכל הבית היה מים", משחזרת ארצי. "הסתכלתי סביבי וחשבתי, אלוהים, איך זה נראה. נאלצתי לעשות שיפוץ ואיטום. וזה היה דבר מדהים, להיות פה בלי יפתח, עם פועלים שבאו כל בוקר והחלטות שצריך היה לקחת. היה צריך להחליף ריצוף באמבטיה, ואני הייתי צריכה לבחור אריחים לבד ולברר בעצם מה אני אוהבת".
קליין: "אם הייתי בבית, בטח הייתי משתלט על חלק גדול מהבחירות".
ארצי: "לבחור הכל לבד, זו הייתה הזדמנות לגדול".
5 צפייה בגלריה
"אנחנו יודעים לריב היטב, חזק ובדרמטיות, מאז שאנחנו קטנים"
(צילום: עדי אורני, סגנון: זוהר מאירי)
יותר מארבע שנים עברו מאז חזרו להיות ביחד. הכעסים, העלבונות והכאבים חלפו, ולא בטוח שהיו מדברים שוב על המשבר הזה, לולא פורסם הספר המרגש של ארצי, "סיפורים מן הפרידה", לפני כמה חודשים, והפך את הפרטי לציבורי. תוסיפו את ההצגה העצמאית של קליין, "ערב שקופיות", שנכתבה לפני שש שנים ועדיין ממלאת אולמות, ובה הוא וטלי שרון מגלמים זוג נשוי במשבר - וקיבלתם את כל הסיבות האמנותיות להיזכר בפרידה ששחררה אותם לנסות כל אחד לבד.
תחילתו של המשבר, שהפך לפרידה של שנה וחצי, במריבה שגרתית שיצאה מפרופורציה. אפריל 2017, ערב פסח. באוויר לא היה שום רמז לעתיד לבוא. "זה לא שכל הזמן הייתה אצלנו מוזיקה קלאסית ופתאום נשמעו תופים", אומרת ארצי, "הייתה הסלמה של דברים. היו הצטברויות של כעסים ומטענים, ובנקודה מסוימת הייתה מריבה שנראתה כמו מריבות אחרות, אבל בפעם הזו הלכנו עם זה".
קליין: "היה ריב שהתפתח ועלה בטונים, ואמרתי, כפרובוקציה, 'כדאי שאני אעזוב את הבית'. כששירי אמרה, 'אני חושבת שאתה צודק', הייתי בהלם (צוחק). ואז נפרדנו".
ארצי: "זה באמת היה קצת כמו יחסים בדלקת. כמו עץ שנשבר. לכי תדעי מה היה הרגע שבו הלחץ גרם לקריסה. לא תכננו להיפרד, לא חשבנו שזו תהיה פרידה אמיתית".
קליין: "היה ריב שעלה בטונים, ואמרתי, כפרובוקציה, 'כדאי שאני אעזוב את הבית'. כששירי אמרה, 'אני חושבת שאתה צודק', הייתי בהלם"
האם מישהו מכם דמיין את עצמו, לפני הפרידה, מנסה חיים לבד?
ארצי: "אלף פעמים! בכל מריבה כמעט אמרתי, די, אין לי כוח, שיעוף, או שאני אעוף. אבל אחרי חצי שעה הדברים היו נרגעים".
קליין: "בטח שהיו מחשבות במהלך ריב, שבלעדיה החיים יהיו נפלאים".
ארצי: "לכן לא הבנו שקורה פה משהו שלא קרה קודם לכן, כי אנחנו יודעים לריב היטב, חזק ובדרמטיות, מאז שאנחנו קטנים. הכרנו בגיל 23, אז עוד היינו שוברים צלחות" (צוחקת).
וכשקרתה הפרידה, איך כל אחד מכם הגיב?
קליין: "אני הייתי כמו מישהו שעבר תאונה. כעסתי עליה מאוד. איך את עושה לי את זה? איך את לא רואה את הכאב שלי ואיך את לא מבינה אותי? באותו שלב לא הייתה אצלנו שום יכולת הזדהות עם האחר. היינו שקועים כל אחד ברחמים העצמיים שלו".
ארצי: "אבל גם כשנפרדנו, לא היה לנו ספק באהבה שלנו".
בעטתי בכל מה שסביבי
ארצי (50) היא סופרת, מדבבת ותסריטאית, את קליין (50) הכירה כשלמדה קולנוע ב"סם שפיגל" והוא למד ב"ניסן נתיב" הסמוך. קליין שיחק שנים בתיאטרון הרפרטוארי, פרץ ב־1998 בסדרה "טירונות" ועשה מאז אינספור תפקידים. הם מתגוררים בצפון תל־אביב והורים לשלושה: יהלי (23), מיכאל (20) ונעמי (12). לפני עשור, כששניהם חגגו 40, החליטו להתחתן רשמית. אז גם החלו, עם משבר הגיל, סדקים.
"אצלי זה כנראה התחיל במשבר גיל 40", משחזר קליין. "עזבתי את התיאטרון אחרי 14 שנה בטריקת דלת, קניתי ג'יפ, קיבלתי הצעה ללמד סמסטר באוניברסיטת פלורידה ונסעתי עם שירי והילדים. בסוף נפרדנו וזה הלך רחוק מאוד, המשבר הזה. בעטתי בכל מה שמסביבי".
איך נראתה השנה וחצי שלכם בנפרד?
קליין: "כשההלם טיפה התפזר, התחלתי לאסוף את עצמי, והייתה לי דירה משלי בתל־אביב. לא קרעתי את העיר. הייתי עסוק בלשמור על עצמי ועל הילדים, שהיו ישנים יום אצלי ויום אצל שירי, וככה הם אהבו את זה. הצלחנו לתת להם תחושה טובה מאוד, כי הרגשנו שעם כל הקושי יש המון אהבה וכבוד בינינו. ובתוך כל זה, הבנתי שאני יכול גם לבד".
ארצי: "יפתח היה המרדן, הפרוע והנועז, ואני זו שרוצה לחזור מוקדם וללכת לישון. מצאתי את עצמי אחראית על ארוחות הערב בשישי. הייתי שגרירת פולניה בישראל"
איך הבנת?
"היה איזה רגע שחזרתי עם הילדים מהים, וקרה משהו שלא אוכל לפרט, שבחיים הרגילים הייתי מתקשר לשירי ומתייעץ מה לעשות, אבל זו לא הייתה אפשרות. הייתי גם האבא וגם האמא, ופשוט למדתי להסתדר לבד. פתאום הבנתי מה זה לקחת אחריות רגשית מלאה על הילדים. זה היה גילוי ענק. פתאום אני זה שידע איפה הם ולאן הם הולכים, ולא רק שירי שהייתה תמיד המתווכת. אתן הנשים אולי לא יודעות את זה, אבל אתן נורא משתלטות על הבית, וכל מה שנשאר לך, הגבר, זה למלא את ההוראות. תיקח אותו, תביא אותו. כש'נאלצתי' להיות האחראי הרגשי על הילדים ולא רק האדמיניסטרטיבי, זה קירב מאוד ביני ובינם".
יכולת לדמיין את עצמך מתאהבת מחדש?
"לא", היא מחייכת ומביטה על קליין, "ככל שהזמן חלף קלטתי שאני בבעיה, שאני אוהבת את האיש הזה ולא מצליחה להפסיק לאהוב אותו".
"הפרידה מיפתח הייתה גם מול ההורים שלי. בפעם הראשונה בחיים לא כולם ידעו כל הזמן איפה אני ומה אני עושה. מצאתי את עצמי לא הולכת לארוחות משפחתיות, כי לא בא לי"
כמה מאתגרת הייתה הפרידה הזו? כמה קשה היה?
"אם יפתח בהתחלה היה מבולבל וחסר אונים, אני דווקא הייתי באנחת רווחה ובהקלה. בשלב מסוים התהפכנו. כשיפתח התחיל ליהנות, אני הפסקתי. אחרי שנה הלכנו לטיפול זוגי. הכעסים הרותחים שלנו הספיקו להצטנן. המטפלת עזרה לנו להבין כמה הנפרדות חיונית בתוך הזוגיות, ואיך אפשר להיות ביחד בלי לוותר כל אחד על הזהות הנפרדת שלו.
"בזמן הטיפול אני כבר רציתי לחזור ויפתח עדיין לא ידע. בסוף אמרתי, 'תחליט, כן או לא'. ואז ביום שבת אחד ישבתי פה ואמרתי, 'מה שיהיה יהיה, עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי, ויש מצב שמכאן אני הולכת לתואר גרושה'. נכנעתי בענווה לניסיון לשלוט בדברים. למחרת יפתח התקשר ואמר שהוא רוצה לחזור".
5 צפייה בגלריה
"אני אוהבת מאוד להיות בגילי. אני גם מרגישה הכי מוגשמת שהייתי אי פעם"
(צילום: עדי אורני, סגנון: זוהר מאירי)
עם אילו תובנות חזרתם לקשר כדי לא ליפול שוב לאותן המלכודות?
קליין: "לפני הפרידה שמעתי המון משירי, 'אתה לא נוכח' ו'אתה לא כאן'. לא הבנתי מה היא אומרת כי הנה, אני כאן. אני מפרנס ועושה מטלות בבית. היום אני יודע שאתה יכול להיות בבית ועדיין לא להיות נוכח. בתוכך אתה רק מחפש להיעלם פנימה ושלא יטרידו אותך. זה משהו ששייך למצוקה נפשית. היום אני נוכח באמת".
ארצי: "בזוגיות כזו ארוכת שנים אנחנו מתקבעים בתוך תפקידים. אצלנו יפתח היה הכועס ואני המכילה. יפתח היה המרדן, הפרוע והנועז, ואני זו שרק רוצה לחזור מוקדם וללכת לישון. מצאתי את עצמי אחראית על ארוחות הערב בשישי, 'היום אנחנו אצל הוריך ומחר אצל הוריי וחייבים, כי הדודות ייעלבו'. הייתי שגרירת פולניה בארץ ישראל".
הפן המרדני שבך אבד?
"בואי, גם מרדנות הנעורים שלי לא הייתה מרחיקת לכת", היא צוחקת. "במובן הזה, הפרידה מיפתח הייתה גם מול ההורים שלי. בפעם הראשונה בחיים לא כולם ידעו כל הזמן איפה אני ומה אני עושה. מצאתי את עצמי לא הולכת לארוחות משפחתיות, כי לא בא לי. כל חיי, עם ההורים והאחים שלי ואחר כך עם יפתח, חייתי עם דלת שכל הזמן פתוחה. בפרידה סגרתי את הדלת. יצרתי חדר משלי".
ארצי: "הסכמנו שזה בסדר לדבר על הפרידה ביצירה שלנו, לא כי אנחנו רוצים לעשות מפגני סטריפטיז בציבור, אלא כי זה קורה להרבה אנשים. גם מה יש להסתיר? מה עשינו?"
ומה הבנת כשחזרתם?
"שגם יפתח הוא אדם עם יכולת הכלה מופלאה, אבל כשאני לקחתי על עצמי את התפקיד הזה, צמצמתי אותו. וגם שאני נועזת וסוערת יותר מכפי שזה בא לידי ביטוי, כי הוא לקח את התפקיד הזה".
גיל 50 זה מהמם
כשארצי החליפה את הפחד בסקרנות לקראת העתיד, היא הצליחה לחזור לכתוב. 16 שנים חלפו מאז יצא "בוץ", רומן הביכורים שלה. בזמן הזה היא כתבה חלק מהעונה השלישית של "בטיפול" והתנסתה בהנחיה ובדיבוב, עד שהיה לה אומץ להתיישב לכתוב את ספרה השני, "סיפורים מן הפרידה" (כנרת זמורה דביר), שמכיל סיפורים קצרים על נשים במהלך פרידה.
בספר יש גם נובלה אחת, "חתונה על המפלים", שעוסקת בפרידה מהילדים המתבגרים, מההורים המזדקנים ומהגוף שעובר שינויים. איך את עם ההתבגרות?
"אני אוהבת מאוד להיות בגילי. אני גם מרגישה הכי מוגשמת שהייתי אי פעם. לכבוד יום ההולדת ה־50 שלי נסעתי עם אמא שלי למונטנגרו, ושם אמרתי לה, 'אמא, השגתי בעלות גמורה על החיים שלי'. זו הרגשה מהממת. אגב, זו הייתה הפעם הראשונה שארגנתי לעצמי מסיבה. תמיד יפתח היה מארגן לי. אנחנו עושים בימי הולדת מסיבות ריקודים ביתיות, כמו בסבנטיז".
שירי, כמה קל לחשוף פרידה אינטימית כשאת חלק ממשפחה מפורסמת מאוד?
ארצי: "הסכמנו שזה בסדר לדבר על הפרידה ביצירה שלנו, לא כי אנחנו שני אקסהיביציוניסטים שרוצים לעשות מפגני סטריפטיז בציבור, אלא כי זה קורה להרבה אנשים. גם מה יש להסתיר? מה עשינו? זו שליחות לדבר את הדברים המושתקים. זה חשוב ומרפא לספר את הסיפור שלנו".
הראיון המלא עם שירי ארצי ויפתח קליין מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
- ניהול סט: דור מרדכי, איפור: גלית ורטהיים, שיער: ליאור גבריאלוב
