ז'ורלט אומלט: ביקור משפחתי בבלגיה

השנה, בדרך לביקור הקבוע בארץ, עצרנו בבלגיה. אחרי הנופש הפעיל בצ'אנג מאי בשנה שעברה, הגיע הזמן לבקר את המשפחה. הבלגי הביע התנגדות, הוא לא ממש פטריוט, אבל כבר לא היינו שם שלוש שנים. מהון להון, מצאתי את עצמי עם שני הדרדסים (אגב, הידעתם שהדרדסים מקורם בבלגיה?) על המטוס של איר פראנס בואכה פריז, יען כי את ארץ השמש העולה וארץ הוואפל לא מקשרת טיסה ישירה.

רואסי, שדה התעופה על שם שארל דה-גול המנוח, קיבל את פנינו בצורה בלתי מסבירת פנים לתייר. שילוט מבלבל, תורים אינסופיים למעליות, פרצופים כועסים וחום מרגיז של מדינות שלא שמעו על המילה מזגן. מזל שבקפיטריה חיכה לנו באגט עם ז'מבון (ראה תמונה) שפיזר מיד את העננה. באגט אוכלים רק בצרפת, שיננתי לעצמי.

הרכבת המהירה לבריסל הביאה אותנו חיש קל לזרועותיה של הדודה ז'ורלט. הלומים מ-24 שעות של נסיעות ומהפרשי השעות, הושיבו אותנו לשולחן בבהילות. השעה חמש בבוקר לפי שעון יפן, אבל מי סופר. נתח משובח של עגל מרקד לו בעליזות על המחבת ומעליו שלל עשבי תיבול. הדודה מחייכת אלי "הכנתי צ'יפס גדול בשבילך", והחיים יפים.

גם הילדים קמו לתחייה לפתע פתאום כאילו לא שמעו על המילה ג'ט לג. אני מפנטזת קשות על המאכלים המקומיים שכל כך התגעגעתי אליהם.  חוץ מהוואפל, צ'יפס עם מיונז, שוקולד ובירה, גם פילה אמריקן, הגירסה המקומית לסטייק טרטר, ורי דה וו, שקדי עגל ברוטב שמנת ופטריות.

באגט. אוכלים רק בצרפת

צפי, חברה ישראלית שגרה בבריסל, מגיעה לגאול אותי מיסוריי. היא מודיעה לי בחיוך: "היום בערב נלך לאכול בבראסרי, מסעדה פשוטה ללא יומרות". "צפי", אני מודה לה, "זה בדיוק מה שאני רוצה". בלי מפות, בלי נובל קוויזין ובלי טובות. מנות גדולות ואוכל פשוט ובסיסי. צפי מחייכת בהבנה.

הבראסרי של ג'ורג' מקבל אותנו בחיוך. מבחר פירות הים, ובראשם המולים המופורסמים, שניצבים מחוץ למסעדה מזכיר לי חנות דגים, אבל אני לא מתבלבלת לרגע וננעלת כמו צייד על המטרה. פילה אמריקן.

בצרפת זה סטייק טרטר, כאן זה כאמור פילה. אני נזכרת בחיוך בביקור הראשון שלי בעיר האורות עם הבלגי. היינו כל כך מרוששים וצנומים, ורזינו שם בעוד כמה קילוגרמים טובים, לנוכח מחירי המסעדות המבהילים דאז. הבלגי ביקש בסופר בנימוס פילה אמריקן והפריזאי המשועמם בהה בו באדישות ובחוסר הבנה. הצרפתים והבלגים הם צ'ילבות לנצח. הראשונים יגידו שהבלגים מטומטמים, משעממים ובעלי מנהגי מזון משונים, כמו מחית תפוחי עץ לצד הסטייק.

השכנים הצפוניים לא יישארו חייבים ויכנו את הדרומיים ברברים, לא מנומסים ולא נקיים. ולמען הדגש השונה והמיוחד, כל צד מכנה את המאכל הנפלא הזה בשם אחר ולכל מי שנפל פעם בפח במסעדה צרפתית, הזמין סטייק טרטר וראה בדמיונו סטייק עסיסי ומדמם וקיבל תערובת לקציצות מוקדש הסיפור הבא.

ארוחת ערב ראשונה אצל סבתא ז'ורלט, הלא היא מדאם רוסו, ובתפריט: פילה אמריקן במיוחד בשביל האורחת המכובדת מישראל.

אני, עולת ימים, פרובינציאלית להחריד ובעלת רקורד של מטבח פולני עילי, מסתכלת בבעתה על תערובת הקציצות שנמסרת לי על ידי המאדאם בחיוך רחב. הבלגי מסתכל עלי מצפון במבט שלא ניתן לפרש לשתי פנים: תסתמי ותאכלי, מצוות העינים הירוקות בזעף. וכך היה. וזה היה אפילו טעים. כל כך טעים שהתחלתי לשחזר אותו במטבחי מדי פעם. ותתפלאו, זה אפילו כשר. במסעדת שה סימון הירושלמית והכשרה פגשתי את המעדן בפליאה רבה.

זה כל כך טעים שהתחלתי להכין לבד בבית

כדי לקצר סיפור ארוך, פילה אמריקן במסעדת ג'ורג' בבריסל מומלץ בחום ומגיע עם צ'יפס מיונז (לא קטשופ חלילה - בבלגיה יש מצב רק למיונז ומה שיותר) וחמוצים מקומיים (קורנישון-מלפפון ננסי ובצלצלי שאלוט) , אבל אתם מוזמנים לבקש גם לחם טרי עם קרום מתפצח לידו וחמאה צהבהבה.

מסעדת ג'ורג': Brasseries Georges, Avenue Winston Churchill, 259, B-1180 Bruxelles. טלפון: 02-3472100.

והנה מיד מגיע המתכון של סבתא רוסו לפילה אמריקן, ובפעם הבאה לומדים לבשל במטבח של הסבתא רי דה וו - שקדי עגל ברוטב שמנת ופטריות.

פילה אמריקן

חומרים:

1/2 ק"ג בשר בקר טחון איכותי לא שמן וטרי באופן מיוחד (אם הבשר לא טרי מספיק, מדובר בסכנת נפשות של ממש)

1 בצל קטן, קצוץ

2 כפות מיונז

טבסקו לפי הטעם

חלמון של ביצה (מי שפוחד אפשר לוותר)

מלח, פלפל

2 כפות צלפים כבושים

ענף פטרוזיליה, קצוץ

1 כף חרדל

הכנה:

מערבבים היטב את כל החומרים לעיסה אחידה, עורמים לגבעה ומגישים. אוכלים עם בגט טרי, חמאה וחמוצים בצד, קורנישון (מלפפון ננסי) ובצלצלי שאלוט.

בון אפטיט!