זוכרים את חנוך לוין

השבוע לפני שש שנים הלך לעולמו הבמאי, המשורר ומגדולי המחזאים של ישראל, חנוך לוין. לציון האירוע ישודר הערב (ה', 23:00) בערוץ 10 סרטו של הבמאי יוסי ויין, "מה איכפת לציפור". הסרט, שנעשה בשיתוף עם הצלם דוד גורפינקל והתסריטאים שרון שמיר ודן וולמן, מבוסס על "קברט לוין", ערב סאטירי המורכב מאוסף שירים ומערכונים עירוניים מאת לוין שערך ישראל גוריון והוצג על במת התיאטרון הקאמרי.

הדרמה הטלוויזיונית מביאה אינטרפרטציה חופשית לערב, שבה מתאחדים הזמן והמקום של המערכונים השונים לכלל יצירה הומוגנית עם מסר לויני מובהק ורלוונטי. בין המערכונים המשולבים בסרט יהיו "המשתין", "על כס הכבוד", שוסטר ומרקוס", "סרט אילם", "הקוסם" ו"ישעיהו וירמיהו". ברשימת השירים: "אני חיה לי מיום ליום", "מה איכפת לציפור", "לונדון" וביצוע מיוחד של מזי כהן לשיר "אל תבכי". בסרט משתתפים רשימה ארוכה של קולגות ושחקנים ובהם אלכס אנסקי, אורי גוטליב, ישראל גוריון, צחי גראד, מירב גרובר, סלים דאו, שירילי דשא, שמואל וילוז'ני, גל זייד, אסנת חכים ועוד.

לוין הותיר אחריו עשרות פואמות, סיפורים קצרים, שירים, תסכיתי רדיו, תסריטים ומחזות - שרובם הוצגו על במת התיאטרון הישראלי. בין המחזות הסאטיריים-פוליטיים הבולטים של לוין, שעוררו סערה ציבורית בישראל היו "את ואני והמלחמה הבאה", "קטשופ" ו"מלכת האמבטיה". אחריהן יצר את המחזה הקומי "סולומון גריפ" ואת "חפץ", שהפך להצלחה הגדולה הראשונה לה זכה. בשנת 1972 העלה לוין על במת הקאמרי את המחזה "יעקובי ולידנטל", שהיה למחזה הראשון פרי עטו שגם ביים. בשנת 1972 יצא לאקרנים הסרט "פלוך" בבימויו של דני וולמן לו כתב את התסריט, וחמש שנים מאוחרת ביים ויטק טרץ' את "פנטזיה על נושא רומנטי" שכתב.

לאורך השנים המשיכו יצירותיו של לוין למשוך אליהן אש, כך למשל ב"ייסורי איוב" שעלה בשנת 1981 על במת הקאמרי או "הזונה הגדולה מבבל", שנתפשו כפרובוקטיביים.

בשנת 1982, לאחר שנפסל על ידי המועצה לביקורת על סרטים ומחזות, עלה מחזהו "הפטריוט" על במת תיאטרון נווה צדק בבימויו של עודד קוטלר. העלאת המחזה גררה את התערבותו של היועה"מ לממשלה שהמליץ להגיש כתבי אישום נגד הנהלת התיאטרון בגין הפרת החוק. המחזה הותר להצגה רק לאחר שקוצץ.

מחזותיו המאוחרים של לוין בהם "הילד חולם", "ההולכים בחושך", "פעורי פה" ו"אשכבה" זכו לביקורות משבחות ולהצלחה קופתית. את שיריו של לוין ביצעו רבים וטובים בהם יהודית רביץ ("אדון כמעט וגברת כבר"), להקת "אחרית הימים" ("מה אכפת לציפור"), ריטה ("אני חיה לי מיום ליום") וחוה אלברשטיין ("לונדון"). בשנות חייו פרסם שני ספרי פרוזה וספר שירה וכן וביים מערכונים לתכנית הטלוויזיה "לילה גוב".

לאחר מותו פורסמו כל כתביו ב-17 כרכים בהוצאה משותפת של ספרי "סימן קריאה", הוצאת "הקיבוץ המאוחד" וספרי תל אביב. בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ראו אור "הילדה חיותה רואה ממותה" ו"מסע הדוד מקס" שכתב לילדים. מתוך 63 המחזות שכתב, ביים לוין 22. את עבודת הבימוי של המחזה האחרון שכתב, "הבכיינים", החל לוין בבית החולים תל השומר בו אושפז בשל מחלת הסרטן, אך לא הספיק לסיים. את ההפקה ביים בסופה הבמאי אילן רונן.