מקלות בגלגלים
הפרידה מג'יימס קמרון ב"שליחות קטלנית" היתה הרסנית, "באטמן" הפך לבדיחה אצל ג'ואל שומאכר וסדרת "מלחמת הכוכבים" הידרדרה רק כשחזרה לידיו של ג'ורג' לוקאס. לא רק ספיידרמן החליף ידיים, אבל למי זה עשה טוב?
דחיקתו של הבמאי סם ריימי מסדרת סרטי "ספיידרמן" אמנם עוררה לא מעט תדהמה בהוליווד, אך זו ממש לא הפעם הראשונה בה מותג קולנועי מצליח מחליף ידיים. לפעמים זה הועיל לסדרה, אבל לא פעם הפרידה מהאב הרוחני הוכיחה עצמה כהרסנית. הנה סקירה של כמה מהמקרים המעניינים ביותר, לטובה ולרעה, של סדרות קולנועיות מתגלגלות.
"מלחמת הכוכבים" התרסק
לא בכדי נחשב "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס לאחד הסרטים המשפיעים והחשובים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקני. אבל למרות שהטרילוגיה המקורית היתה מזוהה עם לוקאס, בפועל הוא נטש את כס הבמאי מיד לאחר הסרט הראשון.
בראיון ל"רולינג סטון" הוא סיפר אז כי בכוונתו לתת לחבריו להשתעשע עם הסדרה שיצר, ואכן כך היה: הוא אמנם ליווה את שני החלקים הבאים, "האימפריה מכה שנית" ו"שובו של הג'די", כמפיק ותסריטאי, אבל את מלאכת הבימוי הפקיד בידי אחרים. את החלק השני ביים אירווין קרשנר, ואחריו הגיע ריצ'רד מרקנד המנוח.
"מלחמת הכוכבים". בסוף חזרה לבעלים, וחבל
שניהם לא ממש נסקו משם לקריירות בימוי מפוארות: קרשנר ביים מאז "האימפריה" רק שני סרטים באורך מלא - סרט ההמשך ל"רובוקופ" ו"לעולם על תאמר לא" בסדרת ג'יימס בונד, ואילו מרקנד הלך לעולמו שנים ספורות לאחר שביים את "הג'די". מבחינת אהדת הסרטים, קרשנר הצליח לעמוד בציפיות ובעיני מעריצים רבים סרטו התעלה על החלק הראשון. "שובו של הג'די", לעומת זאת, נחשב לחלק החלש ביותר בטרילוגיה המקורית.
אבל לוקאס לא נטש את הסדרה לעד: 22 שנה לאחר צאת הסרט המקורי (תקופה שבמהלכה לא ביים אפילו סרט אחד), הוא הביא לעולם את הפרק הראשון בטרילוגיית הפריקוולים שלו. הסרטים, שאת שלושתם ביים בעצמו, עשו שמות בקופות, אבל זכו לתגובות צוננות מהמבקרים והותירו רבים מהמעריצים הוותיקים מאוכזבים מהקאמבק המקרטע של אליל נעוריהם.
"באטמן" הפך לבדיחה
הרבה לפני שכריסטופר נולאן הפך את איש העטלף לגיבור קודר של שוברי קופות מוערכים, הופקדו עלילותיו של באטמן בידיו האמונות של טים ברטון. הבמאי בעל הסגנון הוויזואלי הייחודי והמפעים סיפק שני סרטים בכיכובם של ברוס וויין והאלטר-אגו העוצמתי שלו, שזכו לשבחי הביקורת והצלחה קופתית מרשימה.
אבל ההצלחה הכלכלית של "באטמן חוזר" ב-1992 (יותר מ-260 מיליון דולר ברחבי העולם) לא ממש הותירה את אנשי "האחים וורנר" מסופקים. שם הרגישו שהסרט יכול היה לזכות להצלחה מפוארת עוד יותר, והעבירו את הסדרה לידיו של ג'ואל שומאכר. ברטון עצמו אישר את הבחירה, ונותר על תקן מפיק. מייקל קיטון לא היה מרוצה מהכיוון החדש, ואת מקומו תפס ואל קילמר.
התוצאה היתה קטסטרופלית: "באטמן לנצח" אמנם זכה להצלחה מסחרית מרשימה יותר מזו של קודמו בסדרה, אך ללא ספק יירשם בדפי ההיסטוריה כאחד מסרטי הקומיקס המיותרים והזניחים של שנות ה-90. אבל אם במקרה של "באטמן לנצח" עוד היה ספק, הרי ש"באטמן ורובין" מ-1997 הוכיח שהבחירה בשומאכר הפכה את איש העטלף לבדיחה מהלכת.
הסרט זכה ל-11 (!) מועמדויות לפרסי הראזי, המוענקים לסרטים ולשחקנים הגרועים של השנה, ואף זכה באחד (פרס שחקנית המשנה הגרועה - אלישיה סילברסטון). רק שמונה שנים לאחר מכן, כשכריסטופר נולאן קיבל לידיו את המותג והחליט להחזיר אותו לנקודת האפס, באטמן הצליח להיחלץ מתהומות הנשייה וחזר להיות אחד מגיבורי העל האהובים של הקולנוע. עכשיו נותר רק להתפלל שלא יחליטו ב"וורנר" שבאטמן שוב אפלולי מדי בשבילם.
"הנוסע השמיני" לא הפסיק להתגלגל
סדרת "הנוסע השמיני" התנהלה באופן המשונה והמרשים ביותר בכל הקשור לתחלופת במאים ויצירת המשכונים ראויים. באולפני "פוקס", מתברר, בכלל לא שקלו להמשיך את עלילת הסרט הראשון והמופתי של רידלי סקוט, למרות ההצלחה הכלכלית המפתיעה שלו. מי שיזם את "הנוסע השמיני 2" היה בכלל ג'יימס קמרון, שארבע שנים לאחר צאת הסרט המקורי פנה אל המפיק דיוויד גילר והביע את רצונו לביים סרט המשך לזה של סקוט.
תחלופת הבמאים המשיכה בסרט השלישי - בתחילה עם הבמאי הניו זילנדי וינסנט וורד, שזכה לתשואות בקאן על סרטו "הנווט". אך לאחר כמה חודשי עבודה הוא הרגיש שהסרט ידרוש ממנו יותר מדי פשרות אמנותיות, ויתר על החלום ההוליוודי שלו והסתפק בקרדיט תסריטאי, כשאת מקומו תפס דיוויד פינצ'ר. בסרט הרביעי, היה זה ז'אן פייר ז'נה שקיבל לידיו את המושכות.
"הנוסע השמיני". איש איש וחזונו
מדהים לגלות שכל אחד מהבמאים שהיו מעורבים בסדרה זכה מאז לפריחה מדהימה בקריירה: סקוט עבר מ"הנוסע השמיני" ל"בלייד ראנר" החשוב והמוערך; קמרון הפך לבמאי הדומיננטי ביותר בהוליווד, עם שני סרטי "שליחות קטלנית" ברזומה (ועל כך בהמשך) ושני הסרטים המכניסים ביותר אי פעם ("טיטאניק" ו"אווטאר"); פינצ'ר, שסרטו בסדרה זכה לביקורות השליליות ביותר, הפך לאחד הבמאים המוערכים בקולנוע האמריקני עם סרטים כמו "מועדון קרב" ו"זודיאק" וז'נה פנה לאפיקים אחרים, כשביים את "אמלי" המתקתק.
ומה הלאה? נראה כי סדרת "הנוסע השמיני" סיימה את תפקידה כחממה לגידול קולנוענים צעירים. את הסרט הבא, שעלילתו קודמת לפרקים הקודמים בסדרה, יביים רידלי סקוט בכבודו ובעצמו. האמת היא שלאור ההידרדרות הבולטת של סקוט בסרטיו האחרונים, אולי הוא באמת זקוק לריפלי והעזר המפלצתי כנגדה, כדי להניע מחדש את הקריירה שלו.
"שליחות קטלנית" הוכתר כחורבן היסטורי
עוד לפני שג'יימס קמרון ביים את "הנוסע השמיני 2", הוא יצר סרט אקשן קטן וחביב בשם "שליחות קטלנית". ההצלחה היתה הפתעה מוחלטת: בתקציב זעום של פחות משבעה מיליון דולר, הסרט הניב הכנסות גלובליות של קרוב ל-80 מיליון. וכשהתפנה מעיסוקי "הנוסע השמיני" שלו (ומ"מצולות"), קמרון מצא זמן לחזור ל"שליחות קטלנית".
הסרט השני בסדרה, שיצא בקיץ 1991, נחשב עד היום לאחד מסרטי האקשן המרהיבים והמשמעותיים בתולדות הקולנוע ההוליוודי. הוא היה הסרט הראשון שהופק בתקציב של יותר מ-100 מיליון דולר, אך ההוצאה הוכיחה עצמה כמשתלמת: הסרט הכניס יותר מחצי מיליארד דולר ברחבי העולם, והפך את "שליחות קטלנית" לאחד המותגים הקולנועיים החזקים בהוליווד.
אבל במובנים רבים, ההצלחה האדירה של "שליחות קטלנית 2" היתה למעשה גם שירת הברבור של המותג. קמרון ויתר על האפשרות לביים סרט שלישי בסדרה, בטענה שמבחינתו הוא סיים לספר את הסיפור כבר בסרט השני.
לרוע המזל, בהוליווד חשבו אחרת והפקידו את הסרט השלישי, שיצא לאקרנים רק ב-2003, בידיו של ג'ונתן מוסטו. שוורצנגר סירב בתחילה לקחת חלק בהפקה, בעיקר בגלל העדרו של קמרון. לבסוף הוא השתכנע, עבור שכר אסטרונומי שעל פי דיווחים שונים עמד על קרוב ל-30 מיליון דולר, לא כולל אחוז ניכר מההכנסות.
קמרון עצמו אמנם תיאר את הסרט כ"נהדר" ורבים מהמבקרים פירגנו, אבל בקופות בלט הפער שבין הסרט השלישי לקודמו - עם הכנסות של כ-430 מיליון דולר לעומת תקציב של 200 מיליון. ואם כאן הפער עוד היה סביר, הרי שהפיאסקו הקולנועי המוכר כ"שליחות קטלנית - התעוררות" מהקיץ האחרון, בבימויו של מקג'י, הוכיח שאפילו סדרת מופת אפשר לחרב.
היום, למקרה שתהיתם, המותג "שליחות קטלנית" עומד בפני מכירה פומבית. עם קצת מזל, אולי יקנה אותו פילנטרופ שיחליט לגנוז אותו לעולמי עד ולהניח לג'ון קונור לנהל את מלחמתו הרחק מעדשות המצלמה. או שפשוט ימכרו אותו לקמרון, שמענו שהוא עשה קצת כסף מהסרט האחרון שלו.
"דמדומים" הוכיח שתמיד יש לאן לרדת
המקרה האחרון של סילוק במאי מסדרה התרחש רק בשנה שעברה: ההצלחה המדהימה של "דמדומים" אמנם הפכה את אולפני "סאמיט אנטרטיינמנט" למעצמה, אבל לא ממש הועילה לבמאית הסרט, קתרין הארדוויק, שהתפוטרה מתפקידה בנסיבות לא ברורות. כריס ווייץ ("מצפן הזהב") קיבל את הג'וב לידיו.
כאן, לכאורה, היה זה צעד מבורך: הסרט הראשון בסדרה היה מגוחך, ונדמה היה שכל בחירה תוביל לשיפור. אלא שבנובמבר האחרון יצא הסרט השני, והתברר שתמיד יש לאן לרדת. "דמדומים 2 - ירח חדש" זכה לביקורות פחות טובות מקודמו - עד כמה שהדבר אפשרי - אך הצליח למשוך יותר קהל.
ווייץ, אגב, לא יביים את הסרט הבא בסדרה, אבל הפעם הדבר לא נובע מחוסר שביעות רצון. ב"סאמיט" היו כל כך נלהבים לשחרר סרט נוסף כבר בקיץ הקרוב, ובעוד שווייץ היה בשלבי הפוסט-פרודקשן של "ירח חדש", דיוויד סלייד החל בצילומי הסרט הבא. בינינו - אל תצפו לשיפור משמעותי.
