רנו סניק II - משביחים את הגזע

בעוד נניח 20 שנה, כאשר יישב מישהו לכתוב את דברי ימי הרכב בעשורים האחרונים, יתלקח כנראה שוב הוויכוח הישן והמתיש בנוגע לזכויות היוצרים על קונספט המיניוואן. קודם רנו, או קודם קרייזלר. מה שבטוח, על ממציאי התת-קטגוריה "קומפקט-וואן", לא תהיה בעיה להצביע. רנו גילו, רנו ביצעו, רנו משכו אחריהם את כל התעשייה והעמידו במבוכה את המתחרים.

רק חצי שנה חלפה מאז פגשנו לראשונה בסניק דור-שני על כבישי אירופה, והנה הוא נוחת בארץ. בינתיים, שלא כמו בהשקה העולמית, הוא מציע גם את כרטיס הכניסה ההכרחי לשוק המקומי – תיבת הילוכים אוטומטית. בינתיים רק עם מנוע 2.0 ליטר, אבל תוך מספר שבועות תנחת גם הגרסה החשובה באמת מבחינת מכירות - 1.6, כמובן עם התפעול ללא מצמד.

הרכב מנצח

יצרני רכב אינם אוהבים להחליף הרכב מנצח. ובכל זאת, יחד עם מאבק המתחרים ליישר קו, החליטו ברנו לחרוג מעט מהנוסחה שהביאה להם את ההצלחה הגדולה באירופה. הפעם בחרו לבסס את הסניק על רצפה מוארכת יחסית למגאן חמש הדלתות, וניסו לייצר מראה קומפקטי-משפחתי יותר, ופחות מיניוואני כבעבר. יותר אלגנט וסיגנון, פחות רכב המעיד על בורגנות.

וזה הצליח. למרות שהסניק החדש ארוך ורחב מקודמו, הוא בפירוש נראה קטן ממנו. גם מכיוון שהוא נמוך יותר, גם תודות לזוויות החדות. וחוץ מזה, רנו מכינים למחפשי הגודל והמרחב הנדיב יותר, את הגרנד-סניק הארוך שיגיע בעתיד הקרוב, עם שבעה מקומות ישיבה. אז נכון שהוא צנוע יותר במידותיו, אבל על הכביש המקומי הוא בהחלט נאה ומושך. גם אם אינו מסובב ראשים כמו המגאן חמש דלתות, שהיא הבת הפרועה-משהו במשפחה, הוא עדיין אטרקציה.

יחידות תאורה גדולות מלפנים, שטח שמשות עצום, קורה אחורית משופעת. הסניק עדיין מרשים מאד. ופרט אחד נוסף ומעניין. למרות שרנו מנסה זה שנים לבדל את הסניק ממשפחת המגאן, ולא במקרה כתוב על האחוריים "סניק" בלבד, מוטבעת "מגאן" על דופן מסגרת שמשת הצד. בשחור, כמעט בלתי נראה. לנו לא ברור למה.

מבפנים

כפי שכבר גילינו, גם ממושב הנהג ניכר כי רנו ניסו ליצור כלי אופנתי ומהודר מהתפיסה המקובלת. זה בולט בגוון הפלסטיקה ודיפון העור הנעימים לעין, ממשיך בשפע תאורות פנים, מנופי תאורה/מגבים קצרצרים, דרך בלם יד אלקטרוני וייחודי וכלה בסביבת נהג נדיבה שבמרכזה לוח מחוונים דיגיטלי, ארוך וצר.

מיוחד ללא ספק, אבל לא כולם אהבו את עומס האינפורמציה בגוון-כחלחל-אחיד שבו. אחידות דעים הייתה דווקא בחסרונה המורגש של "קופסת האחסון השימושית", אותה פגשנו בהשקה, זו הממוקמת בין המושבים הקדמיים, ונעה על מנגנון ייחודי קדימה ואחורה. זה לא שחסרים חללים, להפך. עם שפע שכזה, גם לאחר יומיים תתקשו לגלות את מקומה של בארבי שהלכה לאיבוד.

יש תא כפפות ממוזג, יש ארבעה תאים חבויים ברצפה ומוארים, יש מגירות מתחת למושבים, גומחות בידיות וכיסים בדפנות. אלא שכל אלה נשכחים כאשר תנסו למצוא מקום מכוסה ויציב עבור ארנק הנהג למשל, או מכשיר סלולרי, סנדוויץ' או כל עצם אחר שיקר ללבכם. אלא אם תחליטו לשחרר עוד 3,000 שקלים עבור התענוג. נא לקחת בחשבון.

שינוי נוסף כאמור לעומת הסניק שפגשנו באירופה הוא הבורר האוטומטי, שמחליף אמנם את הידני, אך ממוקם כמוהו במעלה הקונסולה המרכזית. זה נוח אמנם, רק חבל שהוא נראה כאילו נלקח ממגאן רגילה, מבלי להתאים עצמו לעיצוב הפנים הנאה והמיוחד.

אותה ייחודיות באה לידי ביטוי בתנוחת הנהיגה. למרות מושב נמוך משמעותית מבעבר, היא עדיין גבוהה ומעניקה מבט נוח על הסביבה, תודות לשמשה קדמית ענקית. גם זווית ההגה (המתכוון למרחק ולגובה) טובה בהרבה ומונעת את התחושה "המסחרית" של פעם. אך רנו לא הלכו עד הסוף. כיוון ההגה לגובה מוגבל, הזווית יכולה להשתפר עוד יותר.

ואם חסרה הייתה תחושת ייחוד למישהו, מציע רכב ההדגמה גג זכוכית גדול-ממדים (6,000 שקלים), שרק חלקו הקדמי נפתח אך שני חלקיו ניתנים להסתרה. מה עוד? כל חמשת המושבים ניתנים לכיוון מרחק וזווית מסעד, כאשר האחוריים ניתנים לקיפול ויוצרים שלל אפשרויות הסעה ו/או הטענה. החל מ-430 ליטרים וכלה בכמה שתרצו בערך.

כמו במגאן

את חטיבת הכוח של הסניק, מנוע ותיבת הילוכים, פגשנו זה מכבר באחיות המשפחה. וכאן אנו מתוודעים שוב ל-2.0 ליטר 136 כ"ס, הרתום לתיבת "פרואקטיב" עם אפשרות תפעול ידני. שנגיד שוב כמה אנו מסתייגים מהתחכמות התיבה, אפילו במצב ידני? ומה גרם למהנדסי רנו להחליט על מעבר מראשון לשני ב-5,500 סל"ד בלבד?

לא רק שהיא מפריעה בכבישי הרים, היא גם גורמת לבלבול בין נהג למכונית. רוצה "למשוך" ראשון עד תום, ולהחליף לשני בשיא? טובים הסיכויים שהתיבה תקדים אותך, וללא אזהרה תעבור לשלישי. התיבה כבר העבירה פקודה למוח, זו עדיין לא בוצעה, וה"התערבות" הידנית של הנהג רק תעשה בעיות נוספות. ולמה מעבר בין ראשון לשני חייב להיות אגרסיבי כל-כך?

מבחינת ביצועים, הדמיון למגאן רב. הסניק מרגיש כבד יותר, אך ההפרש בינו לסדאן למשל, עומד על 120 ק"ג בלבד. לכן, לעומת בני מינו, הוא מרגיש זריז למדי ובעל ביצועים נאותים. תיבה יעילה יותר הייתה משפרת את המצב, בעיקר בכבישים תלולים ותובעניים אגב, נתון זינוק ב- 11.5 שניות ל-100 קמ"ש אינו רע, וכנ"ל לגבי צריכת דלק משוקללת ואמיתית של 7.5 ק"מ לליטר.

כמו פרטית

כמעט ומתחשק לומר ש"גם בפרק הזה היינו". פשוט מכיוון שהתחושות אותן מעלה בנו הסניק מזכירות את המגאן. אבל רגע, זה הרי מיניוואן. ובדיוק כך, זה בעצם הקלף החזק ביותר של רנו עם הדור השני. הוא קרוב יותר בהתנהגותו למכונית פרטית מבעבר, עם רכינת מרכב מתונה יותר, וללא גמלוניות "מיניוואנית" בשינויי כיוון.

הסניק מציע נוחות נסיעה טוב למדי בעיר, תוך שהוא מוסיף זאת לתחושה ה"קלילה" יותר של נהיגת הרכב ברחובות הצפופים. מחוץ לעיר המצב טוב עוד יותר, ואפילו בני המשפחה מאחור יגלו את השיפור הניכר חיש קל.

ברור שיש כאן תת-היגוי ניכר, ומגבלות האחיזה אינן גבוהות כמו באחיות נמוכות המרכב. אבל בסך הכל, לעומת המתחרים לקטגוריה, הסניק זכאי למחמאות. כמה מצערת מבחינה זו הבחירה בהגה חשמלי, שוב כמו במגאן. הוא אמנם משתפר תחת עומס, אך אינו ברור, מעט מעורפל במרכז, וכאשר הכביש משובש, מאבד את דעתו מהר מדי. ועוד כמו במגאן, תגובת הבלמים מעט נמרצת מדי בתחילה, ולוקח זמן מסוים להתרגל לכך ולייצר יכולת האטה טובה. על הרעידות בזמן בלימה מאומצת מאד, היינו מוותרים.

חבילה מרשימה

מכל זווית שתביטו בו, רנו סניק "דור שני" הוא רכב מרשים, מהודר, נעים ומקורי, המעניק תחושה בטוחה אך בעיקר ייחודית ליושביו. ובעוד מתחרים אחדים בחרו בכיוון תכליתי, ושכחו לעצב, ואחרים גדלו ללא צורך, הצליחה רנו לשלב כאן יותר סגנון ואופנתיות, והרבה יותר תחושה של מכונית פרטית.

וכאשר זה אינו מונע ממנו להיות עדיין המיניוואן הכי מקורי ושימושי, קשה שלא לברך על התוצאה. ומי שאינו מסתדר עם המראה הקומפקטי (מדי?) מוזמן לבחור בגרסת הגרנד. אז האם הכל מושלם, ואנו עוסקים כאן במכונית המשפחתית הטובה ביותר? תלוי מי עונה. יהיו ללא ספק כאלה שירגישו כך כאשר ינהגו בסניק, ואכן היו המונים שכך בדיוק הצביעו, תוך הפיכתו לנמכר ביותר באירופה ובהפרש עצום.

ומה על המחיר? תמורת 152,000 שקלים, מציעה גרסת ה-2.0 ליטר חבילה נאה ומיוחדת. זה לא משנה, כי עיקר המכירות יתמקדו כנראה ב-1.6 הזולה ב-20,000 שקלים, וכך גם זולה מהמתחרים.

אבל הנקודה החשובה היא זו - הסניק הקודם זכה אצלנו בעיקר למחמאות, ולמעט מאד הערות. את הדור הנוכחי אנחנו אוהבים עוד יותר, בעיקר מכיוון שהביצוע טוב מבעבר, וחלק מהבעיות נעלמו לחלוטין. ואם אתם שואלים אז כן, אנחנו שייכים לקטגוריה שרואה ברנו סניק "דור שני" אחת המכוניות המוצלחות ביותר שמציעה תעשיית הרכב למשפחה. אתם צריכים לנסות אותו.