מיצובישי לנסר - כוכבת חדשה?
במיצובישי מדברים מהפיכה ותנופה מחודשת, ובעיקר רוצים לחזור לצמרת המכירות. במרכז חידוש ההסתערות על השוק ניצבת לאנסר. האם היא טובה מספיק בעידן החדש
היו ימים. זמנים בהם נחיתת לאנסר מעודכנת העמידה מדינה שלמה על הרגליים, פקקי תנועה והתקהלות. מדובר הרי במכונית החשובה ביותר של מיצובישי, שהעבירה בזמנו
את סובארו מהמלוכה, זו שהכניסה את הנהג הישראלי לעידן האבזור החשמלי. האחת שנודעה בשם "מיצובישי, ויש בה הכל".
אבל היום אנחנו כבר בשנות האלפיים, לאחר מספר כישלונות מקומיים של המשפחתית הבינונית, והלאנסר כבר אינה הכוכבת שהייתה. לשווא חיפשנו סקרנים ברחוב או במגרשי החניה. אפילו השכנים, עם אצבע רגישה מאד על הדופק, לא סובבו ראש. הנחיתה הזו הייתה שקטה, שקטה מדי.
אנונימית
אין ספק כי חלק מאשמת האנונימיות נעוצה במקומה העכשווי של מיצובישי, הרחוק כל-כך ממעמדה לפני למעלה מעשור. אלא שגם המכונית עצמה אינה "נקייה מאשם". נכון שיש לאנסר למירוצי ראלי, ונכון שיש אפילו גרסת ספורט מוחצנת (ויקרה) יותר. אבל הדגם הרגיל נראה אנונימי, מזכיר לכל היותר את דור היפניות הקודם. מי שראה הונדה סיוויק, קורולה ראנקס או מאזדה 3, מבין זה מכבר שעיצוב יפני לא חייב להיות משעמם.
אלא שאין סיבה מיוחדת להיות מופתע. הדגם החדש שהגיע אלינו לפני זמן קצר, מבוסס על לאנסר סדיה שהוצגה ביפן ,לפני למעלה משלוש שנים. נכון, הוא עבר מתיחת פנים קלה, אבל קחו ממנו חישוקים נאים ובעיקר "אף מודרני" עם סבכה ייחודית ויחידות תאורה מעוגלות, ותגלו צללית שגרתית, אפורה ונטולת סקס-אפיל.
מי שבכל זאת מחפש קצת יותר, יגלה באולם התצוגה את גרסת ה"ספורט" המוזכרת, שעברה טיפול קוסמטי לטובת מראה צעקני עם פנסי "יפני עצבני" מאחור, ספוילר בולט, מפלט בוהק, סבכה מתכתית ועוד. היא מעט פחות אנונימית, אבל הרבה יותר רעשנית.
מיצובישי, ואין בה כל
הבשורה הטובה היא כי מיצובישי צעדה לפנים בנושא עיצוב תא נוסעים ושימוש בחומרים, גם אם לחלוטין לא ברור אם הצעד גדול מספיק. סביבת הנהג זוכה לגווני אלומיניום בחלק העליון, ודמוי עץ סביב בורר ההילוכים. אבל הנוסחה שעבדה מצוין באאוטלנדר (בן מהפיכה נוסף....), פחות מוצלחת כאן.
פתחי אוורור, מנופי איתות/מגבים ואפילו תא כפפות לא מואר, כולם משדרים חסכון בכסף. איכות הפלסטיק אינה אחידה, וגם רמת הגימור יכולה להשתפר. ובשעה שהמתחרים החליטו "להשקיע" במערכות שמע מקוריות ובקרת אקלים אלקטרונית (ונאה), מסתפקת מיצובישי במערכת שמע בהרכבה מקומית ומיזוג רגיל. התוצאה, שוב, פחות פוטוגנית. ובאמת שאין צורך לחפש פינוקים קטנים כמו תאורת פנים מושקעת, מחשב דרך או פיקוד מההגה למערכת. אין כאלה.
קצת יותר מקוריות ושאר רוח ניתן למצוא בלוח המחוונים של (שוב) גרסת הספורט, עם רקע לבן דינמי. אבל מעניין לגלות כי זה נלקח כנראה רק מגרסאות ידניות, לאור חסרונות של חיווי מצב בורר תיבה. בגרסת הפרמיום בה נהגנו היה חיווי, ומסביב בעיקר מצאנו אפרוריות.
הנדסת האנוש טובה למדי, עם מיקום נכון וטוב, ובעיקר נטול התחכמויות של כל אבזרי השליטה. רק מוזר היה לגלות כי מסילת בורר ההילוכים אינה מוארת בלילה, כמו מתגי החלונות. והיינו מחליפים בשמחה את מנופי פתיחת תא מטען ומכסה מיכל דלק המיושנים, תמורת אפשרות לפתיחה נוחה מבחוץ.
תנוחת הנהיגה אינה מוצלחת במיוחד, וזה מעט מאכזב, בעיקר לאור הקשר המשפחתי למכונית מירוץ. כיוון גובה המושב מסורבל, משנה למעשה את זווית המושב ומכתיב תנוחה נמוכה ולא נוחה. מצד שני, ההגה (יש ציפוי עור) מתכוון רק לגובה, ועבור רבים יהיה קרוב מדי לגוף. תמיכה צדית? אין מספיק.
נחמד עם זאת לגלות כי למרות בסיס גלגלים ממוצע למדי, ולבטח לא מהארוכים בקטגוריה, הלאנסר מציעה מרחב הולם לרגלי היושבים מאחור, הגם שמרחב הראש מצומצם. תא המטען מציע נפח סביר, ובעיקר גישה טובה לטעינה ופריקה של מזוודות סופ"ש.
נחיתות לא משמעותית
ושוב. דווקא כשמדובר בחטיבת הכוח, מפגינה מיצובישי נחיתות מסוימת. עם הספק מרבי של 98 כ"ס בלבד, נכון להיום היא מהחלשות בקבוצת ה-1.6, וזה קצת מפתיע לאור ההיסטוריה של היצרן והצטיינותו בתחום. אלא שעל הכביש הנחיתות פחות משמעותית מהצפוי, וכמעט שאין בעיית "ביצועים".
כי את ההספק הנמוך "מתגברת" מיצובישי בעזרת יחסי העברה קצרים יחסית בתיבת ההילוכים. אלה מבטיחים כי הלאנסר מסוגלת לקצב סביר, לפחות. היינו מוותרים בכל זאת על הפער הגדול (מדי) בין ראשון לשני, וגם על השוואה במהירות גבוהה יותר מול מתחרות מודרניות, שמסוגלות ליותר.
בניגוד למאפייני תוצרת יפן, המנוע אינו מחבב יתר על המידה תחום סל"ד גבוה, ומעדיף להתרכז במה שנהוג לכנות "זמינות כוח", או בעברית סל"ד בינוני. אתם מכירים עוד מנוע יפני מודרני שמסרב לחצות 6,000 סל"ד? כאן שמענו מחאות קולניות גם באזור 5,000 (שיא ההספק), עם יותר מדי רעש, ופחות מדי דחף.
ובעניין זמינות הכוח, כדאי להזכיר כי שיא המומנט (15.3 קג"מ) מושג באזור ה-4,000 סל"ד. והמרחק בינו לשיא ההספק עומד על 1,000 סל"ד בלבד. זה לא המון עבור תחום בו הרכב חייב להרגיש טוב במיוחד. למען האמת, זו רצועת כוח צרה למדי ולא מובנת. היא לבטח עוזרת לצריכת דלק. כי נתון של כמעט 10 ק"מ לליטר, לאורך המבחן כולו, מרשים למדי.
תיבת ההילוכים שומרת אף היא על מאפייני עצלות קלים, אם כי היא עדיין מהיעילות שיש. לשמחתנו יש מצב תפעול ידני, שמאפשר לנהג לקבוע אם להעלות הילוך או לא. זה אמנם לא המיטב של מיצובישי, בעלת תיבות אוטומטיות מהטובות שיש, אבל זה בכלל לא רע.
בסדר, בסדר
ושלא במפתיע, גם בתחום ההתנהגות משאירה הלאנסר רושם אפרורי למדי, ולבטח משכיחה כל קשר תיאורטי עם אחותה הספורטאית. נכון, היא עושה הכל בסדר, אינה מאיימת ולא מוציאה איש משיווי משקל. אבל היא גם אינה מעוררת ביטחון נדרש.
"החשוד המיידי" הוא ההגה, שמאבד יכולת לתקשר בין נהג לגלגלים ככל שעולה המהירות. היציבות הכיוונית במהירות שיוט גבוהה אינה מרשימה, בעיקר על אספלט לא אחיד או בכביש גלי. וגם אם מורגש כי מדובר במכונית עם כיול מתלים וחיזוקי שלדה מודרניים, שבאים לביטוי בניסוי העברת משקל מוצלח, זה לא זה.
אז מה בעניין נוחות נסיעה? מצטערים, גם כאן אנחנו לא אנשי בשורה. בתנועה עירונית על כבישים משובשים במיוחד, הלאנסר זוכה בציון "בינוני", לכל היותר. להפתעתנו, אותה נוחות לא השתפרה בכביש המהיר. שם אגב בולט גם רעש רוח מיותר לחלוטין.
לא הופכת את הקערה
לו נחתה כאן הלאנסר לפני שלוש שנים, אולי הייתה מציעה יכולת תחרותית מול המתחרות, וקבלת הפנים מצדנו הייתה לבטח נלהבת בהרבה. אבל אחרי שלמדנו כי גם יפניות יכולות לעניין במראה מקורי, לפנק בתא נוסעים איכותי ונעים עם פלסטיק פוטוגני, אין כל סיבה ללכת לאחור. ועוד לא דיברנו על היכולת הדינמית.
ושוב נזכיר טויוטה קורולה ומאזדה 3, שתי מכוניות מצליחות כאן מאד בעיקר תודות להבנת היצרן כי הקהל אינו מוכן יותר להסתפק במטבעות שחוקים ולא מעניינים. "סולידי, אמין ויעיל" חשובים גם היום, אבל רק כאשר הם מגיעים עם "מקורי, נועז, שונה ונאה". ועוד לא דיברנו על נבחרת אירופה. אז יש ציוד בטיחותי עשיר (ארבע כריות, שני וילונות) ויש חישוקים קלים ותפעול ידני ומערכת שמע מקומית. אבל החסרונות מאפילים על אלה.
האם לפחות מבחינת מחיר מציעה מיצובישי גדולות ונצורות? היא אמנם זולה בכמה אלפי שקלים מהמתחרות החזקות שלצדה, אבל לאור הפערים הגדולים ביכולת, כל אחד מ-4,000 השקלים שמבדילים בין תג המחיר של 119,000 שקל עבור הלאנסר, לזה של מאזדה 3, מוצדק לחלוטין.
אז מה יקרה? איך ניתן יהיה למכור כאן מכונית טובה אמנם מהכריזמה, יעילה עבור המותג כאן עם "סתימת פער" מיותר בארסנל הדגמים, אך ללא יכולת תחרות? ציי רכב כמובן. כאן מדברים בעיקר כסף, ופחות עלות לתמורה. כאן חשובים קשרים אישיים, ובעיקר הנחות מפליגות. כאן היא תעשה כנראה חייל. לבטח לא בגלל יכולת כלשהי, כי זו של הלאנסר אינה עומדת היום בנורמה הגבוהה לה הורגלנו.
לפנייה לכתב/ת 
מיצובישי לאנסר
תא הנוסעים לא מזמין
גרסת הספורט עדיפה
היכולת לא מהטובות בקבוצה
נוחות הנסיעה בינונית
מול מתחרות מודרניות - לא יהיה לה קל
