מי אחראי על פרס ישראל?

ביקורת קשות בקהילת התרבות בישראל על השיטה בה נבחרים הזוכים בפרסי ישראל.

הביקורת קיימת כבר זמן רב - וכעת היא שבה וצפה לאחר שביום חמישי האחרון הודיעה שרת החינוך כי פרס ישראל בתחום הזמר העברי לשנת התשס"ד יוענק למעבד גיל אלדמע ולמבצע יהורם גאון. את ההחלטה קיבלה ועדת הפרס שכללה את נעמי שמר, דודו אלהרר ויוריק בן-דוד. למרות שאין חולק על כך שאלדמע וגאון ראויים לכבוד, יוצרים רבים זועמים על שיטת הבחירה, אופן מינוי ועדת השיפוט והעובדה שלא ניתן פרס לתמלילן ולמלחין.

"כדי לקבל פרס ישראל צריך לשכור משרד יחסי ציבור או לגסוס ולפרסם את זה ברבים", אומרים ל-ynet יוצרים שהעדיפו להישאר בעילום שם, "לראיה ההמתנה המשפילה שנאלץ אבות ישורון לעבור עד שאושפז בהוספיס - ורק אז הוענק לו הפרס. או אפרים קישון שגרמו לו לזחול עד שהוענק לו הפרס. מצד שני יש משוררים שקיבלו את הפרס בשל לובי חזק שהתגייס למען ועשו נפשות בעבורם".

פרס ישראל בתחום הזמר העברי הוענק לראשונה ב-1983 לנעמי שמר, משה וילנסקי וחיים חפר - וזו הפעם הרביעית שהוא מוענק מאז. ב-1988 זכו בפרס המלחין סשה ארגוב והמבצעת שושנה דמארי. כמו השנה, גם אז בחרה ועדת הפרס שלא להעניקו לכותב מילים, אך באותה השנה הוענק פרס בתחום השירה לחיים גורי, מי שאחראי לשירים שהפכו לאבני דרך בזמר העברי בהם "הרעות", "פנס בודד" ו"באב אל וואד". ב-1994 הוענק הפרס למשורר יעקב אורלנד.

ב-1998 זכו בפרס התמלילן אהוד מנור והמבצעת יפה ירקוני. העובדה כי ועדת הפרס, בה הייתה חברה גם אז נעמי שמר, לא מצאה מלחין ראוי, עוררה אז זעם רב וכעת תהו בשיחה עם ynet יוצרים מהתחום: "למה לא העניקו אז את הפרס לאלדמע כמלחין?".

"קודם ליוצרים"

היוצרים טענו כי ההחלטה שלא להעניק את הפרס לתמלילן מעידה על זלזול בשפה העברית. "זהו פרס שמוענק אחת לחמש שנים ולכן חשוב שיינתן קודם כל ליוצרים - משוררים ותמלילנים - שהופכים את הזמר לעברי ובמקביל למלחינים - ורק אז למבצעים. עצם העובדה שבחרו השנה שלא להעניק פרס לכותבי מילים מצביעה על כך שהוועדה אינה חושבת שישנם אנשים ראויים בתחום. איך אפשר לדבר על זמר עברי בלי מילים?", אמרו.

המלחין נחום (נחצ'ה) היימן מדבר על "עיוות מובנה" בהתנהלות הפרס: "המפתח ליצירה, במוזיקה העברית ובכל שאר התחומים, הוא במילה, שהיא הבסיס לחיים, לקיום האנושי ולקשר. אי הענקת פרס בתחום הזמר העברי לכותבי המילים, מורה על פיחות והתדרדרות בערכה של השפה. אני רואה באופן ניהול הפרס עיוות מוחלט, שאחרת איך ניתן להסביר למשל שיוצר כמו נתן יונתן, שכתב מאות שירים ושתרומתו לזמר העברי עומדת בקנה אחד לצד יצירותיהם של נתן אלתרמן, רחל ולאה גולדברג, לא קיבל עד גיל 80 את פרס ישראל? זהו עיוות היסטורי שלא היה כמוהו וחברי הוועדה יכולים להתבייש להם". 

היימן מוסיף: "אינני מבין איך שלושה אנשים בלבד ממונים על הבחירה? לאנשים יש טעם אישי, אג'נדות כאלה ואחרות ומספיק שאחד מתוך השופטים יהיה נגוע בקנאה בכדי להחדיר לעניין שיקולים זרים".

לדברי היימן, אלדמע קיבל את הפרס כמעבד ועל תרומתו למוזיקה הישראלית, ולא כמלחין, כך שבעצם מרשימת הזוכים נעדר לא רק תמלילן אלא גם מלחין. "לפני 10 שנים הוחלט לתת את פרס המלחין בזמר העברי לקומפוזיטור מהתחום הקלאסי", אומר היימן, "חמש שנים אח"כ הוחלט לוותר על הפרס למלחין, מכיוון שלא היה כסף, וגם השנה לא הוענק פרס בתחום זה. האם ייתכן שבמשך 15 שנה לא נכתב אף לחן ראוי בתחום הזמר העברי?". בתעשייה מזכירים יוצרים רבים בתחום המוזיקה שטרם זכו בפרס כמו דובי זלצר, יענקלה רוטבליט, דן אלמגור, יוסי גמזו, יהורם טהרלב, רחל שפירא, דודו ברק, מוני אמריליו ושלמה בר.

טהרלב, שהיה ברשימת המועמדים לפרס בתחום הזמר העברי השנה, בירך את הזוכים ("שלחתי להם ברכה מכל הלב"), אבל מוסיף: "צריך להגיד שפרסי ישראל בתחום זה, שאמורים היו להיות מוענקים למוזיקאים ולכותבי מילים, לא ניתנו השנה. הוועדה החליטה כנראה לחרוג ולהעניק את הפרס למבצע (גאון) ולאיש שתרומתו למוזיקה העברית יוצאת דופן ואדירה (אלדמע), אבל הפרס הוענק לו לא עבור ההלחנה. ברור שכמועמד נפגעתי מההחלטה, כפי שנפגעו גם אחרים, אבל אינני יודע אם לוועדת הפרס יש בכלל מנדט להעניק אותו ליותר משני אנשים".

איך מחליטים?

טהרלב אינו היחיד שאינו מבין איך בדיוק נקבע מספר הפרסים המוענקים בשנה נתונה לתחום מסוים. הסיבה: היעדר תקנון פרס מפורט וברור - גם בתחומי היצירה אחרים. 

בתעשיית הקולנוע למשל עדיין מנסים להבין כיצד במשך 51 שנות קיומו של הפרס מצאו ועדות השיפוט השונות רק שלושה מועמדים ראויים לפרס (מבלי להחשיב את פרסי ישראל לאמנות הבד והבימה שניתנו לדבורה ברטונוב ויוסי ידין בשנת 1991). מתוך 123 פרסים שהוענקו בעשרה תחומי יצירה שונים, היחידים שזכו בפרס הקולנוע הם דוד פרלוב, מנחם גולן וכלת פרס ישראל הטרייה, גילה אלמגור. אחד השמות הנפקדים הבולטים ברשימת חתני הפרס בתחום זה הוא שמה של ליה ון ליר, מייסדת ומנהלת סינמטק ירושלים ופסטיבל הסרטים הבינלאומי בבירה, שייסדה ומנהלת גם את ארכיון הסרטים היהודי. בתחום התיאטרון תמהים עד היום כיצד נפקד מרשימת הזוכים בפרסי ישראל לתיאטרון לאורך השנים שמו של חנוך לוין.

מספר הפרסים הגדול ביותר הוענק במשך 51 שנות מתן הפרס בתחום הספרות עם 41 חתנים וכלות. תחום התיאטרון זכה ב-21 פרסים וכך גם האמנות הפלסטית שמאגדת בתוכה פיסול, ציור וצילום. תחום המוזיקה (הכוונה למוזיקה הקלאסית) זכה ב-12 פרסים, הזמר העברי ב-10 פרסים, השירה בשבעה והמחול בשישה. פרסי מפעל חיים הוענקו בתחום התרבות לחברי להקת "הגשש החיוור" ולאפריים קישון.

ביחס למספר הפרסים בכל תחום מלמדים הנתונים על אי סדר: עקרונית מוענק פרס אחד בכל תחום יצירה, אבל בפועל, לאורך השנים הוענק יותר מפרס אחד בתחומים שונים, זאת על-פי שיקול דעתם של חברי ועדות השיפוט, המורכבות משלושה עד חמישה חברים, הממונים על-ידי שר החינוך המכהן.

כך למשל בשנת 1980 הוענקו שלושה פרסים בתחום הציור לפנחס ליטבינובסקי, אנה טיכו ויוסל ברגנר, ובשנת 2003 הוענקו שלושה פרסים בתחום הספרות (שניים מהם למחברי פרוזה – יהודית הנדל ואהרון מגד ואחד למתרגם אהרון אמיר. בשנה זו לא ניתן כלל פרס לשירה). בשנת 1998 הוענקו שני פרסים בתחום המחול לחסיה לוי-אגרון וליהודית ארנון. ובשנת 1987 הוענקו שלושה פרסים בתחום התיאטרון למכרם חורי, ליא קניג ומרים זוהר (בשנה זו עלתה השאלה מדוע בחרה ועדת השיפוט להעניק שלושה פרסים למבצעים, כלומר לשחקנים, ובחרה לפסוח כליל על מתן פרסים ליוצרים וכותבים בתחום).

הנתונים מצביעים על הצורך בקביעת תקנון מסודר ומפורט - אבל במשרד החינוך לא רואים בכך בעיה.  "בדרך כלל בכל תחום בפרס ישראל מחליטים השופטים על זוכה אחד", נכתב בתגובת המשרד, "רק במקרים חריגים רשאים להחליט על שני זוכים באותו תחום, כפי שנעשה השנה בתחום הזמר העברי, אך לא על יותר מכך. ההחלטה בדבר בחירת הזוכים מתקבלת פה אחד על-ידי ועדת השופטים בכל תחום והיא זו שהחליטה להעניק השנה שני פרסים בתחום הזמר העברי במקום פרס אחד". 

במשרד החינוך כנראה לא מודעים לכך שבשנת 1980 הוענקו שלושה פרסים בתחום הציור, או שבשנה שעברה תחת כהונתה של שרת החינוך הנוכחית, הוענקו שלושה פרסי ישראל בתחום הספרות. במשרד מעדיפים לגלגל את האחריות על הפרס החשוב ביותר המוענק ליוצרים במדינת ישראל לפתחן של ועדות מתחלפות - במקום לקבוע נהלים מסודרים לחלוקתו. 

בכירים בעולם התרבות הישראלי מאשימים: "המשרד מושך ידיו מאחריות בכך ואינו מכונן תקנון ברור שיענה בין היתר על שאלות כמו על-פי מה נקבע הרכב ועדות השיפוט ומספר החברים בכל אחת, כל כמה זמן עוברות הוועדות רענון פרסונלי, כמה פרסים מוענקים בכל פעם בתחום יצירה מסוים, על-פי מה מה נקבע אם להעניק הפרס ליוצרים, כותבים או מבצעים ואיך מחולקות תתי הקטגוריות בתחומים השונים". לדברי הגורמים "כל עוד יותיר המשרד החלטות אלו ואחרות ליד המקרה ולטעם ועדות השיפוט, הם מאיימים על נקיונו של פרס ישראל משיקולים לא עניינים ובטווח הארוך פוגעים במעמדו".