סוקיאקי

ראשית, עדכונים מהשטח: האומה (שזיף) והמומו (אפרסק) נמצאים במלוא פריחתם. הסאקורה (פריחת הדובדבן) תגיע בקרוב מאוד: את הניצנים הראשונים על ענפי העצים (שהם כידוע לנוי בלבד ונטולי פירות) נראה לקראת אמצע מרץ.

"בואי נלך לאכול סוקיאקי. הבטחת!" הילדים מנדנדים. ביפן, הרבה פעמים יותר זול לאכול בחוץ, מאשר לקנות בסופר את אותם המצרכים ולהכין בבית. ארוחה של סוקיאקי בנוסח "אכול כפי יכולתך" תעלה אלף ין לסועד (כ-40 ש"ח). היא משתלמת במיוחד לנוכח כמויות הבשר העצומות שאנחנו דוחסים לקרבנו.

את המסעדה הזו הכירה לי שרון, אשתו של אמיר, הצלם הבכיר של המדור הזה, מספר ימים אחרי שהגעתי ליפן. זה טעים משביע וזול (יחסית לטוקיו היקרה להחריד כמובן) היא אמרה, ולימדה שאפשר לאכול עוד ועוד עד שמתפוצצים. כמובן שמסעדות שמכבדות את עצמן ומגישות בשר בקר משובח יציעו כמות מוגבלת, אבל בשביל הארוחה המשפחתית שלנו הרמה המקומית מספיקה בהחלט.

למי שלא כל כך צעיר וזוכר, בשנות השמונים פרחה בתל אביב הקטנה (ככה נקרא אז אזור הרחובות הקרוב לנמל) מסעדה אקזוטית במיוחד, סינית-יפנית, ושמה בישראל היה "סוקיאקי".  עד היום אני זוכרת את חתונתו של בעל המסעדה, נדמה לי שהוא היה תאילנדי, במסעדת "הקומקום". בקטע הסיום של ה"חופה" שהרשים אותי במיוחד, הפריחו הזוג המאושר יונים - סימן למזל ואושר בארץ מוצאם.

"אמא, תגידי לה, עכשיו תורי לבשל!" מנערים אותי הילדים מהזכרונות. הם רבים מי יבשל את פיסות הבשר ואנחנו מתפשרים על חלוקה צודקת של הזמן. אני מבטיחה לעצמי לחזור למסעדה לבד כדי להנות מארוחה שקטה ונטולת מריבות.

את הביצה אנחנו משאירים בשלב זה בצד-שמעתי בשעתו משרון שיש ישראלים שמבשלים אותה בתוך הרוטב על קליפתה בנוסח החמינדה מה שגורם תגובות משתאות בנוסח אההההההההה מצד היפנים. שרון ואני תמיד היינו רבות על פרופורצית המים-רוטב: שרון אוהבת רוטב סמיך ואילו אני דליל אני הייתי אוחזת בכד המים והיא בכד הרוטב וכל אחת מוסיפה משלה.

אז מה זה בכלל סוקיאקי?

המילון היפני-אנגלי מגדיר סוקיאקי כארוחת בשר בקר יפנית. סוקי - טעם מעודן, יאקי-צלוי.

הסועדים מבשלים בעצמם פיסות של בשר ושאר ירקות ברוטב. זהו מאכל המוגש בצוותא, הסועדים נוטלים פיסות מזון מהסיר וטובלים בצלוחית ביצה מקושקשת טרייה או פשוט שוברים את הביצה לתוך קערית האורז האישית שלהם. הסוקיאקי כמו גם השאבו-שאבו הוא מאכל מאוד חברתי. שניהם מזכירים את הפונדו וחומרי הגלם שלהם מאוד דומים. ההבדל הוא בתכולת הסיר שבו מבשלים את המאכלים: בשאבו שאבו אלה מים רותחים בלבד ועל כן טעמו עדין יותר, בניגוד לסוקיאקי המתבשל בתוך רוטב מתקתק ועל כן גם מתאים יותר לחיך הישראלי.

אני מודה שבתחילה כגאיג'ינית (זרה) טרייה התנפלתי על הסוקיאקי כמוצאת שלל רב, אבל היום אחרי מספר שנים ביפן הפכתי את עורי והפכתי לחובבת שאבו שאבו כבדה, אבל אני עדיין שומרת חסד נעורים לסוקיאקי.

מקור הסוקיאקי לא ברור. אחת האגדות הנפוצות ביפן גורסת שהאיכר היפני הממוצע בשעתו היה מנצל את שאריות הבשר, הירקות והטופו שבמזווה לטובת ארוחת הצהריים שכללה סוקיאקי. גרסה אחרת מתבססת על העובדה שהמילה סוקי משמעותה גם מעדר, או את חפירה וגם לחבב. הטענה שבתקופה שבה היה אסור לאכול בשר ביפן היו צולים פיסות בשר חזיר בר, או צבי שניצוד ביער על גבי את חפירה. האיכרים בתקופה זו השתמשו במעדר כמחבת לעת מצוא.

כיום, יש במקום את חפירה, מחבת ברזל מתאימה לבישול ותודה לאל מותר לאכול בשר ביפן. את הירקות ניתן למצוא מנוקים וחתוכים בסופר וכמו כן גם את הרוטב. מה שנשאר זה רק לאכול.

רוצים להכין בבית? הנה מתכון

חומרים (ל-6 אנשים):

600 גרם בשר (אנטריקוט או סינטה באיכות משובחת) פרוס דק מאוד. רצוי אצל קצב מתמחה במכונה לחיתוך נקניק כאשר הבשר כמעט קפוא

1/2 כרוב, מחולק לפיסות

2 גזרים, פרוסים לפרוסות

1 כוס נבטים

400 גרם טופו קשה

1 כוס פטריות שיטאקה

1 כרישה, פרוסה למקטעים של 5 ס"מ

1 חבילת אטריות שעועית (הארו סאמה), מושרות במים רותחים למשך 5 דקות, או מבושלות לפי הוראות היצרן

צרור עלי תרד שטופים

למנה אחת של רוטב:

1 כוס רוטב סויה יפני

1 כוס מירין (יין אורז מתקתק)

1 כוס סאקה (יין אורז)

1 כוס דאשי

4 כפות סוכר

להגשה:

4 ביצים טריות

אורז לבן ודביק, כדאי להכין ממש לפני הארוחה, כדי שהאורז יהיה חם והביצים הטריות יוכלו להתבשל מהחום שלו

כד של מים

כלים:

גזייה

מחבת כבדה ועמוקה

הכנה:

1. מכינים את הרוטב ממש לפני הארוחה: שמים את כל חומרי הרוטב בסיר קטן, מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה ומבשלים כ-2 דקות.

2. מושיבים את האורחים סביב השולחן. מחלקים את האורז לקעריות אישיות. מניחים את כל הירקות, הבשר והטופו על צלחת גדולה או מגש מעץ.

3. מניחים את המחבת על הגזייה, יוצקים פנימה חצי מכמות הרוטב ומחממים. כשהרוטב רותח מתחילים לבשל את הירקות והאטריות מוסיפים כמה חתיכות בשר וכאשר הכל מוכן, שולפים בעזרת מקלות ואוכלים. בשלב הזה אפשר לשבור את הביצה לתוך הקערית עם האורז ולבחוש, היא תתבשל מהחום.

ממשיכים לבשל כך עוד בשר וירקות לסירוגין, השליטה על מידת הסמיכות של הרוטב מתבצעת בעזרת מזיגת מים ורוטב לסירוגין.

איטאדאקימאס!