הפרוטוקול: עדות גלעד שרון בבית-המשפט

במשך חודשים ארוכים התווכחו המשטרה והפרקליטות עם בנו של ראש הממשלה ובאי כוחו, שניסו לכלול את הקלטות והמסמכים במסגרת זכות השתיקה. לאחר התערבות בית-המשפט העליון, נאלץ סוף-סוף שרון הבן להעיד, אולם אז טען: את הקלטות השמיד כבר לפני ארבע שנים. הפרקליטות לא "קנתה" את העדות, וכעת היא דורשת להעמיד את גלעד שרון לדין על ביזוי בית-המשפט, עבירה שנושאת בחובה עונש מאסר. ועם זאת, מבהירים בפרקליטות: נסתדר גם בלי הקלטות. להלן קטעים נבחרים מפרוטוקול הדיון:   

גלעד שרון: "כאשר אני מתייחס לצו שמונח מול עיני, אני מצהיר בשבועה כי ... מסרתי כל מה שהיה לי. אם אי פעם במהלך עבודה עבר תחת ידי מסמך, קשה לי לזכור את כל המסמכים שראיתי. מסרתי כך מה שהיה לי ואיפה שהעליתי בדעתי שיכול להיות, אולי לדודי אפל יש עותק מהדברים האלה... מעולם לא היו בידי קלטות וידאו. התברר לי מצפייה בטלוויזיה שצולמתי בסתר, ללא ידיעתי וללא הסכמתי אבל זה חומר שמעולם לא היו לי קלטות וידאו.

"בעניין הקלטות האחרות, קלטות האודיו, אני עבדתי עם מר אפל עוד בתקופה שקדמה לחתימת החוזה, במאי 2000. על סמך סיכום בעל פה שהיה בינינו. זה היה בשנת 99', לא זוכר בדיוק את תאריך ההתחלה אבל במהלך שנת 99'.

"מאחר ולא כל מה שסוכם שולם, דיברתי על זה שעבדתי לפני חתימת החוזה על סמך סיכום בעל פה, לא כל שסוכם שולם, ביצעתי מספר הקלטות שתכליתן הייתה לתעד את הסיכומים שהיו בינינו על-מנת שיוכלו להוות ראייה בבית משפט, במקרה הצורך, לשם אכיפת הסיכום בינינו. אם הייתי צריך ללכת לבית משפט ולקבוע, זה דבר ששקלתי לעשות. משנחתם החוזה, במאי 2000, בינינו, והוכנסו בו גם הסיכומים שהיו בינינו בעל-פה, הצדדים לחוזה היו חברה בבעלותי, למיטב זכרוני. למיטב זכרוני היו שני צדדים, מר אפל באופן אישי וגם חברה שלו שאינני זוכר את שמה. זה מסמך שיש פה לכולם.

"לאחר שאני מעיין בצו, כדי לנסות ולהיזכר בשם החברה, אני אומר שזה היה או ווין או סליני. משנחתם החוזה והוכנסו בו גם הסיכומים בעל-פה, מבחינתי מתייתר הצורך בקלטות. הקלטות נזרקו על-ידי לאחר חתימת החוזה ולפני שנודע לי על החקירה. חבל שכך, מכיוון שאם היו בידי, היו מראות שאין כל ממש בטענות שמועלות כנגדי. דבר נוסף, איוולת היא לחשוב שאדם שמקבל שוחד יקליט את זה ...

"זרקתי את הקלטות אחרי חתימת החוזה ולפני שנודע לי על החקירה. לא זוכר מתי. זו לא דרכי ולא אהבתי את כל העניין ועשיתי את זה בלית ברירה. ידעתי שמה שסיכמתי לא יתממש. זה לא דבר שאני עושה ואני לא גאה בזה וברגע שלא היה לי צורך בזה, זרקתי ... אם יש מי שאומר שהיה לי הרבה חומר נוסף, מה שהיה לי מסרתי. אני לא זוכר בעל פה את טקסט הטיוטות. עיינתי בטקסט. מרגע שזה יישלח, אני לא רואה מה אני יכול לעשות יותר.

"במסגרת הצו, אם בידי הנמענים משהו שמופיע בצו, שיתכבדו וישלחו אותו. מה שהיה לי מסרתי למשטרה. מה שהעליתי בדעתי לגבי מישהו שיכול להיות לו משהו במסגרת הצו, רשמנו פניה. אין משהו אחר שאני יכול לעשות, אלא אם יאמר לי משהו שלא העליתי על דעתי.

"הסיבה לבחירה בשני הנמענים היא כי חשבתי שאולי להם יהיה משהו מהצו. כשמסתכלים על הצו ועל טיוטות אולי היה מישהו מולי. אני לא יודע. לא פניתי אליהם. אין לי בעיה להוציא מכתב נוסף. הנמען כמו הנוסח נכתב בעזרת עורכי דיני. אם יעלה רעיון לנמען אחר, אין לי בעיה לעשות את זה, בהתייעץ עם עורכי דיני. לא הייתי מייחס חשיבות מיוחדת לאם כתוב פה עו"ד. אני מוכן לכתוב ישירות למר אפל".

צילום: אבי כהן

עו"ד נחמן: "הצו מדבר בסעיף 5 על קלטות והדגשת שקלטות, אם הקלטת, את אפל ואחרים, האם זרקת את הקלטות שהקלטת את אפל או גם אחרים?"

עו"ד נחמן: "יש לי משום מה תחושה שאני נמצאת במקום אחר. מוצגת כאן בסיכומי ב"כ המבקש הצגת תכלית לבית המשפט כאילו 'מה אתם רוצים ממני', אני רוצה לקיים את הצו ולא נותנים לי מישהו ספציפי לחפש אצלו ראיות, אני לא יודע כמות המסכמים, איכותם, אני לא יודע במסגרת הצו או לא, תנו לי גורמים ואני אפנה. איזה קיום צו זה?

"ברגע שהמשיב הביא למשטרה חומר שקשור בסעיף 4 לצו, חומר הקשור לשירותים שנתן במסגרת החוזה, ו'שאלת ולא קיבלת' שום תשובה, אם זה כל שעשית, אין עוד דברים אצל אדם אחר, אם זה לא הכל, אז ישנם עוד מסמכים. התשובה היא מתחמקת. התשובה צריכה לשכנע את בית המשפט. בביקורת בית המשפט הוא צריך להשתכנע כי מר שרון עשה כל שבידו כדי לקיים את הצו. אני רוצה להראות שלא נעשה כלום כדי לקיים את הצו.

"מר שרון לא אמר שיש לו עוד מסמכים שמסר למר אפל, כמה מסמכים ואם אתם רוצים אני אפנה אליו. אבקש מבית המשפט לקבוע בהחלטה שתשובותיו של מר שרון לא משכנעות במסגרת קיום הצו. המכתב הערטילאי למר אפל, שאם יש ברשות מר אפל משהו בתחום הצו, שיעביר אותו למשטרה, זה מיתמם ומבייש. אם בית המשפט יתן לזה גושפנקא של קיום הצו, קטונתי.

"מר שרון צריך לדעת מה יש אצל אפל, שיפנה ויבקש זאת ... בית המשפט שמע הסבר של 'זרקתי לפח הזבל של החווה'. אנו סבורים שלא הורם הנטל שהוטל עליו. בית המשפט התיר לנו הרחבת השאלה כדי להראות שאין הגיון בתשובה. קלטות שיש להן ערך כלכלי לפי מר שרון, לא נזרקות לפח בהתעלם מכל מי שיכול למצוא אותן ובלי שקיבל את הכסף על סמך אותן שיחות. אנו לא מדברים רק על אפל אלא גם על אחרים. שאלתי לגבי האחרים וקיבלתי תשובה לפי הצו.

"לטעמי, יש כאן התחמקות. בית המשפט צריך לקבוע או שיביאו אותו מיד, שלא מאמינים למר שרון על כי זרק אותן לזבל. בית המשפט יכול לקבוע כי הוא לא הרים את הנטל. בית המשפט יכול גם לא להאמין לסיפור הזה ולומר שאין הגיון בסיפור הזה ולחייב אותו לקיים את הצו. שליחת המכתבים הערטילאיים היא פארסה. אמר המשיב, מה שהיה לי חוזה חתום, אחד, ואותו מסרתי למשטרה.

"לבית המשפט הוצגו ראיות שיש חוזה אחר, לא אותו חוזה חתום, אותו לא מסר למשטרה. הוא רוצה שבית המשפט יאמין לו שעל פי החוזה הזה כל ההתקשרויות עם מר אפל. יש ראיות שיש דבר נוסף. בית המשפט יכול להחליט אם מאמין למשיב או לא ולקבוע שגם בזה הוא לא מקיים אחר הצו ואו לחייב אותו לקיים או לתת צו בגין בזיון בית משפט".

עו"ד פטמן: "אמרתי כי אני מוכן לבוא למשטרה איתו. אין במשטרה. לא יהיו יותר. אני קורא זאת ורואה בטלוויזיה לפני החקירה. שיתוף הפעולה הנוראי בין המשטרה והתקשורת עלה על כל דבר אפשרי שאפשר לומר בפרוטוקול חוקי: אנו לא נדבר איתם".

עו"ד נחמן: "אנו לא גוף חוקר ולא מוסמכים לחקור. אנו לא יכולים לשכנע את בית המשפט אם אין רקורד לדברים. אם אין שום דרך, יש הצעה בעלמא לדבר שלא רוצים לקיימו ולא היה צריך להעלותו".

השופטת ליה לב-און: "על-פי הצהרתו של עו"ד פטמן, מחר, 21/04/04, יישלחו המכתבים שצורפו כטיוטות לתיק בית המשפט ובנוסף, ייעשה הכל כדי למלא אחר הצו כלשונו ועל-פי הפרשנות שניתנה לסעיף 43 לפסקי הדין של בית המשפט העליון. נדחה למתן החלטה ליום 2/5/04, בשעה 16:00. במידה ויהא בידי הצדדים להודיעני על התקדמת במילוי הצו בדרך כלשהי, יש לעשות זאת לפני המועד שנקבע".