כצנלסון 61: הסרטים של עמית

עמית איצקר, סטודנט לקולנוע בן 25, מבלה שעות רבות אחרי הלימודים בספריית "וידאו-פופ" בגבעתיים. מאחר וזו ספריית הסרטים היחידה ברחוב כצנלסון, מרבית מתושבי הרחוב והסביבה מתנקזים אליה. ניתן להבחין בהמולה בעיקר בשעות הערב ובימי שישי, בהן מכוניות חוסמות את נתיב הנסיעה בסמוך לספריה, מהבהבות ללא הפסקה והתנועה בתוך החנות מזכירה לעיתים ג'ונגל סבוך.

כשנכנסתי למקדש הסרטים, עמית הסתכל עלי במבט פולני.

- "ככה? אתה כותב על כצנלסון ב ynet ולא בא א-ל-י?", נזף בי מול כל הלקוחות.

הצבעתי על המצלמה בידי.

- "אני כאן עכשיו", חייכתי.

עמית מנהל את משמרת הערב יחד עם איתן רם, בחור נמרץ וגבוה, בן 24 שמגדל בשנה האחרונה רעמת שיער מכובדת ורוב הזמן מסתובב בחנות אחוז תזזית, מוכן בכל רגע לדו קרב הומוריסטי.

התנועה הלאומית של העובדים בחנות.‏ (צילום: ארז ארליכמן)

1

2

3

4

קשה לנהל שיחה ארוכה עם עמית. הטלפונים מצלצלים ללא הרף ומתערבבים בקולות הנבירה של הלקוחות בין מדפי הסרטים. למרבה השמחה, זהו רעש שמצית אדרנלין בגוף ומחייב אותך לשמור על עירנות לקראת הגעתו האפשרית של הסרט לו חיכית בדקות האחרונות.

הדלפק הקטן במרכז החנות מאפשר תזוזה מינימלית לשני אנשים ונראה כי עמית ואיתן מצליחים לעמוד בעומס.

שאלה גורלית

נער חבוש בכובע נכנס לחנות עם מבט מעט מהוסס. הוא מתקרב אל עמית ומחכה שזה ישים לב אליו.  עמית עובד כמו תמנון, שולח ידיים לעבר מגירות האחסון, מחפש נתונים במחשב וגם מספיק להרגיע בטלפון לקוחה שנכנסה להתקף פאניקה קל לאחר שגילתה תקלה מופלאה.

 - "תקשיבי לי, גברת. אנחנו לא נחייב אותך אם הסרט לא  פועל", אומר עמית ומשקיף על הנעשה מחוץ לחנות. "כן, תבואי לכאן ונזכה אותך".

הנער נראה לחוץ במקצת.

- "יש לי שאלה קצת א..מסובכת, אולי ת..תוכל לעזור לי?", הוא שואל בקול חלוש למדי.

-  "יש לכם את מין מסוכן 3?", קולו רועד כמו טרמפולינה. "כי...א..אני ראיתי באינטרנט שזה צריך להגיע לארץ".

עמית, מאגר מידע מהלך בנושאי יבוא ויצוא סרטים, מתמודד בקלות עם האתגר.

- "בשביעי בדצמבר זה ינחת אצלנו, אולי אפילו קודם, אבל בלי תרגום", משיב עמית. "אבל למה לך? זה לא סרט כזה טוב".

הנער מסמיק קלות.

- "בשבילי זה מספיק", הוא מחייך. "אז ב..בטוח שזה יגיע?"

- "בטוח ב 100 אחוז, רק תתקשר כמה ימים לפני", מציע עמית והנער כבר עושה דרכו לעבר היציאה. 

-  "זה לא הסרט עם הבלונדה החייזרית?", אני מתקיל את הנער.

הוא נעצר ומסתובב במקום. עיניו בורקות חרמנות נעורים.

- "כן. אני אעשה הכל בשביל נטשה הנסטרידג'". חייך וריחף בחזרה לרחוב.

תצא בחוץ

אני מציע לעמית לקחת פסק זמן, כדי שנוכל לדבר בשקט יחסי. לקוחות נכנסים ויוצאים מהחנות, עמית מסמן לאיתן להשתלט על הדלפק ושנינו יוצאים לנשום קצת פיח בקרבת מקום.

"העסק קיים כאן כבר 27 שנה", מספר עמית ונשען על מכונת הסרטים האוטומטית הצמודה לחלון הראווה של החנות. "אני לא מהמשפחה שמנהלת את הספריה, אבל עובד פה כבר שלוש שנים וקצת".

זוג צעיר עם כלב חולף בקרבתנו, הם מחייכים לעבר עמית.

- "שלום, מה נשמע?", הוא שואל בנימוס אוטומטי.

המבט על פניהם מבהיר כי גם הם מנויים בספריה.

-  "אני מכיר פה את כולם", מספר עמית. "אפילו שכבר אלפי אנשים עברו מולי, תעיר אותי באמצע הלילה, אני אוכל להגיד לך מה כל אחד לקח. זה כיף".

אני מסתקרן בנוגע לתנאי הקבלה לעבודה במקום.

- "דבר ראשון, אתה צריך ידע בסרטים כדי להתקבל לעבודה אצלנו, כך שאני לא יודע איך קיבלו את איתן...", הוא פורץ בצחוק קצר.  "צריך להיות חכם ברמה בסיסית ושוב, אני לא יודע איך קיבלו את איתן". עמית נחנק קלות מהבדיחה ומעיף מבט קצר לעבר הכניסה לחנות.

-  "בעיקרון, אותי קיבלו כי הייתי מנוי בספריה אולי עשרים שנה לפני שהתחלתי לעבוד פה. הבעלים הכירו אותי וידעו שאני הטיפוס הזה, הידען שמשנן את כל הסרטים והבמאים הקיימים". 

שקט, מצלמים!

עמית גר בגבעתיים, ברחוב סמוך לכצנלסון וכרגע משקיע את כל מרצו בלימודי הקולנוע. הוא למד שנה באוניברסיטת תל אביב, הפסיק ועבר ל"קאמרה אובסקורה". "עכשיו התחלתי את השנה השניה שלי שם", הוא מתמתח קלות, "אז בינתיים אני ממשיך ללמוד ומביים קליפים".

כיאה לסטודנט קולנוע חרוץ, עמית שומר אמונים לסרט הגמר שכתב וביים בשנת הלימודים הראשונה. "זה היה סרט מדע בדיוני, עתידני שמספר על שני אנדרואידים שאומנם לא מדברים כל כך הרבה, אבל לדעתי הוא יצא מיוחד".

- "היה לך תקציב ענק כמו לשפילברג?", אני תוהה.

- "לא היו חלליות ואפקטים. זה נע יותר בכיוון אפוקליפטי והרבה אווירה", עמית נזכר. "הצילומים לקחו יום אחד, אבל קרענו ת'תחת על התסריט והפוסט פרודקשן כמעט חודשיים".

איתן מתחיל להשמיע סימני מצוקה.

- "ע-מ-י-ת! טלפון!", הוא צועק. "בוא מהר".

עמית רץ בחזרה לחנות. אני רודף אחריו. לאחר שהלחץ נרגע מעט, אנחנו מטיילים בין המדפים השונים.

נבחרי השנה

"איזה ז'אנר אתה הכי אוהב?", אני פוצח בחקירה בעמידה. הוא לא נבהל. "אין לי ז'אנר מסויים. בשנים האחרונות אני אוהב לראות סרטים מהמזרח הרחוק", עמית מחייך. "הסרט הכי גרוע שראיתי בחודש האחרון היה "ואז הגיעה פולי", הוא אומר וצמרמורת עזה תוקפת אותו מכל כיוון אפשרי. הוא מתנער ממנה וממשיך הלאה.  "הכי חשוב זה להתרחק מזבל מוחלט", הוא מדגיש ומפרט את הסרטים שעשו לו את השנה:

• "אביב, קיץ, סתיו, חורף, אביב " - "סרט קוריאני מעולה".
  

• "הכפר " של מ. נייט שאמאלאן.
  

• "שבעה צעדים"   - "סרט קוריאני נוסף שיוצא לקולנוע עוד מעט".
  

• "מתנה משמיים " של דובר קוסשווילי. ("היה מצוין לדעתי. אנשים דווקא לא אהבו אותו כל כך, אבל אני לא אהבתי את חתונה מאוחרת").
  

אמונה צרובה

עמית ממעט לבקר בקולנוע. "מקסימום פעמיים בחודש. רוב הסרטים החדשים יוצאים ב- DVD לפני שהם מגיעים לקולנוע ואין לי זמן לחכות עד שיגיעו למסך הגדול", הוא אומר. "למרות התקציב המוגבל שלי, אני בחיים לא אוריד סרטים מזוייפים מהאינטרנט.לא תומך בזה ובכלל אני נגד כל ההתלהבות של ההורדות הלא חוקיות.

רוב הסרטים שקיימים ברשת הם באיכות גרועה מאוד ופשוט חבל על הזמן שלך כצופה. אני לא מאמין בזיופים בעיקר בגלל שאני לומד קולנוע ויודע מה צריך לעבור כדי להוציא סרט החוצה לעולם".

חלומו הגדול הוא לעבוד עם "במאי גדול ומצליח", יצירת פיצ'ר מבחינתו היא לא משימה כל כך קשה והוא "מת שיגיע היום בו אנשים יראו את הסרטים שלי". 

תכנונים לעתיד

לעמית אין כל כוונה להשאר בארץ בתום לימודי הקולנוע ומתכנן להמריא לארה"ב. "שיקראו לי שמאלני, שונא הארץ ועוכר ישראל, אני לא מרגיש ציונות עזה למדינה".

איתן ועמית. מלכי המשמרת.‏ (צילום: ארז ארליכמן)

1

2

3

- "מה מפריע לך בה?", אני מעכל את ההכרזה הדרמטית.

-  אין פה אפשרות קידום, אין כאן מספיק קהל שמעריך קולנוע", הוא אומר בלהט. "אני מקווה שאני לא אשמע סנובי מדי, אבם אם אני רוצה שיראו את הסרט שלי בסינימטק תל אביב, אז יהיה קהל. אבל בפריפריות לא יראו אותו וגם אם יגיעו לראות, אז בטוח שהם לא יאהבו את הסרט".

הכלב אכל לי את הסרט

התירוצים הכי נפוצים באיחור בהחזרת הסרטים על פי עמית: 

• "הקפיצו אותי למילואים" - "זה התירוץ הרשמי של הגברים בישראל. מעניין שדווקא מקפיצים אותם בסוף השבוע...".
  

• "התקלקל לי הרכב" - "מרבית מהנשים משתמשות בו בלי סוף, למרות שחלק גדול מהן גרות שני מטר מהספריה".
  

• "הייתי צריכה לאסוף את הילד מהגן" - "עוד תירוץ נפוץ שנשים אוהבות להשתמש בו".
  

• "שכחנו לגמרי שלקחנו סרט" - "הוא התירוץ האהוב על הישראלים שלוקחים סרט להשאלת לילה וחוזרים אחרי שבועיים".
  

-  "בדרך כלל אנחנו מוותרים כי אנחנו אנשים טובים", מצהיר עמית ונשען על מדף הקומדיות נטולות התרגום. "אנחנו לא מעצמת בלוקבאסטר שעובדים בה עם כללים נוקשים".

עידן המכונות

כמו בכל ספריית וידאו/DVD המכבדת את עצמה ואת רווחיה, מותקנות מכונות להשכרה של סרטים. עמית נוהג לפתות את המשכירים שעומדים בחוץ ומתלבטים דקות ארוכות בנוגע ליעד ההשכרה.

-  "הרבה פעמים אנחנו מצליחים לגרום להם להכנס פנימה. הם נכנסים ושואלים מה יותר טוב - "ללכת על הכל 2" או "החיוך של מונה ליזה"? אני אומר להם את האמת וששניהם גרועים", הוא פורץ בצחוק, "אבל הם יכולים להכנס לחנות ולגלות מבחר גדול יותר".

אנתרופולוגיה השאלתית

כשאני מתעניין בנוגע לטיפוסים השונים שמגיעים לספריה, איתן מתעורר לחיים ועוזר לעמית לחלק את הטיפוסים לרשימה קצרה. "אבל מהר, כי אנחנו חייבים להתחיל להתארגן לסגירה". לטענתו של עמית, הוא מכיר את הטעם של מרבית מהאנשים שנכנסים לחנות ומסוגל לדעת את הסרטים שהם אוהבים לפני שאמרו מילה. "גם אם אני לא מכיר אותם".

•  פנסיונרים - "אוהבים דרמות ותמיד מסתבכים עם התרגום ב-DVD. אנחנו עוזרים להם גם טלפונית, ממש מוקד תמיכה".
  

• ערסים צעירים - "בדרך כלל באים בחבורות ומבקשים את הסרט "יצרים בדם". אוהבים את סדרת הסרטים 'מאפיה-כלא-כושים-כנופיות-סמים' וגם את "פני צלקת". 
  

• ערסים מבוגרים - "אוהבים סרטים היסטוריים  כמו "לב אמיץ" ו"גלדיאטור". הם יכולים לראות את זה מליון פעם".
  
  איתן נדהם כל פעם מחדש כ"שהם לוקחים בעיקר סרטים סוג ב', עם הליקופטרים, יערות, פיצוצים. זה סוג האנשים שיכולים להגיע לספריה, לחרוש את כולה, להסתכל על הסרטים הכי חדשים ולבסוף לבחור את הסרט החדש של האחים בולדווין. הם תמיד לוקחים סרטים עם עטיפות לא קשורות".
  

• פורנו בעורף האויב - "עדיין לוקחים הרבה סרטי פורנו ורוב האנשים הם מבוגרים, חסרי גישה לאינטרנט ולא יודעים מה זה אימיול", מגלה עמית. "בגלל זה למכונות יש יתרון עצום. אף אחד לא יודע מה אתה לוקח כי זו מכונה מעורבת".
  
  איתן מתמתח ומוריד ממדף עליון סרט עם עטיפה שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. "אני ממליץ על הסרט "אישה מוזרה", הוא פורץ בצחוק. "זה סרט ק-א-ל-ט ענק בו אנחנו נותנים כבוד לאליל רון ג'רמי".
  
  "היום יש פחות מבוכה בציבור החילוני, אבל מה שמעניין זה שהרבה דתיים "כבדים" מגיעים אלינו, הם נבוכים ומתעקשים לתת שם שונה. כנראה פוחדים ממשמרת הצניעות", אומר עמית. "אני הכי אוהב את הטיפוסים התמהוניים שבאים להסתכל במשך שעות על העטיפות של הסרטים הכחולים ובסוף לא לוקחים כלום".
  

• זוגות - "תמיד יש מריבות בין הגבר לאישה בנושא רומנטיקה ופעולה. בדרך כלל הם יקחו את שניהם או יתפשרו על משהו קיטשי, כמו קומדיה רומנטית או את המותחן הכי שיגרתי עם דנזל וושינגטון. זה תמיד יהיה משהו בסגנון ברור, נטול כל ייחוד אבל זה סרטים שכיף לראות ביחד". 
  

• נערות מתבגרות - "מטורפות על האחיות אולסן"..
  

•  ילדודס וילדים בבית הספר היסודי - "מסתבר שהם אוהבים סרטי מדע בדיוני", אומר עמית. "הייתי בשוק כשראיתי ילדים קטנים שאוהבים סרטי איכות. רק לא ברור לי איך ילדים בגיל שבע עדיין לוקחים סרטים מדובבים. אני כבר בגיל שלוש הייתי מכור להיצ'קוק".
  "הכי חמודים הם הילדים שלוקח להם שנה להוציא מילה מהפה", צוחק איתן. "או אלה שבאים והופכים את כל הסרטים מהמדפים התחתונים".
  

"בסופו של דבר, רובם לוקחים את מה שאנחנו ממליצים. אף פעם לא ראיתי שזוגות רבו בחנות, כי בדרך אנשים רבים איתנו, עם העובדים. טוענים שהמלצנו להם על סרטים מחורבנים, כאילו אנחנו ביימנו בעצמנו את הסרטים".

צום מול המסך

יום כיפור נחשב כתקופת גן עדן לספריה. "אלפי סרטים מושאלים תוך מספר ימים ובדרך כלל אנשים אוהבים לקחת לחג סרטים שצריך לחשוב בהם כמו מותחנים פסיכולוגים", מגלה עמית.

איתן מציע להעביר את החג עם "אבא גנוב" ועמית בתגובה מאמין כי צפיה בסרט של עמוס גיתאי, "כיפור" מתאימה למי שרוצה להרגיש כל דקה ודקה של הצום. ההשאלות הקלאסיות ביותר בספריה הן סדרות טלוויזיה, כמו "סאות' פארק", "חברים", "24", "זהות בדויה", "עמוק באדמה" ו"Nip/Tack".

"למרות שאני לא סובל את סדרת שר הטבעות, זה הדבר היחיד שיכול לשרוף לכם את כל יום כיפור, כולל הבונוסים המיוחדים והפסקות לאוכל ולשירותים", מודה עמית. "ההמלצות האישיות שלי הן שתי העונות הראשונות של "תרגיע" עם לארי דייויד, "דילברט" וכמה שיותר סדרות קומיות".

למרות שהחנות כבר עובדת במתכונת כוננות גבוהה לקראת יום כיפור, עמית נראה רגוע למדי רגע לפני ההתנפלות ההמונית על הסרטים. "אדם לוקח בממוצע ביום כיפור 4-5 סרטים", הוא אומר. "אני עדיין לא מבין מדוע כולם בלחץ, זה בסך הכל יום אחד בלי טלוויזיה. נראה לי שהם פשוט מפחדים לדבר אחד עם השני בחג".