"למה ילד שמשחק בסוכה צריך למות?"

• תגובת צה"ל: פעולה נרחבת בעזה
• שרון: ישראל תגיב בחומרה
• תושבים בשדרות חושבים לעזוב
• "אין מספיק מטפלי סיוע נפשי בשדרות"
  

אמו של יובל אבבה, שנפצעה באורח קל, אושפזה במחלקה הפנימית בבית החולים "ברזילי" באשקלון. עוד 26 בני אדם נפגעו במתקפת הקסאמים, אחד מהם קשה. רק שלוש שעות אחרי האירוע, בישרו לה בני המשפחה באופן רשמי וסופי כי יובל, בנה הקטן, אינו בין החיים, אבל אסרס, שכתמי דם על שמלתה, לא היתה צריכה לשמוע את הבשורה הזו. היא ידעה כבר מהרגע הראשון.

יובל אבבה (צילום רפרודוקציה: צפריר אביוב) 

"ישבנו מחוץ לבית של אמא שלי. הבן שלי שיחק והשתולל. הכל היה רגיל. הסתכלתי עליו. כמה שהוא נהנה. פתאום היה פיצוץ רחוק. הבנו שמדובר בקסאם, אבל לא הספקתי לחשב איפה זה נפל, ואז היה פיצוץ נוסף לידי. הכל היה שחור. כולם צעקו. חיפשתי את יובל שלי. פתאום ראיתי אותו ממש לידי".

אמהּ של אסרס נפגעה אף היא ואושפזה בבית החולים ברזילי. גם אחיין שלה, יעקב איילין, 16, מנתניה נפצע קשה ונותח בבית החולים.

דורית אינסו (צילום רפרודוקציה: צפריר אביוב)

דורית אינסו שנהרגה בשדרות היתה בת הזקונים להוריה, יסיסט וגבי אינסו, הקטנה מבין שישה ילדים. בני משפחתה עלו מאתיופיה ב-1991. לאחר שסיימו ללמוד באולפן באשקלון, עברו להתגורר בשדרות. האב, גבי, עובד בעיריית שדרות כעובד אגף הרווחה בקהילה האתיופית בעיר.

גבי גנטו, אביה של דורית, משחזר בשיחה עם ynet את האירוע הקשה: "ראיתי את הילדה שלי מוטלת על הגב וכולה היתה דם. איזה מראה. איזה אסון. אני לא יכול לשכוח את זה. זה קרה לי. הבת הקטנה המתוקה שלי שאמרה לי כל בוקר שלום כשאני הולך לעבודה וכשאני חוזר. היא גם נהגה להחליף לי את הנעליים והביאה לי את נעלי הבית".

גבי הביע זעם על הממשלה שאינה פותרת את הבעיה שפוקדת את העיר שנים: "אלו ערבים רצחניים של ילדים פעוטים. הממשלה יכלה מזמן לגמור עם הבעיה הזו אבל זה לא נגמר. קשה לנו מאוד להתמודד עם הקושי של הפחד ועכשיו יש לנו גם אבל".

יובל אבבה הוא קרוב משפחה רחוק של משפחת אינסו: "אנחנו מוכי גורל ביחד. יובל הלך עם הבת שלי דורית", אמר גבי גנטו. 

דודהּ של דורית אינסו, מולה, אחיה של האם, סיפר ל-ynet: "האמא כמעט מתה בזמן הלידה של דורית, ואחר כך רופאים אמרו לה שמסוכן עבורה להמשיך להביא ילדים. ולכן, דורית היתה הבת האחרונה. היא היתה רק בת שנתיים, אבל נבונה כמו בת חמש. אנחנו המומים לגמרי. עוד לא הספקנו לבכות על האובדן. כשהגעתי למקום נפילת הרקטה, ראיתי ילדים מפוזרים בכל מקום, ושיטפון של דם".

"האם סיפרה לי שהם ישבו עם חברים ושתו קפה, כאשר הילדים שיחקו בכדור, וראתה את הרקטה פוגעת בדורית. אנחנו לא חושבים לעזוב את שדרות. לאן נלך? אין לנו מקום אחר. אנחנו רגילים לעיר ואוהבים אותה".  

תרצה אבייב (52) משדרות נפצעה קל. "יצאתי מהבית בדרך לחברות. פתאום היה פיצוץ אדיר. הכל שחור. ראיתי ילדים פצועים. הכל היה מלא דם וכולם צעקו. היה בלאגן שלם. אני מפחדת אי אפשר לחיות בצורה כזאת. בסך הכל הלכתי לחברות".

אבייב, שוכבת בחדר המיון בברזילי ואת ידה אוחז בנה, רמי, שבאותה העת היה במקלחת בביתו: "שמעתי את הפיצוץ וידעת שאמא למטה. רצתי החוצה ומצאתי אותה, למזלנו פצועה קל". האם שעלתה לארץ מבוכרה לפני 13 שנה, אומרת כי אחרי מה שקרה היא לא מסוגלת לחזור לשדרות. "אני לא יודעת מה יהיה. אי אפשר להמשיך בצורה כזו".