סובב כנרת: מחסומים נגד מטיילים

06:45. לא מהשעות האהובות עלי במיוחד. הדפיקה בדלת ניערה אותי והזכירה לי שאני לא בבית. פקחתי עין תורנית והאופניים שעמדו בחדר הזכירו לי שיום טיול היום. 

אכסניית כרי דשא החדשה היא מציאה אמיתית. בעבור 150 שקלים, קיבלתי חדר לעצמי, נקי ומסודר, עם ערכת קפה וחלון משקיף לחוף "הפרטי" של האכסנייה שבנוייה בצורת חאן. אם הייתה פה מיטה זוגית במקום שלוש מיטות יחיד ועוד אחת מתקפלת מחוברת לקיר (בכל זאת אכסניית נוער), אפשר היה לחשוב שזה חדר הארחה של קיבוץ. זה גם מה שהזכירה ארוחת הבוקר. המחיר הרשמי, אגב, הוא 180 שקל ומי שרוצה יכול לישון בעבור 105 שקלים ב'דורמיטוריז'. בחנוכה, הם יוצאים במבצע (שעשוי להימשך כל החורף): 280 שקל לזוג (80 לילד) עבור לינה וארוחת בוקר פלוס כניסה לחמי טבריה. לא סיפרתי להם שאם זה היה תלוי בי, עד לאביב כבר לא יהיה שם חוף פרטי.

שביל טיול חדש וסגול מסומן בחודשים אלו סביב הכנרת. התחלתי לצעוד בעקבותיו וגם לדווש. השביל לאורך קו המים הוא אמצעי למימוש זכותו של הציבור למעבר חופשי לאורך החוף, ומטרתו לאפשר טיול מסודר וחופשי מסביב לאגם. כך לפחות כתוב באתר האינטרנט הלא רשמי שלו. זה לא כל כך פשוט. הנה הפעם: במסלול הטיול תל כנרות-טבחה (על כביש 90, מצפון לטבריה) הצליח לעצור אותי שלט פיראטי 'הכניסה אסורה', ונתקלתי במחסום שנבנה אחרי פריצת השביל וסימונו. לא פעם צריך לחפש אותו, את השביל, ולא פעם צריך לעבור גדרות ומעצורים (חלקם נטולי אחיזה חוקית) על מנת להמשיך ולטייל. טיול עם מטרה.

עונה מצויינת לטייל באיזור הכנרת. יום קודם הבטיחו החזאים גשם, ובעוד כמה שעות תטפס

הטמפרטורה ל-37 מעלות. למרות זאת, המוני האדם כבר לא כאן וגם הטבילה במים כבר לא נופלת תחת ההגדרה 'מרחצאות חמים'. זה אולי לא כמו ביקור בעמק החולה או במרכזי הצפרות בדרום הערבה, אבל גם הביצה הלאומית נמצאת על ציר נדידת הציפורים. בינתיים צצו פה רק קורמורנים ראשונים, אבל בקרוב הם צפויים להגיע באלפים.

החבר'ה עם העוזים

דבר ראשון אני הולך להציץ מה קורה במקורות. כשהגעתי, יום קודם, עורר השלט "כניסה לחוף הרחצה מקורות" את תמיהתי. אכן כן, יש חוף בכינרת שהוא רק לעובדי מקורות. דרך הגדרות המאיימות במיוחד של אתר ספיר נדמה שאני רואה עוד שלט: 'גבול חוף רחצה מוכרז'. אתר ספיר, אגב, הוא המקום בו נשאבים מי הכנרת לצנרת הלאומית. יש שם גם מרכז מבקרים אליו אפשר להגיע בתיאום מראש. (6714770 - 04).

עולם של שלטים. השלט הירוק של רט"ג, ממש ליד אתר ספיר, מפנה אותי לשרידי חורבה לצד הדרך. חרבת מינים. מאותם מקומות שנדמה שיום יבוא ואנשים ישלמו על מנת להיכנס ולראות את הפסיפסים. בינתיים "אין תקציב". ארמון קטן, משהו כמו 2,000 מ"ר, שבנה במאה השמינית אלוליד השני משושלת בית אומיה. חנות מנים, החאן הממלוכי שנבנה כאן כמה מאות שנים מאוחר יותר, נמצא מצפון לכביש שיורד לעבר הכנרת מול צומת חוקוק.

שביל סובב כנרת עוד לא ממש מסומן כאן, אבל אם לצייר את האידיאלי: מטיילים שיגיעו לאורך החוף לא יצטרכו להגיע אל הכביש כלל. בינתיים, בגדרות התיל של אתר ספיר, החבר'ה עם העוזים לא ממש שיתפו פעולה, ועליתי לאורך הכביש, למרות הרכיבה על 'אופני שטח', עד לתל כנרות.

בתל, שרידים לעיר שפרחה מאות שנים. זו שנתנה לאגם את שמו, כנרות או כנרת. היא הוקמה באלף השלישי לפני הספירה, והייתה

העיר הגדולה באיזור בתקופת המקרא. הפרעונים כבשו אותה במאה ה-15 לפנה"ס (כתובת בכתב חרטומים שנמצאה כאן מוצגת בבית גורדון שבדגניה), והיא הגיעה לשיאה במאה ה-10 לפני הספירה (ימי מלכות בית דוד). באתר ההיסטורי עדיין נערכות חפירות ארכיאולוגיות. עכשיו אני מצטער שלא ראיתי את אחד הממצאים החשובים ששומרו: שער העיר העליונה. יש בו, מספר ארכיאולוג רשות הטבע והגנים, צביקה צוק, תאים בהם ישבו היושבים בשער העיר, והוא דומה לשערי עיר מן התקופה - המאה ה-8 לפנה"ס. העיר נחרבה בכיבוש הארץ על ידי האשורים.

פורץ המחסומים

ארכיאולוגיה מעולם לא הייתה הצד החזק שלי, והרבה יותר עניינו אותי השועלים שקפצו מן המחפורות ונעלמו בינות לחצבים שעדיין פורחים באיזור. בהתחשב בטמפרטורה, זה יפה מצדם של החצבים. אם כבר היה חם, ואם כבר הייתי עם אופניים במקום שאי אפשר לרכוב בו, ולא ידעתי על שער העיר, העיניים התחילו לחפש את הדרך מן המדרון למטה, אל המים, אי שם בין ספיר (האתר) לבין הכנסייה הגרמנית (האכסניה). 

הירידה תלולה, אבל נפלתי על נקודה הנכונה: סימון שבילים סגול עם סימון קטנצ'יק של צומת ("סימון שקוף"). אני יודע שפתחו פה את השביל כבר לפני כמה שבועות, והנה עוד מחסום לפני, ליד הסימון הברור של השביל, וזה הסיפור של השביל הזה כולו. באתי לטייל ומצאתי את עצמי פורץ דרך.

אין מצב שהייתי סוחב את האופניים בחזרה למעלה. אין מצב. גם אם הם היו הכי קלים בעולם. אני גם

יודע שמעבר למשטח העץ הניצב, הזרדים הדוקרניים של הפטל ותוספת אבני הבזלת שמרכיבים את המחסום נמצא הגן של אכסניית הצליינים טבחה. אם לא הייתי יודע, הייתי חושב שזה מחסום בן עשר שנים לפחות. עשר דקות על השעון, וזחלנו, האופניים ואני, במעבר הבוגנביליה שנגזם למגינת לבם של שפני הסלע שחיים פה. והנה אני בגן.

מהמוצדקים שבפרטיים

השמש בדיוק התיישבה על קו המים ולא רציתי להפריע לה. לו הייתה לי גזייה, בטח הייתי מתיישב מתחת לפיקוס הקדוש על אחד מספסלי העץ היפים המסובבים את הסלע הגדול והשחור שניצב לפני צלב הבמבוק הגדול, ומבשל לי קפה. הסתפקתי במים. אם רק מסתכלים, מה שרואים הוא גן מטופח, שנמצא בשטח עליו בנויה אכסניית צליינים מטופחת לא פחות. 

מי שמתעניין, שומע שזה המקום היחיד העולם בו הכנסייה הגרמנית קיבלה בחזרה רכוש אחרי מלחמת העולם השנייה. את האדמה קנו הגרמנים עוד בזמן הטורקים. ב-1889 הוקם כאן בניין הצליינים הראשון, אבל במלחמת העולם השנייה הלאימו

הבריטים את הקרקע. אחרי 1948 השיבה מדינת ישראל את הבעלות לגרמנים, אלה החכירו אותה למישהו שהחכיר אותה לארגון אכסניות הנוער, והמקום שימש כאכסניית 'כרי דשא' שנים ארוכות. לפני כמה שנים שילמו הגרמנים את בניית כרי דשא החדשה, קיבלו בחזרה את החזקה על האדמה, שיפצו, בנו ושיחזרו, ובשנת 2001 נפתחה מחדש אכסניית הצליינים. 500 שקל לזוג, 325 שקלים ליחיד ללילה עבור שהיה בבתי ההארחה החדשים הממוקמים סביב ההוספיס הישן הכולל טרקלין, קפלה, קפיטריה, חדרי אוכל וחדרים לפעילויות (6700100 - 04). כשפגשתי לפני כמה חודשים בחוף 'שלהם' את מי שהייתה הילדה הכי יפה בחטיבת הביניים, לא ידעתי שהאיש שבא וגירש אותי עושה את זה שלא כדין: אחד התנאים היה שהחוף יהיה פתוח למעבר לציבור.

אם כבר הבנתי משהו ממש שקורה סביב הכנרת, אסתכן באמירה לא פופולרית: אם יש מישהו שמגיע לו לחסום את המעבר זה הם. לא רק בגלל שהם בעלי הקרקע עוד מזמן הטורקים אלא בגלל החוף הפרטי. זה שהם מוכרים יחד עם חדרי הלינה, זה שמאפשר לכם, ולחברים שלכם, לשבת על הכנרת בלי "העם". אישית, זה הרבה יותר נראה לי מאשר כל הפיראטים שיושבים על החוף, אלו שבזכות קשרים תמוהים (או לא תמוהים) עם גורמים ברשות זו או אחרת נהיו 'בעלי חוף'.

עוד דבר מה שאני למד מן העלון של אכסניית הצליינים טבחה, הוא שיש מכאן שביל רגלי, גם הוא לאורך הגן, עד לכנסיית הלחם והדגים, כנסיית טבחה. לו הייתי מגיע כמטייל ולא כפורץ, אני מניח שכבר הייתי מוצא את האח הנכון, מחליף עמו כמה מילות ידידות, ואולי אפילו היו פותחים לי את הפשפש דרכו עובר השביל המוביל לכנסייה בה, כך מאמינים הנוצרים, חולל ישוע את נס הלחם והדגים: השביע בשני דגים וחמישה כיכרות לחם כחמשת אלפים איש "מלבד הנשים והטף".

בשבוע הבא, כך מספר אסבן, נפגשים עם אנשי מקורות על מנת לראות איך אפשר להעביר את השביל הסגול שם. בינתיים, יש פה חתיכת טיפוס, איזה מאה מטר גובה. אם אתם סוחבים אתכם מנוע, זה לא ממש נורא, אבל אם לא - אל תתכננו אותו לסוף היום.